החינוך לידיעת הארץ היה מרכיב חשוב בגיבוש תודעה לאומית, ובעיצובה של מעין "דת חילונית", בקרב הנוער הישראלי בשנים שקדמו לקום המדינה ולמלחמת 1948. לתוך תוכניות הלימודים הרשמיות, וכן לתוך מערכי ההדרכה של החינוך הבלתי פורמלי בתנועות הנוער ובארגוני הנוער הסמי צבאיים כמו הגדנ"ע, החגם והפלמ"ח, נוצקו תכנים ש"עוברתו" מתוך מקורות מרכז ומערב אירופיים.
בייחוד בלטה השפעתה של תנועת הנוער הגרמנית, ה"וונדרפוגל", על עיצוב דמותן של תנועות הנוער הציוניות. "האדם החדש" האירופי היווה תשתית ערכית ומנטאלית, לטיפוחו של "העברי החדש" באירופה, כמו גם של "הצבר" בארץ ישראל. לשם האדרתה של "יהדות השרירים" המתחדשת, מבית מדרשם של ברדיצ'בסקי ושל נורדאו, כממשיך דרכו, אומצה מערכת שלמה של טקסים וסמלים, שהתמודדה עם שאלת האדם במרחבו הטבעי ה"היסטורי". לשם כך אימצו אנשי "ידיעת הארץ" אירועים היסטוריים שהתרחשו במרחב הארצישראלי בתקופת המקרא, הבית השני, המשנה והתלמוד, ופירשום כסיפורי גבורה. "יהדות הספר" פינתה מקומה ל"יהדות הסיף" – ו"גיבורים" שנושלו ממעמדם בתקופות קדומות, שבו אל חזית הבמה כדמויות מיתולוגיות הראויות להערצה ולפולחן.
במרוצת שנות ה-30 והארבעים התפתחה והתרחבה תרבות המסעות אל איזורים מרוחקים, תוך היכרות מעמיקה עם הסביבה הטבעית ועם הממצא הארכיאולוגי הקושר בין טקסטים היסטוריוגרפיים ונארטיבים מחודשים לבין המרחב הגיאוגרפי בו התרחשו. המסעות, שהיו כרוכים במאמץ פיזי "מחשל" גוף ונפש – שימשו את סוכני השינוי הציוניים, תנועות נוער וארגונים סמי-צבאיים – ל"הרבצת תורתם" בדור הצעיר. מסעות למצדה, על שלל הדימויים המיתולוגיים שנזרעו בתוכם, היו גולת הכותרת של תרבות המסעות. נשתמרו בהם מוטיבים ניאו-רומנטיים של כיבוש והעפלה לפסגת ההר, של חיים מתוך הטבע תוך הרגשת שייכות וזיקה אליו ושל חישול וחיזוק הגוף והנפש. שולבו בהם מוטיבים טקסיים פולחניים, ומצדה עצמה הפכה למעין מקדש עבור הדת החילונית המתגבשת. גם כאן היווה הטקסט ההיסטורי תשתית רעיונית, שעל גביה נערמו תילי תילים של סיפורי בדים, שהפכו את "גיבורי מצדה" הקנאיים לאבותיו הרוחניים של ה"צבר".
"פולחן מצדה" חדר עמוק לשורשיה של התרבות הישראלית המתהווה, וחילחל גם אל תוכניות ההדרכה של תנועת "בני-עקיבא", חרף אי-נוחות שחשו כלפיו קברניטיה של התנועה הדתית-אורתודוכסית בתחילה. המיתוס דעך באופן חלקי במהלך מלחמת העצמאות, אך המסעות למצדה נמשכים גם כיום במסגרות שונות, ובהן צה"ל, העורך עדיין טקסי השבעה לחייליו על פסגת ההר.
הפולמוס סביב קידושו של האתר החל להתנהל כבר בשנות העשרים למאה הקודמת, ובחלוף השנים הוא מעמיק והולך. תנועת השומר הצעיר, ששמונה מחניכיה קיפחו את חייהם במהלך אחד המסעות הללו – הגיבה אז בפרסום חוברת שמצדיקה את המסעות להר. בשנים האחרונות היא איננה לוקחת את חניכיה למסעות גילוי דומים, אך ממשיכה לקיים מדי שנה, בחופשת החנוכה – מסעות במדבר יהודה. בטקסי הסיום של מסעות אלה מקבלים החניכים, כהוקרה על אומץ ליבם, דבקותם במשימה ונחישותם הרבה – סיכות מתכת המוצמדות לדש חולצות. על סיכות אלה, "סמלי המסע", טבועה עדיין צלליתו האימתנית של אתר פולחני מודרני.  ראשי פרקים הקדמה. 3
מבוא. 4
התפתחותו של תחום ידיעת הארץ בארץ ישראל בין השנים
1 923-1973. 4
לבירור המושג "ידיעת הארץ". 4
הנחת היסודות לגיבוש תודעת המרחב בניאו-רומנטיציזם המרכז אירופי 5
מאפייני ה"אדם החדש" ברוח התנועה הציונית וגלגולו לעצם ימינו 5
עוגני העבודה: לבירור תחומי ומוקדי עניינה של עבודה זו 6
פרק 1 – השתקפות מאפייני ה"העברי החדש" בתחום "ידיעת הארץ" בשנות ה"יישוב". 8
היציאה אל הטבע בתרבות הגולה האירופית. 8
החינוך לידיעת הארץ בארץ ישראל מסוף מלחמת העולם ה-1. 9
מסעות כיבוש – בסימן ארגון כח מגן עברי 10 פרק 2 – לידתו של מיתוס ציוני והפולמוס סביבו – המקרה של מצדה. 11
המסעות למצדה בימי המנדט הבריטי 11
פולמוס "מיתוס מצדה" בתקופת היישוב. 12
ביטוייו של המיתוס בתוכניות ההדרכה בתנועות הנוער. 13
סיכום. 15
רשימת מקורות. 16