קורס:                       הנצרות הקדומה – 10531
סמסטר:                     2010א עבודה:                      מטלת מנחה (ממ"ן) 11
מנחה:                         שאלה
1 השיטות לניתוח האוונגליונים הבעייה הסינופטית היא בעיית היחס והקשר בין שלושת האוונגליונים הראשונים (מרקוס, מתי, לוקס), המציגים מסורות בעלות תוכן משותף אך עם הבדלים. לפתרון בעייה זו הוצעו מספר שיטות:
§         שיטת הביקורת הספרותית. שיטה זו מנתחת את האוונגליונים ניתוח ספרותי, במטרה למצוא קשרים ביניהם ולנסות לקבוע איזה טקסט השפיע על משנהו. ההשערה הרווחת בשיטה זו היא "ההשערה על שני המקורות", לפיה מרקוס הוא המקור הקדום, ואילו מתי ולוקס שאבו ממנו והכניסו שינויים שתאמו את השקפותיהם וטעמם הספרותי. בנוסף, השתמשו מתי ולוקס במקור קדום נוסף ובו אוסף אמירות של ישו – המכונה מקור Q – וכן הוסיפו חומר המיוחד לכל אחד מהם. ניתוח ספרותי של האוונגליון של תומא מאשש את קיומו של מקור Q בשל זיקתו למקור קדום של אמירות. עקב אכילס של השערה זו הוא שאין בכוחה להסביר על אלו מקורות התבסס מרקוס עצמו.
§         שיטת ביקורת הצורה. שיטה זו מנסה לגלות מהי המסורת המקורית ממנה שאבה המסורת הסינופטית. השיטה מניחה שמדובר במסורת שבעל פה שהיתה מורכבת מיחידות קטנות, שלכל אחת היתה סוגה ספרותית מסוימת – אמירה או סיפור.
צורות אלו – המתארות בעיקר סיפורי ניסים, תיאורים היסטוריים או אגדות –  נוצרו בהתאם ל"מצב בחיים" הספציפי בו צמחו, ושימשו את הקהילה הנוצרית הקדומה בעיקר לצורכי אפולוגטיקה ופולמוס. המערערים על שיטה זו מצביעים על כך שההבדלים הם לרוב קשורים גם לתוכן ולא רק לצורה, וכן כי אין קשר חד-משמעי בין צורה מסוימת ל"מצב בחיים" ממנו כביכול נוצרה.
§         שיטת ביקורת העריכה. שיטה זו מטרתה לזהות את השינויים שעשו מחברי האוונגליונים במסורת המקורית שהגיעה לידיהם. שיטה זו נבדלת מהשיטות האחרות במספר היבטים: הכרה באוונגליסטים כמחברים/עורכים מקוריים (ולא רק כאספנים); ניתוח יחידות גדולות (ולא פיצול ליחידות קטנות); ביקורת התיאולוגיה "האישית" של כל מחבר תוך הסתכלות כוללת על הטקסט; ותיאור "המצב בחיים" של המחבר, ולא רק של ישו או של הכנסייה. שיטה זו מקשה על ניתוח היסטורי של האוונגליונים שכן היא מתמקדת בניתוח מקיף של התיאולוגיה של כל מחבר.
ניתוח דברי יוחנן המטביל עפ"י השיטות השונות שיטת הביקורת הספרותית:
…