קורס:                       בין יהודים לנוצרים – 10275
סמסטר:                     2008א עבודה:                      מטלת מנחה (ממ"ן) 13
מנחה:                         תאריך משלוח:          30 נובמבר 2007
שאלה
1 א.
פטרוס דמיאני היה נזיר שחי באיטליה במאה ה-11, פעיל בתנועה הרפורמה שהוכרז קדוש לאחר מותו. הוא כתב איגרת לאיש עסקים שנקלע לויכוחים עם יהודים, המשמשת כחיבור דידקטי לנוצרי מלומד על מנת שידע כיצד לנהוג בויכוח עם יהודים. יוסף קמחי (המאה ה-12) גלה מספרד לפרובנס והתיישב בנרבון. בנוסף לחיבור פירוש למקרא וספרות מדעית, חיבר קמחי את "ספר הברית", בו כינס את מענה התורה למינים ולאפיקורסים (הוא ובנו – הרד"ק – היו פעילים בויכוחים עם הנוצרים).
בשני המקרים, מדובר בחיבורים שנכתבו ע"י אנשים משכילים ומלומדים. בשתי הדתות, היתה מגמה של האליטה המשכילה להגביל את הויכוח עם הדת האחרת לשכבה המשכילה, מתוך חשש ש"עמך" לא ידעו מה להשיב. אצל הנוצרים, נבע חשש זה מתוך הכרה בעליונותו האינטלקטואלית של היהודי המצוי, שהיה משכיל לעומת מקבילו הנוצרי (שכן ביהדות לא הוגבלה ידיעת קרוא וכתוב לאליטה הדתית בלבד). הכנסייה גם חששה לערעור הטוטאליות של סמכותה כמפרשת היחידה של כתבי הקודש; חשש דומה היה אצל היהודים. לכן, ניתן לראות בשני החיבורים דוגמא לתבנית המסגרתית של הויכוחים, ויכוח בין "רב לכומר".
דמיון נוסף הוא, שבשתי הדתות קהל היעד העיקרי של החיבורים היה פנימי. שכן הנוצרים כתבו בלטינית והיהודים בעברית. כתיבה שהיתה נעשית לצורך שכנוע בני דת אחרת היתה נכתבת מן הסתם בשפה בה קורא ומדבר הצד שיש לשכנעו. כמו כן, כתיבה כזו תתאפיין במתינות ובגישה פדגוגית משכנעת, ולא בחריפות ובביקורתיות. החיבורים הפולמוסיים אינם עונים על דרישות אלה ולכן נראה שרוב חיבורי הפולמוס נועדו לצורכי שכנוע פנימי.
פטרוס, כאמור, מסתמך בעיקר על ראיות מקראיות, וקמחי עונה בחיבורו על ראיות אלו. אולם עיקר טיעוניו של קמחי מתבססים על השכל והוא מצביע על חוסר ההיגיון שבאמונות היסוד הנוצריות (למשל, אמונת השילוש). מנקודת מבטו …