המקרה דן בחברה בשם נמיר – חברה משפחתית – שהוקמה בשנת 1963 ע"י שרגא שהיה מסגר בעברו . שרגא ניהל את החברה שהקים בעצמו עד למותו הפתאומי בסוף שנת 1989 . יהודית אשתו כיהנה במשך כשנה ואחריה בועז , אחיינה , שימש כמנכ"ל החברה .    שרגא ענת הקים וניהל את החברה כעסק משפחתי טהור. שרגא רצה בשגשוג החברה וידע לנצל הזדמנויות. רכש שטח אדמה גדול להרחבת המפעל וכן ציוד חדיש וממוחשב. יש לציין, שהמיכון החדיש לא נוצל במלואו, ותפס מקום יקר בלא נתינת תמורה מלאה. מס' הפועלים עלה עם השנים עד 50, אך העבודה לא נעשתה במשמרות, דבר שהיה יכול להביא להתייעלות ביחס תפוקה /משאבים. לשרגא היה יחסי עבודה טובים עם העובדים במפעל, כך שלא הייתה תחלופה גבוהה בכוח האדם.
למרות התפתחות החברה, החברה המשיכה להתנהל כחברה קטנה בתחילת דרכה, כאשר סמכויות הניהול נשארו ורוכזו בידיו של שרגא בלבד. שרגא טיפל בכל הפונקציות של החברה (שיווק, רכישה, ייצור, מימון) ולא האציל סמכויות לאנשים מקצועיים בפונקציות השונות, דבר שהביא לקושי בבחינה שוטפת של תפקוד החברה, כגון ניהול נכון של תחשיבי הוצאות, בחינת דוחות פיננסים וקבלת החלטות אסטרטגיות להמשך פעילות החברה.
**ללא מקורות