סיכום הקורס הכרת מערכת החינוך בישראל

סוג העבודה
מקצוע
מילות מפתח , , ,
שנת הגשה 2010
מספר מילים 9521

תקציר העבודה

התפתחות מערכת החינוך בציר הזמן ועדות וחקיקה מרכזית מכוננת תפיסת הילדות ·         חברות פחות מפותחות – הילד נכס של הוריו, כוח עבודה, ניתן להשתמש בו.
·         הילד כחלש, חסר אונים, תלוי מבחינה פיזית, רגשית וכלכלית במבוגרים.
·         ילדים הינם בני-אדם, כמו-מבוגרים, אך יש להתייחס אליהם בהתאם להתפתחותם.
היסטוריה של היחס לילדים ולחינוך העת החדשה – חוקי חינוך:
·         החינוך הפיידוצנטרי – הילד במרכז- הוא זה שמלווה את הדרך לעולם המערבי ולחינוך בפרט. מסתכלים על הילד כעל אדם, מסתכלים על הצרכים שלו ומדברים על טובת הילד- הילד הוא במרכז ·        
1 847
– חלק ממדינות אירופה וארה”ב: חובת לימוד כללית.
·         בישראל:
חוק לימוד חובה – 1949.
ציר הזמן של התפתחות מערכת החינוך לפני קום המדינה המערכת צומחת ביחד עם החברה הישראלית ועם תרבותה. בטרם קמה מדינת ישראל מספר מערכות חינוך נפרדות ושונות:
·         מערכת בחסות השלטון העות'מאני ואח"כ הבריטי. בעיקר בי"ס עממיים (גילאי 4-7)- העבירו תקציבים להתפתחות החינוך בישראל ע"מ לממש כאן את השאיפות התרבותיות שלהם ·         מערכות בחסות הדתות השונות (היישוב היהודי הישן, מערכות חינוך מוסלמיות או נוצריות)- הישוב היהודי הישן שלח את התלמידים לישיבות ולמדו שם בעיקר לימודי קודש ודת ·         מערכת חינוך 'עברית-מודרנית' – הבסיס של מערכת החינוך הממלכתית של מדינת ישראל. קלטה לחיקה את כל מערכות החינוך האחרות.
נקודות-ציון בהתפתחות מערכת החינוך- התקופה שלפני קום המדינה – תקופת היישוב ·        
1 882 – חינוך מסורתי: ה"כותאב", ה"חדר", "תלמוד תורה", ה"ישיבה". זיקה צרפתית/גרמנית/בריטית/תורכית- מתחיל חינות מסורתי, עד 1987 עברית לא הייתה שפה חיה, היא הייתה שפת קודש ואף אחד לא דיבר בה בחיי היומיום ·        
1 887 – פתיחת בית-הספר העברי הראשון בראשון לציון. ניסיון ללמד מקצועות כלליים בעברית.
·        
1 898
– נוסד גן הילדים העברי הראשון – אסתר שפירא.
·        
1 903 – הוקמה הסתדרות המורים – הארגון המקצועי והמרכז-המכוון הראשון.
·        
1 906 – הוכנה תכנית הלימודים המקיפה הראשונה לבתי הספר העממיים העבריים- בי"ס עממי=בי"ס יסודי ·        
1 906 – נוסדה הגימנסיה העברית "הרצלייה" ביפו. התיכון הראשון שהוקם בארץ, קבעה לעצמה מבנה עצמאי של 12שנות לימוד.
·        
1 914 – ניצחון העברית ב"מלחמת השפות".
·        
1 914 – הקמת "ועד החינוך".
התחלת הכינוס והריכוזיות.- הוקם מהזרם הכללי, העבודים וזרם המזרחי (הזרם הדתי) ·        
1 920 – הוקמה "מחלקת החינוך" בהסתדרות הציונית (1920-1933)- הגוף המבצע. האם לקבל את הוראות מחלקת החינוך או לא. 3 החלטות חשובות: *דיברו בעברית ולימדו בעברית, *הזרם הדתי, *היעד הלאומי שמחלק את התקציבים.
·        
1 920 – הקמת הזרם הדתי.
·        
1 924
– הוקם הטכניון בחיפה. 19
5 – נוסדה האוני' העברית בירושלים.
·        
1 933 – הועברה מערכת החינוך (מידי ההנהלה הציונית ואח"כ הסוכנות היהודית) לרשותו של הוועד הלאומי של כנסת-ישראל בארץ, 'הממשלה שבדרך'.
·         לאחר קום המדינה (1948) – הגוף הרשמי האחראי על מערכת החינוך הישראלית – משרד החינוך.
מלחמת השפות הייתה בדר"כ נגד חברת "עזרה" (יהדות גרמניה) ורשת בתי אליאנס ע"מ ללמד בשפה העברית. הביא לכך שלימדו בחינוך המודרני לימודי עברית.
המאפיינים העיקריים של מדיניות החינוך לפני קום המדינה ·         האידיאולוגיה נעה בין השפעותיה של תנועת ההשכלה: האדם בעל הידע הרחב, איש העולם הגדול  – לבין חינוך לפרודוקטיביות, יצרנות ובניית הארץ- מצד אחד מע' החינוך רוצה ליצור אדם משכיל ומצד שני מע' החינוך רוצה ליצור איש כפיים, איש מגשים.
·         אופי מהפכני ומחדש. הזדהות אידיאולוגית ומעורבות חברתית ופוליטית עמוקה- מרבית המורים מגיעים ממניעים אידיאולוגים, בעלי תארים גבוהים, אך לא דוברי עברית.
·         מערכת מבוזרת: הסמכויות, המשאבים, האחריות לחינוך בידי אגודות פילנתרופיות שונות. התחלת הכינוס והריכוזיות- אגודות גרמניות, אגודות בריטיות.
·         יבוא משאבים מן החוץ-  המורים, חומרי הלימוד, הכל בא מאירופה. לא מסתמכים על משאבים מבפנים. החלטות מתקבלות רחוק מהשטח.
·         ריכוז העוצמה במרכזים מקצועיים ומפלגתיים- הסתדרות המורים, הרשויות המקומיות- הם אלו שיתפסו את רוב העוצמה.
·         היעדר תוכנית לימודים כוללת מובנת. התחלתה של תוכנית לימודים אחידה.- דרכי העברה מנעו אחידות של כולם ·         סרבול וסחבת, לצד עשייה גדולה ומהירה.- הייתה סחבת כתוצאה מלשמור על הסטטוס קוו ·         חזון ארוך טווח, אך ההחלטות מעשיות.  ·         התהליך לא הקיף את כל תחומי החינוך- התהליך לא התייחס לתחום המקצועי (נגרות, צורפות) ולא הייתה התייחסות לאוכלוסיה שבמצוקה.
·         חולשה של התמקצעות-  המורים הגיעו חדורי אידיאולוגיה, אך היה חסר להם הידע הנדרש ע"מ להעביר תכנים מקצועיים. דבר זה טופל לאחר שהמורים עברו סמינרים מיקצועיים.
הזרמים בחינוך בתקופת היישוב ובשנים הראשונות של המדינה ·         הזרם הכללי-על-מפלגתי- משויך למפלגות "המרכז" ו"הימין" ("הציונים הכלליים","התאחדות האיכרים", "האיחוד האזרחי").- ראה בעצמו את הזרם שפתוח להכל. הבי"ס שירת בעיקר את הבורגנות במושבות המרכזיות ובערים, היה אנטי-סוציאליסטי. בפועל היה פער בין מה שהוא הצהיר לבין החזון שלו.
"בית הספר של הציבור צריך להיות בית חינוך ובית לימוד לכל ילדי הציבור על כל שדרותיו: העני והעשיר-הסוציאליסט ואיש הימין, החופשי והאדוק בדת". (50.2% עם הקמת המדינה, מכלל התלמידים היהודים. 1953 – כ-35% מהתלמידים).
·         זרם העובדים- של מפלגות ההסתדרות (מפא"י, מפ"ם)- זרם סוציאליסטי שהשאיפה שלו לשלב בין החינוך לסוציאליזם. האמינו בשוויון, שיתופיות, הגשמה וחלוציות "עיצוב אישיות יהודית חלוצית עצמאית, חדורת חזון ציוני סוציאליסטי, המוכנה להגשים בגוף ובנפש את ייעודה של תנועת העבודה העברית.” (27.3% עם הקמת המדינה. עד 1953 גדל המספר עד לכ-45% מכלל התלמידים).
·         זרם המזרחי- של המפלגות הציוניות-הדתיות "המזרחי", "הפועל המזרחי".- למרות הקונפליקטים הסכימו להתיישב לזרם אחד.
"היסוד הלאומי והיסוד הדתי – שני היסודות שעליו נשען חינוך המזרחי, הבא להכשיר את הדור הצעיר להתחדשות החיים בארץ-ולחנכו לחיי תורה תקינים כאדם, כאזרח וכבונה המולדת".
(22.5% עם הקמת המדינה. עד 1953 ירד המספר לכ-20% מכלל התלמידים).
·         הזרם החרדי- אנטי ציוני ולכן בשלב הזה לא מועברים אליו תקציבים. בעתיד יכלל בקבוצות ויועברו אליו תקציבים.
**ללא מקורות