מבוא                                                                                                   עמ'  3
הקדמה על הביקורת:                                                                        עמ'  4
מושג 'המשך' אצל ברגסון צורת הביקורת של קאנט הפרק על ביקורת קאנט בהתפתחות היוצרת                                 עמ' 7
בירור מושג הזמן והחלל אצל ברגסון וקאנט                                   עמ'
1 0 מטרת הביקורת של קאנט וביקורתו של ברגסון                            עמ'
1 3
תפקידו של השכל והכרת האדם אצל ברגסון וקאנט                     עמ'
1 5
סיכום                                                                                                 עמ'
2 0 ביבליוגרפיה                                                                                       עמ'
2 2
בשנות נעוריו של ברגסון שלטה הדוקטרינה הקאנטית בכיפה; הידיעה היא סינתזה של ניתנים חושניים הנעשית ע"י השכל, מכאן שכל תפיסה בלתי-אמצעית של המציאות אינה מן האפשר. כנגד הפילוסופיה הביקורתית של קאנט הציב ברגסון מטפיזיקה של יצירתיות, של חידוש ושל צמיחה איכותית של היקום, שלה קרא 'ההינף היוצר' או 'תנופת החיים' – ההתפתחות היוצרת.
נקודת המוצא להגותו הפילוסופית של ברגסון הינה ייחוד מהותו של הזמן בהבדל מן החלל; החלל יכול להתחלק עד לאין סוף, חלקיו זה בצד זה וכל התרחשות שבתוכו יכולה להיות מחושבת על ידי התרחשויות אחרות. אך הזמן אינו בגדר כמות שניתנת לחלוקה, אלא הזמן הוא ממשות איכותית זורמת, השתנות צרופה לא היערכות זה בצד זה, כל התרחשות בזמן היא כעין מעשה יוצר. הזמן הוא דימוי מלאכותי של האדם לצורכי הישרדות.
מה שקיים לדעת ברגסון הוא 'משך' מטריאלי. ברעיון 'המשך' יוצא ברגסון נגד קאנט שלגביו לא היה הבדל עקרוני בין החלל והזמן. אומר ברגסון: "המוצג של משך הטרוגני, איכותי, יוצר, הוא נקודת המוצא שלי, שלא פסקתי מלחזור אליה. הוא דורש מרוחנו מאמץ גדול מאוד, שבירת דפוסים רבים, משהו כעין מתודה חדשה של חשיבה אבל משהגענו אל מוצג זה והוא מצוי ברשותנו בצורתו הפשוטה, אנוסים אנו להתיק את נקודת השקפתנו על הממשות; אנו נוכחים לדעת שהקשיים הגדולים ביותר מקורם בכך שהפילוסופים היו תמיד שמים את הזמן ואת החלל באותה הרמה; רוב הקשיים הללו ניטל עוקצם או הם נעלמים. תורת האינטואיציה, שאתה מטעים אותה הרבה יותר מאשר את תורה המשך, לא התחוורה לי אלא זמן רב לאחר זו: היא נובעת ממנה, ולא ניתן להבינה אלא באמצעותה של זו." (ההתפתחות היוצרת, דברי פתיחה, ע"מ 13
,מתוך ספרו של ברגסון מילים וכתובים 1959, פיסקה שלוש עמוד 456). את 'ההינף היוצר' תופסת האינטואיציה; השכל האנושי אין זה מייעודו להכיר את היקום – ברעיון כי הדרך הקוגניטיבית אל החומר חסומה ברגסון מתגלה כקרטזיאני.