סמינריון בנושא מניות רדומות, היבטי מיסוי:
העבודה דנה מהו תשלום מס החל בעת רכישת מניות של החברה בעצמה ואם באמת חל אירוע מס. העבודה סוקרת תחילה את משמעות הרכישה בחזרה של החברה את מניותיה, ומהן ההשלכות של פעולה זאת על החברה , כיצד על החברה לבצע את הרכישה ומהי תוכנית רכישה, מה קורה כאשר מדובר על רכישה עצמית של אגח במקום של מניות, האם עדיף לחברה לחלק דבדנד או לרכוש מניות שלה בחזרה, כמובן מהם היבטי המיסוי בכל אחת מהנ"ל והשוואה לדיני המס באנגליה, ארה"ב וישראל                             תוכן עניינים- הקדמה -..
3-4
דיבידנד -..
5-6
רכישה חוזרת של מניות ושימוש במידע פנים 7-8
הנחיית הרשות לניירות ערך לגבי רכישה עצמית ותוכנית רכישה .. 9
היבט מיסוי של רכישה חוזרת –
10-13
דיבידנד או רכישה עצמית, מה עדיף –..14
רכישה עצמית של אגרות חוב -15-19
מניות רדומות בחברות בורסאיות .  20-23
השוואה בין דיני המס בישראל לארה"ב ואנגליה —
24-
5 ביבליוגרפיה ..26
               הקדמה העבודה תעסוק בהיבטי המס של רכישת מניות באוצר.
השאלה העיקרית בה נתמקד היא האם ישנו תשלום מס לחברה על רווח שהופק מרכישה של מניות שהנפיקה בעבר, יפורטו היבטי המס הכרוכים בביצוע הפעולה כאמור, גישת רשויות המס בישראל בהתאם לחוזר מ"ה שפורסם,והיבטים שונים של חלוקה הכוללת את כל הפעולות המקטינות את הונה העצמי.
מניות רדומות הן מניות המוחזקות במישרין ע"י החברה עצמה או ע"י חברת בת בשליטתה.
עד סוף שנת 1999 נאסר ע"פ פקודת החברות על חברה לרכוש את המניות שלה, והיתה קיימת אי בהירות לגבי ההוראות החלות על רכישת מניות החברה ע"י חברה בת,בפועל נהגו חברות לרכוש את המניות שהנפיקו בעבר באמצעות חברת בת.
עם כניסת חוק החברות החדש לתוקף ,בפברואר 2000, הוסדר נושא זה ונקבע כי חברות יכולות לרכוש את המניות הנפיקו בעבר, בתנאים שנקבעו בחוק, אך ממניות אלה נשללו זכויות בהון ובהצבעה. במידה והרכישה החוזרת מתבצעת ע"י חברה בת, הזכיות בהון נשמרות, וזכויות ההצבעה ישללו.
יש מספר דרכים שבאמצעותן יכולה חברה לתגמל את בעלי המניות שלה. הדרך המקובלת היא חלוקת דיבידנדים. יש חברות שמחלקות אותם בתדירות גבוהה. אחרות מגדירות מדיניות חלוקת דיבידנדים קבועה שתלויה ברווחים של החברה. יש חברות שמחלקות דיבדנדים בלי מדיניות, אבל עושות את זה באופן קבוע, יש שמחלקות כשהשוק מבקש, ויש כאלו שמחלקות באופן שהוא פחות או יותר אקראי. יש גם מצבים שלחברה אין מספיק מזומנים ובכל זאת היא מחלקת דיבידנד גדול מאחר שהיא מעדיפה להיות ממונפת. במקרה כזה, החברה לוקחת הלוואה לשם חלוקת הדיבידנד, ובדרך זו המשקיעים אמנם מקטינים סיכון במקביל לקבלת המזומנים, אבל המניות שנשארו להם הן של חברה ממונפת ומסוכנת יותר, יתרון ולצידו חיסרון.
למשקיעים, במיוחד המוסדיים שבהם, נוח עם חברות שמחלקות דיבידנד, בעיקר כאלו שעושות זאת באופן קבוע. זה סוג של הצדקת השקעה, או מעין קופון שמגיע כל רבעון או כל שנה. לכאורה, זה הופך את ההשקעה לסוג של איגרת חוב. חלוקות חד פעמיות, גם אם הן גדולות, מפתות בדרך כלל פחות את המוסדיים, אם כי זה כבר של עניין של ניתוח ובדיקה ספציפית. כל מקרה לגופו, כל חברה לגופה. דרך נוספת לתגמל את בעלי המניות היא רכישת מניות עצמית. במקרה כזה, חברה מדווחת על כוונתה לרכוש מניות של עצמה דרך המסחר השוטף, או בדרך של הצעת רכש חלקית מהציבור. מהלך של רכישה עצמית מעיד בראש וראשונה על רצונם של בעלי השליטה לשדר הבעת אמון במחיר המניה בשוק – אחרת הם לא היו רוכשים אותן. אבל זה עדיין לא אומר בהכרח שהמחיר באמת אטרקטיבי. זה בסך הכל אומר שבעלי השליטה רוצים שיחשבו שהמחיר אטרקטיבי. מה שברור הוא שהם רוצים לתמוך במניה, גם לטובתם וגם לטובת בעלי המניות האחרים. סיבה נוספת לרכישה עצמית יכולה להיות הגברת האחיזה בחברה. מהלך כזה מקטין את מספר המניות הרשומות של החברה, ומפחית את מספר המניות לצורך חישוב שיעור השליטה. בנוסף קיימת חשיבות מסוימת לשאלה אם המניות נרכשות דרך החברה עצמה או דרך חברה בת. אם זה נעשה דרך החברה עצמה, המניות הנרכשות הופכות למניות רדומות לחלוטין. אין להן זכויות בשליטה ואין להן זכויות בהון. כלומר, אין להן זכות לקבל דיבידנדים. מנגד, אם המניות בחברה נרכשות דרך חברה בת, אז הן אמנם לא מספקות זכויות שליטה, אבל הן כן רלוונטיות לעניין הזכויות בהון. כלומר, יש להן זכויות בעת קבלת דיבידנד. זהו הבדל משפטי שיש לו השלכות כלכליות, אבל הן לא מאוד משמעותיות ברמה הפרקטית. מבחינת המשקיעים, בשני המקרים מדובר במניות שיוצאות מהמחזור.