שאלה
1 :
א.    מהו הבסיס הדמוקרטי של החברה היישובית והישראלית?
ב.     מהם היסודות ה"לא-דמוקרטיים" שמזהים יער ושביט בעולם התוכן הפוליטי? מהם השפעותיהם על התרבות הפוליטית הישראלית?
תשובה:
א.    בחברה היישובית התפתח בסיס יציב חזק לדמוקרטיה שהם הליכים, מוסדות ותרבות פוליטית ולא נמצאו יסודות חברתיים שהתנגדו לה, פרט לקהילה החרדית שהתנתקה מעל היישוב החדש בשלב מוקדם למדי והתחברה אליו שוב רק לפני הקמת המדינה. היישוב ראה את עצמו כחברה דמוקרטית וכך ראה גם את המדינה היהודית העתידה לקום. האידיאולוגיה ציונית והתנועה הציונית התפתחו במדינות ששרר בהן משטר לא-דמוקרטי והרעיונות הדמוקרטיים היו חלק איטגרלי של האקלים הפוליטי והרעיוני שבו הן צמחו, אקלים זה השפיע על ראשוני הציונות  והוא שראה בדמוקרטיה את צורת המשטר הראויה ביותר לחברה ולמדינה שרצו להקים.
לאחר הכיבוש הבריטי החל היישוב היהודי להתארגן פוליטית, ב-1920 התקיימו בחירות דמוקרטיות לאספת הנבחרים. ההתארגנות זאת קיבלה לגיטימציה בעיני החוק עם פקודת העדות הדתיות שניסח השלטון הבריטי, פקודות העדות הדתיות התירה לכל אחד משתי הקהילות הלאומיות בארץ להתארגן בנפרד. בנוסף נחשפה סתירה פוטנציאלית נוספת בהליך הדמוקרטי ביישוב הסתירה שבין ציווים דתיים שמקור סמכותם מחוץ לחברה לבין ציווים דמוקרטיים השואבים את סמכותם מרצון החברה. כבר בראשיתה היה למסורת דמוקרטית של החברה הישראלית בסיס מוצק. המבנה המוסדי, ההליכים הפוליטיים והתרבות הפוליטית שהתפתחו ביישוב עברו בירושה למדינת ישראל, והשינויים העיקריים הנוגעים להיבט הפוליטי של המעבר מקהילה לא ריבונית למדינה ריבונית  היו כרוכים בהרחבת תחומי הפעולה, סמכויות הביצוע ותחולת הסמכות של המבנה הפוליטי הקיים.