תגמול ההנהלה הבכירה: פתרונות אפשריים לבעיית הסוכן

מוסד לימוד
מקצוע
מילות מפתח , , ,
ציון 96
שנת הגשה 2011
מספר מילים 7762
מספר מקורות 42

תקציר העבודה

תוכן עניינים
1.    מבוא   4
1 .1. התפתחות בעיית הנציג –.4
1 .2. שיטות שונות להתמודדות עם בעיית הנציג : –…5
  השכר והבונוס  –.6                                                                                               מניות ואופציות   –7                                                                                           מאפיינים אישיים  -.8                                                                                            איום בפיטורין ומצנח זהב –..9                                                                                               שאלת מחקר  –…9
2 . יעילות התגמול הכספי   –.. 10   השערה 1 :   –10  
2 .1 השכר  ..10
2 .2 הבונוס .. 12
  מסקנה      –. 13
3 . צמצום ניגוד אינטרסים באמצעות חלוקת אופציות ומניות — 14
  השערה 2   –. 15
  מסקנה     –.. 18
4 . מנכ"ל-בעלים : לטוב או לרע? . 19
  השערה 3    — 20   מסקנה .. 23
5.  סיכום 24
6 .  רשימה ביבליוגרפית 
5
1 .            מבוא

1 .1   התפתחות בעיית הנציג ה תפתחותם של שוקי ההון שינתה את תמונת שוק הפירמות. שוקי ניירות הערך יצרו את החברות הציבוריות הגדולות, אשר מרכזות משקיעים רבים מאד בעלי אחוזי אחזקה נמוכים ביותר, ובצידם משקיעים מוסדיים, אשר מתווכים בין המשקיעים הקטנים לבין הפירמות הגדולות, ומהווים גופים בעלי נוכחות מחייבת בחברה ציבורית.   במציאות, בחברה ציבורית רכושם של משקיעים מרוכז בידיהם של המנהלים ולכן אחת הסוגיות הנסקרות בתיאוריה המימונית הקלאסית היא קיומו של קונפליקט בסיסי בין מנהל של חברה לבעלי מניותיה, סוגיה המכונה "בעיית הסוכן". לפי אותה תיאוריה, הפרדה בין הבעלות על החברה לבין השליטה בה עלולה ליצור פוטנציאל לניגודי עניינים, ולכן לפגוע בביצועי החברה וברווחת המשקיעים. האיום על יעילות העסקה נובע מהיעדרו של קשר כלכלי ישיר בין תוצאות העסקה לבין הסוכן. הסיבה לכך נעוצה בקיומו של פער בין התשואות השונות שחברי קבוצות שונות, המבצעים בפירמה פעולות בשמה, מפיקים מן הפירמה. ולכן הפער הזה מחלק אותם לשתי קבוצות עיקריות: האחת- שתשואתה תלויה בהפקתו של רווח (אלו הם בעלי המניות, שמקבלים דיבידנדים רק לאחר החזר כל החובות), והשנייה- שתשואתה קבועה ואינה תלויה בגובה הרווח (אלו הם העובדים שמשכורתם אינה תלויה בגובה הרווחים). כך יוצא, כי הקבוצה השנייה חשופה פחות מהראשונה לפגיעתו של תת-מאמץ, ולכן גם מופלית לטובה.  לפיכך, חברי הקבוצה השנייה, ובמיוחד המנהלים, ישתדלו להתאמץ רק עד כדי המצב שבו יוכלו לקבל את חלקם במאמץ. כך, למשל, עסקה גרועה לא תשפיע מיד על כיסו של המנהל- הסוכן, והוא ימשיך לקבל את משכורתו כרגיל. לעומתם, חברי הקבוצה הראשונה (המופלים, לכאורה, לרעה), ישאפו להשגיח על חברי הקבוצה השנייה, כדי שלא יקטינו את השתדלותם.
יתרה מזו, המנהלים, מתוך מאמץ להגדיל את תשואתם, עלולים לשאוף לנגוס בחלקם של חברי הקבוצה הראשונה (בעלי המניות). שאיפתם האופורטוניסטית, שנוגדת את האינטרס של בעלי המניות, עלולה להצליח משני טעמים: ראשית, קיימים פערי מידע באשר לתרומתו של כל אחד מהשותפים לתהליך הייצור ; שנית, קיים קושי לאמוד את תרומתו של כל "סוכן" ליצירת הרווח.
האיום על הוגנות העסקה נובע מתופעת ריכוז השליטה האפקטיבית בידי המנהלים, והיעדר פיקוח ממשי על עסקאות שמבצעת החברה באמצעותם. כך עלול להיווצר מצב, שמנהלים יכרתו הסכם עם החברה ובשמה בהיותם בשני צידי המתרס, ויפרו את כללי הנאמנות הבסיסיים של איסור ניגודי העניינים ואיסור הפקת רווחים. בהיעדרו של פיקוח של הבעלים, עלולים הסוכנים-המנהלים להטות את העסקאות הללו לכיוון שנוח להם, על חשבונם של החברה ושל חברי הקבוצות האחרות הקשורות עמה. …
1.2   שיטות שונות להתמודדות עם בעיית הנציג ישנם מספר מרכיבים בתגמול ההנהלה הבכירה. מרכיבים אלו בעלי השפעה שונה על ביצועי המנהלים ועל קבלת החלטות לטובת החברה. להלן מובאים כמה מרכיבים עיקריים בתגמול הבכירים:               ü     שכר ובונוס – התשלום הקבוע למנהל  והתשלום הניתן למנהל על פי הביצועים השנתיים של החברה (למשל: Lewellen & Huntsman (1970)   ו-  ( (Masson (1971.
ü     מניות ואופציות – קושרות את התגמול למנהל ישירות לביצועי מניית החברה (למשל: (Jensen, 1986.
ü     מאפיינים אישיים של מנכ"ל- גיל והשכלתו של מנכ"ל.
ü     איום בפיטורין- הביצועים שיביאו לפיטורי המנהל ו"מצנח זהב"-  התגמול בעת פרישה מרצון או עקב פיטורין (למשל: 1986,Grossman and Hart  ו-, Larcker (1985) Coase(1960)).     סקירת מחקרים קודמים בבסיסה של גישת קונפליקט הסוכן טמונה ההנחה שבעלי המניות מפקידים את ניהול החברה בידי מנהל הממונה. המשקיעים אינם מתערבים בניהול השוטף, ויכולת הפיקוח שלהם על תפקודו מוגבלת. כמו כן, קיימת אינפורמציה אסימטרית בין המנהל לבין בעלי המניות לגבי אפשרויות ביצוע השקעה של החברה ומידת יכולתו האמיתית של המנהל להשביח את מניות החברה. השאלה השכיחה המתעוררת בקרב בעלי המניות: מהו התגמול היעיל ביותר אשר נועד לרצות את ההנהלה הבכירה לפעול בהתאם לאינטרסים של בעלי המניות ?
השכר והבונוס הנושא שמופיע במחקרים קודמים (תיאורטיים ואמפיריים) הוא יתרונותיהם וחסרונותיהם של פערי שכר בקרב המנהלים הבכירים בחברות עסקיות.  שתי גישות מרכזיות מוכרות בעניין זה:
מודל הטורניר (tournament model).
מודל השוויון בתגמול (.(equity pay model