עבודת מחקר במשפט חוקתי: מעמדו של חופש הביטוי המסחרי

מוסד לימוד
מקצוע
מילות מפתח , , , , ,
שנת הגשה 2010
מספר מילים 3624
מספר מקורות 33

תקציר העבודה

תוכן עניינים
פרק א' – מבוא 1.1 חופש הביטוי – מהו?. 2
1 .2 חופש הביטוי המסחרי – מהו?. 2
1 .2.1 הצורך להגדיר מהו ביטוי פרסומי-מסחרי 2
1 .2.2 פרסום מסחרי – ביטוי או מעשה?. 3
פרק ב' – מודלי התחולה של חופש הביטוי המסחרי 3
2 .1 מודל ראשון – הביטוי המסחרי אינו כלול בזכות החוקתית לחופש הביטוי 3
2 .2 מודל שני – העיקרון של חופש הביטוי נותן הגנה חוקתית גם לביטוי המסחרי, אך במידה פחותה. 3
2 .3 מודל שלישי – חופש הביטוי המסחרי נכלל בחופש הביטוי וזוכה להגנה חוקתית מלאה כמו כל ביטוי אחר. 3
פרק ג' – מסגרת נורמטיבית. 3
3 .2 היסטוריית הפסיקה בנושא חופש הביטוי המסחרי 4
3 .2.2 חופש ביטוי מסחרי ואינטרסים ציבוריים אחרים.. 5
פרק ד' – משפט משווה – ארה"ב. 6
4 .1 מבחן הדסון המרכזי 6
פרק ה' –  הדין הראוי , סיכום ומסקנות. 6
5.2 סיכום ומסקנות. 7
ביבליוגרפיה. 8

1 .2 חופש הביטוי המסחרי – מהו? – על-מנת לקבוע את ההיקף הראוי להגנה המשפטית על הביטוי המסחרי יש צורך במתן מענה על שני שאלות עיקריות – ראשית, הגדרת המונח "ביטוי מסחרי" ושנית, סיווג הפרסום המסחרי כביטוי או שמא כמעשה הראוי להגנה בכלים משפטיים אחרים. לשאלות אלה נפנה כעת.
1.2.1
1 .2.2 פרסום מסחרי – ביטוי או מעשה? גישה זו באה לידי ביטוי במאמרי מלומדים בעולם, בין היתר במאמרו של E.J Eberle, אשר סבור כי הפרסום המסחרי דומה יותר לכריתת חוזה. וזאת משום ששפת הפרסום דומה לשפה של החוזה בכתב וישנה מחויבת בין המוכר לקונה. לכן כפוף לכללים של דיני חוזים כגון: הטעיה כפיה עושק והחובה לנהוג בתום-לב. בפסיקה הישראלית הציג השופט חשין את השקפתו באומרו: "לטעמי, נמשך נושא תשדיר הפרסומת אל מרכז הכבידה של חופש העיסוק דווקא". על-פי גישה זו הפרסום המסחרי הוא מעשה ואינו ראוי ליחס המיוחד לו ראוי הביטוי המובהק שאינו מעשה. הרעיון הוא בכך שהביטוי עוסק בחירות המחשבה, זאת לעומת מעשים פיזיים הגורמים לנזקים ותוצאות משמעותיות. מודל ראשון – הביטוי המסחרי אינו כלול בזכות החוקתית לחופש הביטוי. עפ"י מודל זה, חופש הביטוי בבסיסו נועד לשרת מטרה פוליטית. הרציונל העומד מאחורי גישה זו הינה לאפשר לציבור להיחשף לדעות שונות על השלטון ובכך לגבש תפיסה פוליטית במי לבחור
3 .2.2 חופש ביטוי מסחרי ואינטרסים ציבוריים אחרים – בג"צ טמפו: בפרשה זו דן בית המשפט העליון בתשדיר פרסומת לבירה הכולל מבצע פרסים בדרך של הגרלה. הרשות השניה פסלה את התשדיר משום שיש יש בו עידוד של צריכת בירה באופן פסול. בפסילה הסתמכה הרשות על כלל 23(א) האוסר תשדיר פרסומת למשקה אלכוהולי המכוון לקטינים. פסק-דין זה הינו חריג להלכה משום שהוא אינו מתייחס כלל למבחני הוודאות הקרובה ועוצמת הפגיעה כמקובל. בית המשפט לא מצא לנכון להרחיב את חופש הביטוי של המפרסם וקבע באופן ברור כי סמכותה של הרשות השניה לתת משקל לאינטרסים ציבוריים חיוניים.