אסתטיקה – סיכום למבחן מודל סינכרוני: מוען > מסר > נמען. אין קשר לזמן. המוקד הוא המסר העובר תהליך ארוך של עיבוי אסתטי.
מודל דיאכרוני:
אמנות הקלאסית (יוון העתיקה) > אמנות רומנטית > אמנות מודרנית > אמנות פוסט-מודרנית. חוויה מרכזית של המוען – פונקציה רגשית (תקופה רומנטית). חוויה מרכזית של הנמען – פונקציה פאטית (המטרה להשפיע ולמכור – תקופה פוסט מודרנית). חוויה מרכזית של המסר – מודרנית (הסתכלות על המבנה הטהור של היצירה, ביקורת על החברה, חיפוש אחר מהות האמנות) וקלאסית (הבלטת חוקי היצירה, מיקוד בפרופורציות ובפרטים הקטנים).
התקופה הקלאסית מאמר: אפלטון / היפיאס רבה: אפלטון מחפש בכל דבר את האידאה הניצחית, את המהות האוניברסאלית. האידאה מתממשת בדברים בעולם כחיצונית להם ולא כחלק מהם. האידאה היא שמעניקה את היופי לדברים אך היא לא חלק מהם. כשבוחנים יופי לפי אפלטון ההסתכלות צריכה להיות צורנית – פרופורציות וסימטריה (למשל ציור של מיכאלנג'לו בתקופת הרנסנס בו הדמויות ערומות ובעלות פרופורציות גיאומטריות). ההצעה של אפלטון יותר מדי לוגית והוא לא נותן מקום לרגש באומנות, ולכן תשובתו רחוקה מהתבונה האנושית. סוקרטס מתייחס ליופי מנקודת מבט רציונאלית, הוא מייצג את אפלטון ושואף לחשיבה לפי אידאות. לפיו היופי נמצא מחוץ לחיים, רוחני, מופשט ואינו נתפס ע"י החושים המטעים. יש לחפש את היופי במהות ולא בדברים המוחשיים. היפיאס לעומתו, חושב שישנו חומר שהופך את הדברים ליפים, הוא לא נותן הגדרה למהות היופי אלא רק דוגמאות לדברים יפים שאין ביניהם מכנה משותף. הסבריו השונים נסתרים ע"י סוקרטס: היפיאס טוען שבתולה היא יפה, אך סוקרטס טוען שגם כלים וחיות יפים. היפיאס טוען שאין יפה מהאדם, אך סותר עצמו כאשר טוען שבעיני האלים האדם מכוער. היפיאס טוען שכל דבר שיש בו זהב הוא יפה, אך סוקרטס טוען שגם חומרים אחרים יפים. היופי הוא הטוב – סוקרטס עונה שיש דברים טובים שאינם יפים. היופי הוא המועיל – אך יש דברים שאינם מועילים אך יפים. היופי הוא ההנאה – ריח יכול להיות מהנה אבל לא יפה. כך סוקרטס סותר כל טענה בניסיון להגיע לאמת. אירוניה אפלטונית: מציאות בה צד אחד יודע דברים והצד השני נמצא בעיוורון. הקהל בצד שיודע. המתמודד החלש מוביל את החזק לטעון טענות מגוכחות, והוא לא יכול להסכים עם הטענות של עצמו, נדחק לקיר ומנוצח ע"י החלש. אירוניה בתיאטרון היווני – החזק "…