כיצד בא לידי ביטוי מנגנוני השליטה של הרוב המוסלמי במיעוט היהודי במרוקו במהלך המאה ה-20?
לגרסת האנתרופולוג, רוב חברתי – תרבותי מצליח לשמור על שליטתו באוכלוסיית המיעוט בזכות קיומם של מנגנונים ייעודיים. קיומם של מנגנונים אלו מבוססים על מודלים המנתחים מובלעות של אוכלוסיות בעלי אופי חברתי-תרבותי דומה, באופן המדגיש את זרותם במסגרת האוכלוסייה הכללית. דוגמא לכך הנה יחסי הרוב החברתי – תרבותי במרוקו המיוצג על ידי המוסלמים עם המיעוט היהודי שחי בקרבו. מחלוקות עולות בין יהודים לערבים בעידן הנוכחי על רקע חברתי. המוסלמים מתעקשים, כי היהודים שחיים במדינות ערב חיו טוב יותר לעומת יהודים החיים באירופה. ההתנגדות לקהילה היהודית לאו דווקא הייתה נגד היהדות כדת אלא לאור המרחק הפוליטי וההבדל הקהילתי בין המוסלמים ליהודים. מאידך, הציונים מגדירים את היחס שקהילות יהודיות מקבלות במסגרת מדינות מוסלמיות כמשפיל. לאור זאת, יהודים רבים נאלצו להגר למדינות אחרות וההתייחסות למוסלמים הנם כאל אנטישמים. היתר הסתגרו בקהילות ובא לידי ביטוי ניתוק מאוכלוסיית הרוב (Rosen,
1 972, Levy, 2000, McMurray, 2001). היהודים במרוקו חיים, לרוב, בערים, בעיקר בערים קטנות ובמרחק מהמרכז העירוני. הם מתמחים בעיקר ביחסי מסחר וביצירות אמנות ולכן, הם מהווים מרכיב חשוב בכלכלה המקומית (Goldberg, 1983). עם זאת, חברי הקהילה היהודית אמצו את בידודם מהסביבה המוסלמית כמנגנון קיומי מרכזי, תוך הצבת גבולות ברורים. יש לציין, כי במסגרת המבנה החברתי של הערים המוסלמיות במרוקו, נפוצים מונחים כגון משפחה מורחבת, רובעים או שכונות, אליטות שולטות וכדומה (Levy, 2000, Brown, 1977). כחלק ממנגנון מרחבי זה לשליטת הרוב על המיעוט, אוכלוסיית המיעוט היהודי מקפידה על קשר הדוק עם מוקדי זהות מרוחקים במדינות כגון ישראל וצרפת לאור …