מדיניות השילוב של ילדים עם צרכים מיוחדים עבודה תיאורטית תשע"א, סמסטר ב' תנועת השילוב מערכות החינוך בעולם עוברות שינויים נרחבים הקשורים, בחלקם, בתפיסות, עמדות ואופי השירותים הניתנים לילדים בעלי צרכים מיוחדים. הבולט בשינויים אלה הוא הדרישה המעוגנת בחוק בארצות מערביות ובארצות מתפתחות רבות, והמנוסחת באמנות בין-לאומיות, הקוראת לשילובם של ילדים בעלי צרכים מיוחדים במערכת החינוך הרגילה (לייזר, 2001).
שילוב משמעו, שילוב חינוכי חלקי או מלא של החריג במערכת  הרגילה, ראיית הפרט הייחודי והיענות לצרכיו הנבדלים באמצעות שירותי חינוך מיוחד בתוך ובצד מערכת החינוך הרגיל, תוך הדגשת המשותף בין הילדים מתוך גישה פרסונלית הומניסטית (רייטר,1997). תנועת השילוב בארה"ב השפיעה על הורים לילדים הלומדים במסגרות החינוך המיוחד בישראל, וחיזקה את ידיהם לדרוש זכאות לשוויון בפני החוק עבוד ילדיהם. בשנת תשמ"ה נחקק בישראל חוק החינוך המיוחד אשר חולל שינוי במערכת החינוך בקביעת אופיים של תהליכי ההשמה ובהדגשה כי בשיקולים לגבי השמת ילדים חריגים, יש לתת קדימות ראשונה למסגרות חינוך רגילות. החוק מגדיר מחדש את מטרות החינוך המיוחד, ואת הזכאויות המהותיות של הילד החריג ומשפחתו. הוא מבטיח את חובות מערכת החינוך כלפי הילד, וקובע הליכי השמה מחייבים.
בעקבות חקיקת החוק, הפך עניין שילוב הילדים בעלי הצרכים המיוחדים בכיתות הרגילות לעובדה קיימת ובעלת תוקף ויצר צורך בהתמודדות מערכתית במישור הפדגוגי, במישור הארגוני ואף במישור אקולוגי על היבטיו החברתיים והפיזיים (חוק החינוך המיוחד, 1988; רייטר,
1 989).
חוק החינוך המיוחד- תשמ"ה והתיקון בתשס"ב מהווים בסיס לרפורמת השילוב במערכת החינוך הישראלית. לשון החוק נותנת תוקף לגישה החינוכית המעדיפה שילוב (הכלה) על פני השמה בחינוך המיוחד. גישה זו מהווה את "אחת מאבני הבוחן של מערכת החינוך בישראל" הבאה לידי ביטוי "ביכולתה ובנכונותה לתת מענה חינוכי הולם לצרכים המיוחדים של תלמידים חריגים המתקשים להסתגל מבחינה לימודית או חברתית במסגרת החינוך הרגיל ולהמנע ככל האפשר מהפנייתם למסגרות החינוך המיוחד" (מודלינגר, 2003).
התומכים ב"הכלה מלאה" סבורים כי כל התלמידים צריכים ללמוד במסגרות רגילות באזור מגוריהם, לקבל את השירותים הנלווים בתוך מסגרת החינוך הרגיל. לדעתם האינטגרציה משפרת את חינוכם של התלמידים וכן שהילדים אינם לומדים להיות חלק מן החברה במסגרת נבדלת (זקס, לוין, וויסקוף,
1 992). לעומת התנועה להכלה מלאה, שהיא אידיאולוגית ביסודה, ישנם המצדדים בשילוב ברצפים שונים עד לרמת בידול. לדעתם הילד החריג זקוק לתנאים מיוחדים, לשיטות הוראה ייחודיות או לעזרים נוספים שרק מסגרת נפרדת יכולה לספק ולפעמים יש צורך דווקא בתנאים לא שווים על מנת לממש את שוויון ההזדמנויות בחינוך.
המצאות הילד החריג בכתה רגילה גורמת, לעיתים, לתסכול רב, התורם לכשלון בלימודים, דימוי עצמי נמוך ולהיווצרות קשיים רגשיים וחברתיים (מנור, טיאני, 2002).
הבחינה המחקרית מצביעה על כך, שהמחקר בארצות שונות לא נתן תשובות חד משמעיות בנושא השילוב. לכן יש להתייחס אליו כאל שאלה פילוסופית מוסרית, ולא כאל גישה בהוראה שניתן להוכיח את יעילותה או להפריך אותה (מרגלית, 2000). בעבודה זו בחרנו לעסוק בסוגיית שילוב תלמידים בעלי תסמונת אספרגר במערכת החינוך הרגיל.
נגדיר תחילה לקויות בספקטרום האוטיסטי בכלל ותסמונת אספרגר בפרט ולאחר מכן, נדון בשילוב תלמידים בספקטרום האוטיסטי במערכת החינוך הרגיל, בדגש על תלמידים בעלי תסמונת אספרגר.