בשנים האחרונות יש לתופעת האלימות נגד ילדים מקום חשוב בתקשורת ובדיון הציבורי בישראל. עבודה זה תעסוק בבחינת הסיקור החדשותי של אלימות אימהות כלפי ילדיהן באמצעות ניתוח תפקודה של העיתונות הכתובה בישראל באתרי האינטרנט ודעת קהל ברשת האינטרנט. ניתוח הממצאים מלמד על תפיסות ואמונות חברתיות בישראל של ימינו ביחס לקשר שבין ילדים, הורים, משפחה ומדינה. הגילוי של אלימות כלפי קטינים לקראת סוף שנות השמונים, ישראל ניצבה בפני מספר עולה של מקרים של אלימות והתעללות מינית שמעורבים בהם קטינים ושיצרו מודעות ציבורית ופוליטית של בעיה חברתית זו. מוסדות חברתיים כולל מחנכים ,עובדים סוציאליים,האגודה להגנת הילד ומחקרים אקדמיים כולם קראו למדינה לינקוט פעולות מידיות ולהעניש בחומרה את המבצעים ולתכנן אסטרטגיות להגנת הילד.
בשנים האחרונות אלימות נגד ילדים תופסת מקום חשוב בחברה, בתקשורת ובדיון הציבורי בישראל בעקבות הצטברות יוצאת דופן של מקרים, שחלקם זכו לתהודה תקשורתית משמעותית. נדמה כי קיימת בציבוריות הישראלית כיום ההרגשה שהתעללות הורים בילדיהם, וחמור מכך רצח ילדים בידי הוריהם, הפכו למכת מדינה, וכי המודעות לקיומה של תופעה זו הולכת וגוברת. התקשורת מִצדה מקצה מקום נרחב לפרשיות אלו, בשל האיכויות הדרמטיות, השליליות והסנסציוניות שיש בהן.בהכרה בחשיבותה של התקשורת כמקור מידע משמעותי בחברה המודרנית ובהכרה בכוחה להשפיע על תפיסות ביחס לתופעות ולבעיות במציאות החברתית ולדרכי הטיפול בהן, המחקר הנוכחי עוסק בסיקור החדשותי של אלימות אימהות כלפי ילדיהן שנגמרו במותם. סוגיית הדיווח התקשורתי בישראל את האלימות כלפי ילדים ואת רצח ילדים בידי הוריהם מעניינת וחשובה לבחינה ראשית, בשנים האחרונות2008-2003  אירעו בישראל 32 מקרי רצח של ילדים בתוך משפחתם, כשרובם היו צעירים מאוד, בני פחות מארבע שנים; בנוסף לכך משנת 1995 ועד 2006 גדל בכ 1
5 %- מספר הילדים הנמצאים בטיפול פקידי סעד בשל חשד להתעללות לסוגיה, וביותר מ 85%- מן המקרים מדובר היה בהתעללות מצד קרוב משפחה.
נתונים אלה מלמדים כי אין מדובר בתופעה שולית וזניחה,ועם זאת ההיבט התקשורתי שלה טרם נחקר בישראל כמעט בכלל