צריכת סמים הינה תופעה כמעט אוניברסאלית, שהייתה נפוצה לאורך כל ההיסטוריה האנושית. מרבית הזמן השימוש בתרופות ובסמים למיניהם נעשה בצורה מקובלת מבחינה תרבותית, אך לעתים בני החברה מתנגדים לשימוש בסמים – משום שסוג הסם אינו מקובל עליהם או משום שתוצאות השימוש נחשבות לבלתי רצויות. כאשר דפוסי התנהגות מסוימים נתפסים כחורגים מן הנורמה המקובלת הם מכונים "התנהגות סוטה". כך, התופעה של צריכת סמים אינה נתפשת כפשיעה בהתאם לדימויה המקובל אלא מסווגת כ"סטייה חברתית".
הרשות למלחמה סמים הוקמה בשנת 1988, כמענה לצורך לאומי בפיתוח תשתיות ושירותים בתחומי המאבק בסמים והטיפול בנפגעיהם. תפקידי הרשות מוגדרים ב"חוק הרשות למלחמה בסמים התשמ"ח – 1988". המבנה הארגוני ותחומי הפעולה של הרשות נקבעו בהתאם תפקידיה בחוק, והתבססו על המודל הרב-תחומי למאבק בסמים שהוצע על ידי האו"ם בשנת 1989. העיקרון העומד מאחורי תפיסה זו הינה שרק חלוקה מאוזנת של המאמצים בין תחומי הפעולה השונים יכולה להביא לתוצאה כלשהי.