בס"ד                                                                                                 תאריך 03.12.2007
תוכן העניינים

1 רקע היסטורי                                      1 היסטוריה של יון העתיקה              2 החברה ביוון העתיקה – פוליס              3 תחילתה של הפילוסופיה היוונית – סוקרטס
2 אפלטון                                      1 חייו של אפלטון              2 הדיאלוגים המוקדמים                    3 הדיאלוגים התיכונים              4 דיאלוגים המאוחרים              5 פלטוניזם
3 אריסטו                                       1 חייו של אריסטו               2 המדינה על פי אריסטו               3 מורשתו                                                                         4
הבדלים בין אפלטון לבין אריסטו 5 סיכום ודעה אישית
1 רקע היסטורי                                                                                                  1
היסטוריה של יוון העתיקה ההיסטוריה של יוון מתחילה עוד בימי קדם. חופי הים האגאי ראו את לידת אחת הציביליזציות הראשונות של האנושות – התרבות המינואית. אחרי תקופת החושך במאה ה-9 לפנה"ס החלה תקופה חדשה בתולדות יוון – קמו בה ערי מדינה כמו אתונה, ספרטה, תבאי ועוד. זוהי תרבות יוון הקלאסית. תרבות זו תשמש בסיס לתרבות ההלניסיטית ברחבי העולם העתיק.
התרבות המוכרת לנו כתרבות היוונית, לא הייתה קיימת לפני האלף ה-1 לפנה"ס. תחילת התרבות היוונית הייתה בכרתים. ביוון היבשתית התפתחה תרבות מפותחת בעיר מיקנה המכונה התרבות המיקנית, תרבות אשר הייתה השלב האחרון של תקופת הברונזה ביוון. על אף שהמיקנים לא היו יוונים במובן המוכר לנו של המילה, היסטוריונים רבים רואים בה כבסיס לתרבות היוונית העתיקה שהתפתחה אחריה. בסביבות סוף המאה ה-12 לפנה"ס החלה דעיכה של תרבות זו בעקבות השבטים האכאים והדורים שפלשו לאזור במה שמכונה "הפלישה הדורית". לא ידוע על מקורם ועל מוצאם של השבטים האלו אך הם הביאו איתם ידע בעיבוד ברזל ובכך החלה תקופת הברזל ביוון.
הדורים התיישבו בעיקר בפלופונסוס והאכאים בשאר. רוב הקולוניות שנבנו מחוץ ליוון הן אכאיות. עניין השבטים השונים היה חשוב מאוד ביוון הקלאסית, היות שבני אותו עם בדרך כלל כרתו ברית בינם לבין עצמם. פרט לשבטים אלו ישבו ביוון האטים (תושבי אטיקה) והתסלים. שבטים אלו נמנים עם האוכלוסייה המקורית של יוון.
לאחר הפלישה הייתה תקופת חושך ודעיכה משמעותית ברמת החיים והתרבות והחלה תקופה המכונה "תקופת המעבר ביוון" או "ימי החשיכה של יוון". הדרדרות כלכלית ותרבותית התרחשה בעקבות נדידות עמים גם באימפריה החתית ובארצות נוספות סביב מזרח הים התיכון. יוון פוצלה ליחידות קטנות רבות שהתפתחו מאוחר יותר לפוליס, שהיא המסגרת המדינית בה התקיימו הערים היווניות במאות השנים שלאחר מכן. יחידות אלו נוסדו בעקבות ההרים הרבים המפרידים בין העמקים ובין המישורים ומצמצמים את פני שטח המחיה של יוון. מספר האזרחים בכל פוליס היה קטן ולא עלה על כמה אלפים ברובם. לעתים נדירות הגיע ל-10,000 ומעלה.
מתחילת המאה ה-8 לפנה"ס החלה ביוון מגמה של התפתחות כלכלית, חברתית, תרבותית וצבאית אשר בישרה על תחילתה של יוון הארכאית. תקופה מתאפיינת בקולוניזציה יוונית של אגן הים התיכון ובתהליך דמוקרטיזציה של ערי המדינה (הפולייס) היווניות. בתקופה זו החלו גם להתפתח תחומי התרבות של תיאטרון, שירה, אמנות ואדריכלות לצד התפתחות הפילוסופיה והמדע.
סוף תקופה זו מצוין עם מלחמת פרס-יוון בה נלחמו מספר ערי מדינה יווניות מול האימפריה הפרסית.
המאות ה-5 וה-4 לפנה"ס מכונות התקופה הקלאסית ובהן הגיעה התרבות היוונית לשיאה.
בתקופה זו פרחו הפילוסופיה היוונית והתיאטרון היווני, ובתחום הפיסול והאדריכלות הגיעו היוונים לרמה של זיקוק סגנוני ושלמות אסתטית. הדמוקרטיה בפולייס הגיעה לשיאה ואתונה העתיקה הייתה לאימפריה חשובה תחת הנהגתו של פריקלס. במהלך תקופה זו נערכה גם המלחמה הפלופונסית בין שתי בריתות: הליגה הפלופונסית בהנהגת ספרטה והליגה האטית-דלית בראשות אתונה. המלחמה שנערכה במשך עשרות שנים ובסופה נכנעה אתונה לספרטה הייתה האירוע ההיסטורי המתמשך החשוב ביותר בתקופה הקלאסית.
סוף התקופה הקלאסית היא במסעות הכיבוש של אלכסנדר הגדול אשר כבש את כל המזרח התיכון והקרוב (עד מערב הודו של היום). אלכסנדר היה מלך מוקדון, ממלכה יוונית בצפון יוון, הביס את האימפריה הפרסית והפיץ לארצות אותן כבש את התרבות היוונית. מסעות הכיבוש והפצת התרבות פתחו את מה שמכונה התקופה ההלניסטית אשר היסטוריונים מציינים את תחילתה בשנת 323 לפנה"ס עם מותו של אלכסנדר. התרבות היוונית הפכה לתרבות השולטת ברוב העולם העתיק לרבות אסיה הקטנה, סוריה, ארץ ישראל, מצרים, מסופוטמיה ופרס. לאחר מותו חולקו שטחים אלה בין יורשיו של אלכסנדר שכונו "דיאדוכי". בין יורשיו התנהלו מלחמות ירושה שכונו מלחמות הדיאדוכים שבעקבותיהן הקימו ממלכות עצמאיות שהגדולות שבהן היו בית תלמי (במצרים), מוקדון, בית סלאוקוס (בשטחי פרס, מסופוטמיה והלבנט) ומספר ממלכות הלניסטיות באזור הבלקן.
**ללא מקורות בגוף הטקסט