חקירה מעמיקה נושא הענישה הקולקטיבית תוך השוואה בין המשפט העברי למשפט הישראלי ממקורות רבים

מוסד לימוד
מקצוע
מילות מפתח , ,
שנת הגשה 2009
מספר מילים 7149
מספר מקורות 19

תקציר העבודה

תוכן העניינים
מבוא- עמ' 1
פתיחה- עמ' 2
משפט עברי:
·        פתיחה- עמ' 3-4
·        המחלוקת (קונפליקט בין שני עקרונות)- עמ' 4-6
·        פרשת שמעון ולוי בשכם- עמ' 6-7
·        פרשת עיר הנידחת- עמ' 7-8
·        פרשת עכן- עמ' 8-9
·        החריגים לכלל "איש בחטאו יומת"- עמ' 9-10 משפט ישראלי:
·        ענישה קולקטיבית במדינת ישראל- עמ' 11-13
·        יישום בפסיקה הישראלית- עמ' 13-14
·        אלעמרין נ' מפקד כוחות צה"ל ברצועת עזה- עמ' 14-משפטים ·        ג'נימת ואח' נ' אלוף פיקוד המרכז עוזי דיין- עמ' משפטים-17
·        תורקמאן נ' שר הביטחון- עמ' 17
סיכום- משפט משווה ומסקנות- עמ' 18
ביבליוגרפיה- עמ' 19
שאלת הענישה הקולקטיבית קיימת משחר הימים- "האיש אחד יחטא ועל כל העדה תקצוף?". קיים קונפליקט מוסרי-אנושי נוקב המנסה לקבוע כיצד ניתן להטיל על עדה שלמה עונש בגין חטא שהיחיד חטא. שאלת השתת העונש הקיבוצי על קולקטיב, בין אם מדובר בבני עיר שלמה, משפחה או חברה, עלתה רבות במהלך ההיסטוריה והעסיקה אנשי דת, משפט, חברה ופילוסופיה, וראוי לברר את גישת המשפט העברי בנושא הנדון.
כעיקרון, המשפט העברי מתנגד לענישה קולקטיבית. אותה התנגדות נובעת ממניעים של צדק טבעי; ההיגיון הבריא הנמצא בקרבו של כל אדם מסיק שאין להעניש אדם חף מפשע על חטא קרובו, שהרי ההנחה הדדוקטיבית הזו, המכלילה מהכלל אל הפרט, חסרת כל שחר. בתקופות הגלות, כאשר היה עם ישראל תחת שלטונות זרים, התקיים עיקרון- "דינא דמלכותא דינא", המכיר בתוקפה של הוראת חוק על פי השיטה המונהגת במדינה, אולם זה מותנה בכך שלא יהיה ניגוד בין עקרונות הצדק וההגינות לבין המשפט הזר: כאשר יש בו משום אפליה, או כאשר יש בו משום הטלת ענישה קולקטיבית. הענשת אחד על חטא השני, גם אם הוא בבחינת דין בחוק הזר, נוגדת מעיקרה את מושג המשפט והדין, ועל כן מערכת המשפט העברי אינה מכירה בו. בפרשת סדום, בה ה' ביקש להשמיד את כל העיר, זכורה זעקתו של אברהם, המנסה להגן על אנשי סדום ולהפוך את פסק הדין הקשה: "ויגש אברהם ויאמר: האף תספה צדיק עם רשע?…
חלילה לך מעשות כדבר הזה להמית צדיק כרשע, והיה כצדיק כרשע?… חלילה לך, השופט כל הארץ לא יעשה משפט?