תקציר מחלתם של אנשים חולי נפש עלולה להגביל את כשירותם להכריע בדבר גורלם בכלל, ובדבר הטיפול במחלתם בפרט.
כאשר אדם חולה במחלת נפש הוא לעיתים מסכן את עצמו או את זולתו, ולעיתים עשוי הדבר להצדיק כפיית טיפול ואף את אשפוזו בניגוד לרצונו.
"המפגש בין עולם המשפט ועולם הרפואה הוא מורכב. בעוד שעולם הרפואה מבוסס על דרך חשיבה מדעית ועל עקרונות מדויקים, הרי שעולם המשפט מעוגן בגישות חברתיות  -פילוסופיות.
מורכבות מפגש זה באה לידי ביטוי בישראל, בין היתר, בפסיכיאטריה. על הפסיכיאטר המחוזי מוטלת האחריות להחליט על אשפוז כפוי של הסובלים ממחלת נפש בהתקיים תנאים המוגדרים בחוק, תוך איזון בין שמירה על כבוד האדם וחירותו לבין שלום הציבור".
מחד, אשפוז בכפייה של חולה נפש מהווה שלילה של חירות הפרט ללא הליך משפטי, שוללת ממנו זכויות יסוד רבות ובניהם בכבודו, הזכות לנוע בחופשיות ממקום למקום, הזכות לחיים בקרב בני משפחתו, הזכות לפרטיות, האוטונומיה על גופו ועוד. יתרה מכך, התיוג של "חולה נפש" שדבק במאושפז עלול לפגוע בו קשות גם לאחר שישוחרר מן האשפוז.
השלכות של התווית השלילית עשויות לבוא לידי ביטוי במצבו החברתי של המטופל שיושפע מעצם האשפוז הפסיכיאטרי הן מילדותו, באפשרות שהוא לא יגויס לצה"ל ואף בבגרותו כאשר הוא עלול שלא להיקלט במקומות עבודה שונים בעתיד. נוכח קשיים אלו, חשוב במיוחד טיפוח מסגרות טיפול בקהילה שאינן מנתקות את האדם עם מוגבלות נפשית מסביבתו ומשגרת חייו. מאידך, ישנם מקרים רבים שבהם אשפוז האדם עם מוגבלות נפשית משקם במהירות האפשרית את מסוגלות החולה לחיות חיים עצמאיים בעזרת טיפול המותאם לסוג המחלה. האשפוז מסיר מהחולה את תחושת המתח של האחריות לתקופת מסוימת ומאפשר לו להתרכז בהחלמה. כשהמשבר עובר ומצבו של החולה מאפשר לעמוד באתגרים יכול הצוות הטיפולי להכין אותו לשחרור והשירות הסוציאלי יעזור לו ליצור קשר עם גורמי שיקום בקהילה ולהמשיך את החלמתו במסגרת קהילתית.
הטיפול והאשפוז של חולי נפש, בכפייה או מרצון, מוסדרים בחוק טיפול בחולי נפש, התשנ"א – 1991. חוק זה החליף חוק ישן משנת 1955, שזכה במשך שנים לביקורת רבה בשל היעדר הערובות לשמירה על זכויות חולה הנפש, במיוחד בהליכי האשפוז הכפוי.
מצד אחד, החוק בא להגן על אדם בפני אשפוז כפוי ובא לקבוע את זכויותיו ואת חובותיו של חולה הנפש שאושפז בבית חולים כשהדבר היה דרוש. מצד שני, מונחת זכותה של החברה להגן על עצמה מפני חולי נפש מסוכנים, וכן חובתה המוסרית לדאוג לחלש ולנזקק שאינו מסוגל לטפל בעצמו. אלה מטרות חיוביות אך השגתן באה על חשבון חירות האדם. מדובר בתחום רגיש, ששלובים בו שיקולי מוסר, בריאות, שלום הציבור וחירויות יסוד.
אולם השאלה אותה ננסה לבחון בעבודה היא, האם מתוך הדאגה החיובית והרצויה לזכויות הפרט של חולה הנפש לא הוזנחה ההגנה על זכויות הציבור מפני חולה הנפש המסוכן? האם נשמר האיזון הראוי בין שתי מטרות לגיטימיות אלה: זכויות הפרט של חולה הנפש מחד, וזכויות הציבור להגנה ושלום, מאידך.
המונח "אשפוז פסיכיאטרי כפוי" מתייחס לאשפוז כפוי של חולה נפש במחלקה פסיכיאטרית בבית חולים לחולי נפש או בבית חולים כללי. למעשה, המונח משקף מצב לפיו, לא רק שנכפה על חולה טיפול בו, אלא שכפייה זו מתבטאת במקום, בזמן ובסוג הטיפול. לכן, האשפוז הפסיכיאטרי בכפייה מעלה התלבטות קשה בהיבט המוסרי והמשפטי, וקיים מתח בין הרצון להגן על החברה ועל החולה מחד, ובין הבטחת טיפול הולם המכבד את חירות המטופל וזכויותיו מאידך.
מתן טיפול רפואי/אשפוז בכפייה בניגוד או ללא הסכמת אדם הסובל ממחלת נפש מותנית בקיומן של נסיבות בהן נשקפת סכנה חמורה למטופל עצמו או שהמטופל מהווה לדעת הפסיכיאטר סכנה לציבור, ולכן חובתה של המדינה להגן על הכלל מפני מי שמסכן אותם.
הטיפול הרפואי יכול שיינתן תוך אשפוז בבית חולים, במרפאה או במכון מקצועי ולעיתים אף בבית המטופל. שונים הם הדברים ביחס למטופל הלוקה במחלה פסיכיאטרית קשה, שעלולה לפגוע במידה ניכרת בכושר שיפוטו או בכושר ביקורת המציאות שלו. הפרעות אלו הקרויות במינוח המשפטי "מחלות נפש" מחייבות התייחסות שונה הן מצד המטפל והן מצד בעלי העניין כגון: בני משפחתו, חברים או ידידי המטופל, שכניו או עמיתיו לעבודה. במרבית המקרים, הפגיעה שנגרמת עקב מחלתו הנפשית בכושר שיפוטו או בכושרו לביקורת המציאות, מונעת או גורעת מהמטופל את האפשרות להבין את טיב מחלתו ואת הצורך בקבלת טיפול או מעקב רפואי מקצועי.
על אף מטרתו הברורה של החוק להבטיח שאשפוז וטיפול כפוי ייעשו רק במקרים בהם הדבר חיוני להגנה על החברה או על החולה, ותוך שמירה על זכויות החולה וקיום בקרה הדוקה על השימוש בסמכויות מרחיקות לכת אלה, עדיין קיימים קשיים לא מעטים ביישום החוק ובהגשמת מטרתו זו בעיקר בשל חילוקי דעות שבין בעלי מקצועות שונים המעורבים בביצועו.
סמכות המדינה לאשפז בכפייה מבוססת על שני עקרונות:
1 .       חובתה של המדינה להגן על הכלל מפני מי שמסכן אותה;
2 .       חובתה של המדינה לדאוג לאזרחים שאינם מסוגלים לטפל בעצמם. שני עקרונות אלו מהווים את הבסיס למטרות העיקריות של האשפוז הכפוי. יש לזכור כי לצד מטרות אלו עומדת זכותו של הפרט לחירות, אשר לא פעם ישנה התנגשות בין מטרות וזכויות אלה.
בעבודה זו ננסה להמחיש את הקשיים ואת "התנגשות הערכים" בין פגיעה בכבוד האדם, המעוגנת בחוק יסוד:
כבוד האדם וחירותו, מול האינטרס הציבורי והאישי של אדם עם מוגבלות נפשית, נבחן את סוגיית האשפוז הכפוי אל מול זכות הפרט לאוטונומיה וכיצד ניתן לאזן בין זכותו של הפרט לחירות לבין הצורך לדאוג ולטפל בו אף בניגוד לרצונו, נבחן מתי יש להורות על אשפוז כפוי ולמי הסמכות להורות על כך. ישנם מקרים בהם החולה נתון במצב בו הוא עלול לגרום נזק לעצמו ולסובבים אותו, נזק שיכול לבוא לידי ביטוי בפעולות כגון התאבדות, סירוב להזין עצמו במזון ושתייה או אלימות ממשית כלפי אחרים. בנסיבות אלו על החברה להגן על החולה ועל הסובבים אותו והאשפוז הכפוי האזרחי מגשים תכלית זו. אשפוזו הכפוי של אדם בבית חולים לחולי נפש פוגעת בחירותו אולם החלטת סירוב לאשפז חולה עלולה להיות מסוכנת וגורלית כשהדבר דרוש למניעת סכנה לחולה או לזולתו.
עוד נעסוק במסגרת העבודה בהסדרי החוק לטיפול בחולי נפש משנת 1991 ובשינוי שעבר מאז החוק העות'מאני 1892 ועד היום ומהי רמת המסוכנות הנדרשת על פי החוק לאשפוז חולה בכפייה.
תוכן עניינים
מבוא ..3
1 .       רקע
היסטורי והתפתחות החוק לחולי נפש ..6
1 .1.    החוק העות'מאני "מקלט למשוגעים",1892 –6
1 .2.    חוק לטיפול בחולי נפש, תשט"ו
1 955 -7
1 .3.    חוק טיפול בחולי נפש, התשנ"א
1 991 …8
1 .4.    השוואה בין החוק הישן 1955 לחוק החדש
1 991 …10
1 .5.    התיקון בשנת 1995 בחוק טיפול בחולי נפש, התשנ"א 1991 …12
2 .       המחלה הפסיכיאטרית והמסוכנות לציבור ..13
2 .1.    הגדרת המונח "מחלת נפש" ..13
2 .2.    תנאי המחלה והסכנות מפני החולה -13
2 .3.    ההבחנה בין אשפוז אדם נגד רצונו ובין אשפוז אדם ללא הסכמתו -…משפטים
2 .4.    היעדר האלטרנטיבה –.16
2 .5.    דילמות המטפל -16
3 .       המודלים לטיפול בחולי הנפש בישראל -..17
3 .1.    המודל הטיפולי/רפואי –17
3 .2.    המודל המשפטי …18
3 .3.    המאבק בין המודל הטיפולי/רפואי לבין המודל המשפטי -.18
4 .       פגיעה בכבוד אדם עם מוגבלות נפשית ובחירותו אל מול האינטרס הציבורי והאישי -20 5.       התייחסות חוקים נוספים לפגיעה בכבוד אדם עם מוגבלות נפשית –…24
5.1.    חוק זכויות החולה, תשנ"ו – 1996 -..24
5.2.    חוק שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות, תשנ"ח – 1998 -..24
5.3.    חוק ביטוח בריאות ממלכתי, התשנ"ד – 1994 -.24
סיכום 26
ביבליוגרפיה -.28
1 .