מרד בר כוכבא - עבודה סמינריונית (כיבוש ירושלים) - ציון: 95

מוסד לימוד
סוג העבודה
מקצוע
מילות מפתח , , , , , , , ,
שנת הגשה 2010
מספר מילים 8581
מספר מקורות 150

תקציר העבודה

המחלקה להיסטוריה, פילוסופיה ומדעי היהדות שאלת כיבושה של ירושלים במרד בר-כוכבא עבודה סמינריונית בקורס:
מרד בר-כוכבא סמסטר:
2010ג הגשה:
ספטמבר 2010                                                      מבוא
"אִישׁ הָיָה בְּיִשְׂרָאֵל, בַּר-כּוֹכְבָא שְׁמוֹ, הוּא הָיָה גִּבּוֹר, הוּא קָרָא לִדְרוֹר" – שירו זה של לוין קיפניס עורר את דמיונם של ילדים רבים בארץ מהיום בו נכתב לפני כ-80 שנה ועד ימינו, כאשר בר-כוכבא מתואר בו כגיבור עשוי ללא חת, אשר נלחם נגד הרומאים הרשעים למען עמו ואומתו. אולם מה שלא מזכירים בשיר זה, דבר המוזכר בסיפורי המקבים למשל, הינו תוצאת הקרב של בר-כוכבא הגיבור ברומאים. נראה שמלחמת בר-כוכבא נשתכחה מלב הציבור הישראלי וכל הנותר ממנה הינה דמותו ההירואית של מנהיג המרד הזוכה לשבחים רבים, כמעין ספרטקוס יהודי, בעיקר באידיאולוגיה הציונית, שדאגה למשל לשנות את תודעת העם ולהפוך את ל"ג בעומר –  חג שנועד לציין סיומה של מגיפה בתלמידיו של רבי עקיבא – לחגו של בר-כוכבא, והמדורות הפרושות ביום זה בכל רחבי הארץ, פורשו כזכר לתחילת המאבק בעבדות והקריאה לחופש ולעצמאות (כך נטען).
בגני הילדים בישראל נוהגים גם בימינו "לצייד" את הפעוטות בקשת ואשפת חצים, נשקם "הידוע" של בר-כוכבא וחייליו, ששימש למלחמה ברומאים. כמובן שהשפעתה של התנועה הציונית בשינוי זה ובדמותו של בר-כוכבא בולט ביותר, שהרי במקורות היהודיים היחס לבר-כוכבא הינו לגאוותן במקרה הטוב ובמקרה הרע למשיח שקר או משיח שהכזיב. ובכן גם כשלונו המוחלט של המרד לא הפריע לציונות המודרנית לאמץ את דמותו של בר-כוכבא ואישים בכירים בציונות כמו למשל מקס נורדאו (1898) מציינים את החשמונאים ואת בר-כוכבא כאדריכלי התקומה הגופנית של העם היהודי. לכן לא לשוא דעתו של פרופ' יהושפט הרכבי משנת 1982 המציג את בר-כוכבא כתופעה בריונית וטעות אסטרטגית מהמעלה הראשונה שכמעט וגרמה לאבדון העם היהודי הכתה גלים בעם ישראל ובמיוחד בקרב נאמני הציונות. כיום, לאחר עשרות שנים של מחקר, מצליחים החוקרים לנתח פחות או יותר את פרישתו הטריטוריאלית של המרד, ולמרות שנראה שהרומאים סבלו רבות על מנת למגר את המרד,  הרי שהאיזורים בהם נטל חלק, לא היו נרחבים כמו שחשבו בתחילה. עם זאת, מקומה של ירושלים במרד זה עדיין נותר כחידה. בספרי היסטוריה רבים, אימצו את ההשקפה הציונית ונטו לציין כי המורדים החזיקו  בעיר הקדושה בשלביו הראשונים של המרד, אולם לא ממש יכלו לתת פרטים נוספים מעבר לציון עובדה זו. שמו של החיבור: "וַיִּלָּחֲמוּ בְנֵי-יְהוּדָה בִּירוּשָׁלִַם וַיִּלְכְּדוּ אוֹתָהּ" הינו מובאה מתוך ספר שופטים ומהווה אף הוא סוגיה קדומה יותר בדבר כיבושה של ירושלים בידי בני ישראל.
כאשר פסוק זה מציין כי ירושלים נכבשה בידי בני ישראל בתקופת ההתנחלות אולם בשני מקומות נוספים במקרא מצויין כי ירושלים לא נכבשה וכי היא מהווה חלק מ"הארץ הנשארת". על פי העדות כי בתקופת השופטים שכנו בה היבוסים וכי העיר נכבשה מידיהם בראשית תקופת המלוכה נראה סביר כי העיר היתה מובלעת נוכרית-יבוסית בתחומי שבט יהודה או שבט בנימין.  אמנם מרחק רב קיים בין  התקופות, כאשר קדושתה של ירושלים בתקופה טרם כיבושה בידי דוד אינו קיים לדעת ההיסטוריונים, ואילו בימי בר-כוכבא, חילולה גרם לפריצת מרד שבסופו היה טבח בעם היהודי בארץ ישראל ויש אף שיגדירו אותו כג'נוסייד, אך בשני המקרים ישנה סוגייה דומה שמיעוט וסתירה במקורות מקשה עלינו לקבל החלטה ברורה.
חיבור זה יעסוק בניתוח המקורות העומדים לרשותנו לצורך הבנת גורלה של ירושלים בתקופת מרד בר-כוכבא. הפרק הראשון יעסוק בהבנת בעיית המקורות הקשורה לניתוח מהלכי המרד, בפרק השני אציין את הרקע המדיני שהוביל לפריצת המרד הדתי, בפרק השלישי אנתח את המקורות ההיסטוריוגרפים העומדים לרשותנו לחקר המרד בכל הנוגע לירושלים, בפרק הרביעי יובא דיון בנוגע לתגליות הנומיסמאטיות שמהוות מקור חשוב להבנת המרד, הפרק  החמישי הינו פרק העוסק בכוח הרומי ששכן בירושלים בתקופה הנידונה, וייבחן מצבו במהלכו של המרד והאם החזיק מעמד כמובלעת רומית באיזור השליטה היהודי.   מטרת  חיבור זה הינה "לעשות סדר" בשלל חלקיקי המקורות שיש ברשותנו להבנת הנושא, ואולי אף להגיע למסקנה ברורה. יש להבין כי גורלה של ירושלים בתקופת המרד יכולה לדון את מנהיג המרד שמעון בן כוסבא והמנהיג הרוחני רבי עקיבא בן יוסף לשבט או לחסד. שהרי מלחמה חסרת פשרות של מיעוט יהודי באימפריה הרומית חובקת העולם שהיתה בשיא כוחה מהווה בעיניים מודרניות התאבדות פוליטית ואף מדינית (כפי שהתברר בסופה). אולם כיבושה של ירושלים בידי בר-כוכבא וחייליו תעמיד אותו באור שונה, תצדיק במעט את מילות שירו של קיפניס ותעמיד את בר-כוכבא עצמו בחבורה מכובדת ביותר של משחררי ירושלים בהיסטוריה היהודית: דוד המלך, יהודה המקבי ויצחק רבין.