עלייתו לשלטון של היטלר אדולף היטלר נולד ב-20 לאפריל 1889 בעיירה קטנה באוסטריה, ופעילותו שינתה את מהלכו התקין של ההיסטוריה. להלן דרך עלייתו לשלטון החל מתקופת שירותו בצבא הגרמני במהלך מלחמת העולם הראשונה.
שירותו הצבאי של היטלר היטלר השתמט מהצבא האוסטרי וחי במינכן שבגרמניה. באוגוסט 1914, עם פרוץ מלחמת העולם הראשונה, התנדב לצבא וראה במלחמה זו התגשמות החזון הלאומי שלו. הוא שירת בחזית הצרפתית כרץ-מודיעין תוך כדי גילויי גבורה וקיבל פעמיים אותות הצטיינות. ב-13 באוקטובר 1918 נפגע בעיני ופונה לבית חולים צבאי – שם נודע לו על הפסדה של גרמניה במלחמה.
מפלגת הפועלים הגרמנית (Deutsche ArbeiterPartei) היטלר הצטרף למפלגה הימנית האנטישמית בספטמבר
1 919 משום שהדבר הוטל עליו כחלק משירותו הצבאי. עם הזמן עזב את הצבא והתקדם בתוך המפלגה. ב-29 ביולי 1921 נבחר היטלר ליו"ר המפלגה שנקראה כבר "מפלגת הפועלים הגרמנית הנאציונל-סוציאליסטית" (נסדא"פ). במסגרת פעילותו של היטלר במפלגה יצר קשרים עם בכירים בצבא שעזרו לו בגיוס תומכים ובעזרה מימונית. הוא ערך אסיפות המוניות בהן יכל להשפיע על השומעים באמצעות כושר הנאום המיוחד שלו, ערך חוגי בית ברקב אנשים בעלי מעמד גבוה בחברה הגרמנית, הקים פלוגות טרור שהגנו על פעילות המפלגה והתנכלו ליריבים ורכש ביטאון אשר שימש קול קורא לאמונותיה והשקפותיה של המפלגה.
ה"פוטש" לאחר שהבין כי אין לו תמיכה ממשית לערוך הפיכה, הבין היטלר שעליו לבצע אותה לבדו. ב-8 בנובמבר פרצו אנשיו של היטלר למרתף הבירה והכריז על תחילתה של המהפכה הלאומית. אולם היטלר לא זכה לשיתןף פעולה מצד הבכירים בוועידה, אשיו לא השתלטו על עמדות מפתח ופיקטד הצבא המקומי לא שיתף פעולה עם אנשיו. יום לאחר מכן הוא ארגן מצעד  למרכז מינכן, אולם הוא ואנשיו נתקלו בשוטרים חמושים. במהלך קרב קצר שכלל מספר הרוגים ופצועים הצליח היטלר להימלט. משפטו של היטלר נוצל על ידו על מנת לערוך הפגנה פוליטית. היטלר זכה להערכתם של השופטים ונגזרו עליו 5 שנות מאסר (למעשה היה בכלא רק כשנה).
המאסר וחזרה למפלגה במהלך שהייתו בכלא כתב את החלק הראשון של ספרו "מיין קאמפף" – סיפור אוטוביוגרפי המשלב  את השקפת עולמו. בתקופה זו מינה את אלפרד רוזנברג לממלא מקומו בהנהגת המפלגה. היתה זו תקופה של חילוקי דעות רבים בתוך המפלגה שהיטלר לא שאף ליישבם. היטלר שוחרר בדצמבר 1924 ופעל על מנת להחזיר את חוקיותה של מפלגתו, ואכן האיסור בוטל והמפלגה הפכה חוקית תחת הגבלות שונות. כמו כן היטלר נאלץ להתגבר על מחלוקות שונות בתוך מפלגתו, והוא עשה זאת למרות פרישת חברים רבים, אך הוא שמא על אחדותה תחתיו. "תוכנית יאנג" בתחילת 1929 נתכנסה ועדה שנועדה להסדיר את עניין פיצויי המלחמה. למרות נוחיותה של התוכנית לגרמניה, ניסו הלאומנים לטרפדה.
היטלר פעל במשותף עם אלפרד הוגנברג על מנת לבטל את תוכנית יאנג. פעילות זאת נכשלה, אולם מסע התעמולה של היטלא הקנה לו הכרה כלל ארצית. הכרה לו ולמפלגתו הלאומנית.
בחירות ספטמבר 1930 לאחר פריצת המשבר הכלכלי של שנת 1929, האוכלוסייה הגרמנית היתה נואשת, ונמצא לכך ביטוי בבחירות שנערכו בשנת 1930. המפלגה הנאצית בראשות היטלר זכתה במעל 18% מקולות הבוחרים, והיטלר הפך לדמות מרכזית בגרמניה ובאירופה.  שלב זה של כוח, היטלר יצר קשרים עם בעלי השפעה שתמכו בעבר בשמרנים וכן ניסה ליצור קשרים חיוביים עם הצבא, בו ראה תנאי להמשך צבירת הכוח. בגזרה הפוליטית, היטלר לא הצטרף לממשלה.
בחירות לנשיאות – מרץ-אפריל 1932
בבחירות לנשיאות, זכה הינדנבורג לרבית הקולות (49%) והיטלר ל-30%. בסיבוב  השני זכה היטלר ל-37% והינדנבורג ל-53%. היה זה שלב נוסף בהתקדמותו של היטלר לשליט טוטלי בגרמניה. הינדנבורג, הנשיא הנבחא מינה את פון-פאפן לקאנצלר. ממשלתו של פון-פאפן היתה כישלון, והוא עצמו סולק ממפלגתו. מה שהביא לכך שהנאצים היו הכח החזק שיכול היה להציל את הממשלה. לחיזור הנאצים פעלה הממשלה: הם פיזרו את הרייכסטאג והכריזו על בחירות ב-31 ליולי וביטלו את האיסור על פעילות הס"ס והס"א – למרות זאת לא הצטרפו הנאצים לממשלה.
בחירות יולי 1932
בבחירות אלה הצביעו 37% עבור הנאצים והם היו בעלי 230 מושבים ברייכסטאג. אם נוסיף על כך שהיו בראשות היטלר צבא פרטי בן 400,000 איש – הפך היטלר לדמות רבת העוצמה ביותר בגרמניה. הנשיא הציע לנאצים את משרת סגן-הקאנצלר אולם היטלר סירב ודרש להימנות לראש הממשלה כראש המפלגה הגדולה ביותר.
בחירות נובמבר 1932
בבחירות אלה ירד כוחם של הנאצים והם זכו ל-33% מהקולות. לאחר כאוס בו לא נמצא מנהיג שיוכל למלא את משרת ראש הממשלה, זימן הנשיא הינדנבורג את היטלר ומינה אותו לרייכסקאנצלר של גרמניה. היה זה ביום 30 בינואר
1 933. פיזור הרייכסטאג היטלר לא היה מעוניין בהרכב הרייסטאג כפי שהיה בעת מינויו לרייכסקאנצלר, ובכוונה תחילה פוצץ את המו"מ עם מפלגת 'המרכז' הקתולית. כך הביא לבחירות חדשות ב-5 למרץ בהסכמת הנשיא הינדנבורג.
צווי חירום תוך שימוש לגאלי בחוקה ובאישור הנשיא, השתמש היטלר באופציה שניתנה לו ופירסם צווי חירום שמשמעותם פגיעה בזכויות הפרט ובדמוקרטיה הגרמנית. כך נסגרו עיתונים וכתבי עת, נאסר על כינוס אסיפות פוליטיות והוגבלה הפרטיות של קשרי הדואר, הטלפון והטלגרף. שריפת בניין הרייכסטאג שימשה עילה לפגיעה ישירה במפלגה הקומוניסטית שהואשמה במעשה.
טיהורי המנגנונים הרמן גרינג, שר הפנים של פרוסיה, פעל על מנת להדיח פקידים רבים במנגנון המדינה, והחלפתם בנאמני המפלגה הנאצית, תוך כדי הקפדה יתרה על המנגנונים המשטרתיים. כמו כן דוכו, בהתאם לצווי החירום, גורמים שונים שנחשדו בהתנגדות למדינה, בעיקר סוציאליסטים וקומוניסטים. כמו כן הוקם "כוח עזר משטרתי, שהיה מורכב בעיקר מאנשי הס"א והס"ס והיו נאמנים למלגה הנאצית ולעקרונותיה.
משטר טרור בשלב זה החלה המפלגה הנאצית בהתערבות אלימה של הגסטאפו בפעילויות המפלגות האחרות. כך הביא היטלר להבסתה של כל המערכת הפוליטית.
היו גם שמועות על "רשימת חיסול" של המפלגה שהמופיעים ברשימה זו ייעצרו או יוצאו להורג.
בחירות מרץ 1933 ו"חוק ההסמכה".
בבחירות אלה, בצילן של מערכת הטרור שניהלה המפלגה הנאצית, היה מרכיב כלשהו של בחירות חופשיות – היתה זו שירת הברבור של הרפובליקה. הנאצים זכו ב-44% מהקולות שהקנו להם רוב, אבל לא היה זה רוב מוחלט.
בעקבות כך חוקק "חוק ההסמכה" – לפיה יכולה הממשלה לחוקק חוקים ללא שיתוף הרייכסטאג – דבר שלמעשה ביטל את חוקת ויימאר וביטל עת סמכויות הרייכסטאג. "תהליך ההאחדה" היטלר המשיך בדרכו על מנת להפוך לשליט הבלעדי של גרמניה, ופנה למיגור מרכזי הכוח במדינה. הוא הגיע להסכם עם הכנסיות הקתוליות על סמך הבטחות שונות וקיבל את האפשרות להשפיע על מינויים בכנסייה. גם עם הכנסיות הפרוטסטנטיות הגיע היטלר להסכמה באמצעות לחץ, פיתויים ואיומים ונקבעה חוקה לכנסייה הפרוטסטנטית הגרמנית ששילבה את עקרונות הגזע בתפיסתה העקרונית; הוא ביטל את האיגודים המקצועיים, אסר על שביתות על ידי השלכת מנהיגיהם לכלא והשתלטות אנשי הס"א והס"ס על משרדיהם;  הוא מינה נציבים מטעמו למדינות ולערים מינה בתי מחוקקים חדשים עם יתרון ברור לאנשי המפלגה הנאצית. נציבים אלו היו נציגי המפלגה במדינות ובערים ולא להיפך – כמו כן ניתנו להם סמכויות מפליגות. הוא ביטל את חוקיותם של כל המפלגות וקבע למעשה כי המפלגה הנאצית הינה המלגה החוקית היחידה.
"שיטת הכפילות" היטלר פיתח מנגנוני שליטה מקבילים למנגנונים הקיימים וכפופים אל המפלגה הנאצית. שיטה זו נטלה סמכויות מכוחות לא נאמנים ויצרה כאוס שמטרתו להשיג מטרות ללא מגבלות חוקיות אלו ואחרות. כך חוזק מעמדו של היטלר.
כמו כן המשטרה הגרמנית שולבה בכוחות הס"ס.
"ליל הסכינים הארוכות" ב-30 ביוני בוצעה פעולה למיגור כוחות הס"א באמתלה שהללו ניסו לבצע "פוטש" נגד המשטר. למעשה כוחות הס"א צברו כוח שהדאיג את היטלר. במספר ימים החל מה-30 ליוני נרצחו כ-1000 איש ובניהם כל צמרת הס"א וחוסלו יריבים פוליטיים אחרים. בעקבות כך יצאו כוחות הס"ס בצורה מחוקזת ועצמאית הרבה יותר.
איחוד תפקידים עם מותו של הנשיא הינדנבורג ב-2 לאוגוסט 1934 מוזגה משרת הנשיא עם משרת הקאנצלר. כך הפך היטלר לראש המדינה ולמפקד העליון של הכוחות הצבאיים בגרמניה. חיילי הצבא נשבעו אמונים ישירות היטלר ולמפלגה הנאצית. ב-19
באוגוסט העם הגרמני נקרא למשאל עם לגבי מיזוג התפקידים. 90% תמכו בצעד זה. בשנת
1 936 מוזגו כל כוחות השיטור בגרמניה שהיו תחת שלטונו של מפקד הס"ס, היינריך הימלר.
הכנת העם והמדינה למלחמה היטלר החל להשמיע קולות מחרחרי מלחמה, ושאף לכיבושים. נבנתה תוכנית "ארבע השנים" שתפקידה הכנת המשק הכלכלי למצב מלחמה. היטלר קבע כי עתיד גרמניה יובטח באמצעות בהוספת מרחב מחיה לעם הגרמני. כיעד ראשון נקבעו אוסטריה וצ'כוסלובקיה. בשנת 1938 בוטלה משרת שר ההגנה והיטלר מינה את עצמו לראש פיקוד הצבא.
כפי שראינו, תוך זמן קצר הגיח היטלר מהכלא הגרמני (בעקבות ניסיון הפיכה) לשליטה הבלעדי של גרמניה והעם הגרמני. היה זה למעשה תהליך של מיגורה של הדמוקרטיה השברירית של גרמניה, כפי שהוגדרה עם סיום מלחמת העולם הראשונה לכיוןן של דיקטטורה אבסולוטית בראשותו של אדולף היטלר בדרך למלחמת העולם השניה ולשואת יהודי אירופה.