תוכן עניינים:
מבוא .3
פרק
1 . הגדרות ל"מחלת נפש
1 .1.  העדר הגדרה משפטית של מחלת נפש 4
1 .2.  הגדרת המונח "מחלת נפש" בפסיקה הישראלית 5
1 .3.  הגדרת חולה נפש לפי המשפט העברי .6
1 .4.  מחלות נפש – סקירה משפטית –7
פרק
2 .  סעיף 34ח לחוק העונשין- אי שפיות הדעת
2 .1. הגנת "אי שפיות הדעת" -8
2 .2.  העמדה לדין של חולה נפש .9
2 .3. מעמדו של נאשם שנקבע כי אינו נושא באחריות פלילית בשל אי שפיות-. -..10       פרק 3. התפתחות ההגנות ,התנאים והרציונאליים לשלילת אחריותו הפלילית של חולה הנפש
3 .1.
התפתחות מבחני ההגנה לחולה הנפש מאחריות פלילית -11
                 3.2. התנאים לתחולת ההגנה  לחולה הנפש 14
3 .3
. הרציונאלים לפיטורו של חולה נפש מאחריות פלילית -..17
פרק 4. נטל ההוכחה של אי תקינות הרוח 18
סיכום –.20 ביבליוגרפיה -.21
עבודה זו עוסקת באי כשירותו הנפשית של נאשם לעמוד לדין. הגנת העדר השפיות הינה  אחד הנושאים השנויים ביותר במחלוקת בתחום המשפט הפלילי. אודותיה נכתב רבות. הוויכוח אודות הגנת העדר השפיות משתרע לכל רוחב היריעה החל מנחיצותה במשפט הפלילי וכלה ברמתו, סוגו וסיווגו של הפגם הנפשי המעמיד את הזכות לחסות בצילה.
העיסוק בהגנת העדר השפיות נחשב מורכב ומסובך, בין השאר, לאור העובדה כי הגנה זו משלבת היבטים של גוף ונפש שאינם קיימים בתחומים אחרים של המשפט הפלילי. מרביתם של הקלינאים פועלים תחת הנחות השואפות להסביר התנהגויות המכונות "התנהגויות אב-נורמאליות". מרביתן של הנחות אלו אינן , עדיין, בעלות תוקף מדעי. לזאת ניתן להוסיף את הקושי הממשי לתרגם את ההנחות והתובנות הקליניות למושגים שיהיו מובנים בשפה המשפטית שעוסקת בשאלות של אשמה ואחריות.
כדי שייקבע כי האדם אכן חולה נפש, על בית המשפט לקבוע זאת. כיום אין הגדרה משפטית למונח 'מחלת נפש' והקביעה יכולה להיעשות אך ורק באמצעות אבחנתו של השופט, כאשר לכך הוא נזקק לסיוע מקצועי של אנשי מקצוע, כלומר פסיכיאטרים האמונים על בית המשפט. עיון בספרות העוסקת בנושא מלמד, כי קיימות שלוש הנמקות מרכזיות להצדקת העדר הגנת העדר השפיות. האחת מתמקדת באחריותו המוסרית של חולה הנפש למעשיו, האחרת, נגזרת מן ההטעמה הראשונה ומתמקדת באחריותו המשפטית של חולה הנפש ואילו השלישית יוצאת מנקודת השקפה אחרת תוך שהיא מתמקדת  במטרות הענישה הפלילית ובעובדה שמטרות אלו אינן מושגות על ידי הענשתו של העבריין שביצע את מעשה העבירה בעטייה של מחלת הנפש.
הפרק הראשון בעבודה זו העוסקת בכשרות הנפשית לעמוד לדין יפתח בהצגת הבעייתיות להגדרה משפטית אחידה ל -מיהו חולה הנפש אשר יחסה תחת הגנת אי הכשרות הפלילית לעמוד לדין. משמעותו מטושטשת ונדונה מראש לכישלון לתת לו הגדרה מדויקת. החוק מתייחס לחולה נפש ולמחלת נפש, אולם אינו מגדיר מהי מחלת נפש, אינו מפרט מהם התנאים שחייבים להתמלא כדי שמחלת נפש תקבל גושפנקא משפטית,  וכן,  בהגדרות הנרחבות ל "מחלת הנפש" העיקריים המצויים בעגה המשפטית, בפסיקה הישראלית, ובמשפט העברי. הפרק השני ירחיב ויסביר את סעיף 34ח לחוק העונשין- אי שפיות הדעת. הגנת "אי שפיות הדעת" קובעת, כי אדם , שבעת המעשה היה לא שפוי בדעתו בשל מחלה שפגעה ברוחו או בשל ליקוי בכושרו השכלי- והיה חסר יכולת של ממש להבין את אשר הוא עושה או את הפסול שבמעשהו, או להימנע מעשיית המעשה- לא יישא  אחריות בפלילים. פרק זה ירחיב בנוסף על מעמדו של נאשם שנקבע כלפיו כי אינו נושא באחריות הפלילית בשל אי שפיות. האם הוא פטור מאחריות או שמא מזוכה?. הפרק השלישי ינסה להרחיב את היריעה עד כמה שניתן בנושא התפתחות מבחני ההגנה לחולה הנפש מאחריות פלילית, יעמיד את התנאים לתחולת ההגנה לחולה הנפש, ויציג את ההסדרים החוקיים בסקירת הרציונלים העומדים בבסיס, וברקע ההיסטורי לקבלתם. פרק רביעי יעסוק בנטל ההוכחה של אי תקינות הרוח. האם על נאשם אשר טוען להגנה מההעדר שפיות תחול חובת ההוכחה או שמא על התביעה להפריך טענה מסוג זה? הדיון לכל אורך העבודה יגע בתחום הפלילי ובמסגרתו תידון הגנת העדר השפיות.