של קורס מבוא להיסטוריה של המזה"ת - 10109

מוסד לימוד
סוג העבודה
מספר ממ"ן 13
מקצוע
מילות מפתח , , , ,
שנת הגשה 2012
מספר מילים 2784
מספר מקורות 1

תקציר העבודה

ממ"ן
1 3 – שאלה 1:
אנשי התנט'מאת שהיו ממשיכי דרכו של מחמוד השני, פעלו בין השנים 1839-1876. אנשים אלה נקראו על שם עוזרי הסולטאן, ובראשית דרכם עבדו לצידו של מחמוד השני. הם היו מודרניזטורים- השואפים לקדמה ופעלו בשטחי המנהל והכלכלה, הם פעלו כדי להעמיק הקדמה בנוסח הליברליזם המערבי שאותו הכירו מקרוב בשל היותם משכילים. הם ביקשו להקנות מעמד שוויוני לכל התושבים וגם ללא מוסלמים. כולם בעיניהם שווים בפני החוק העומד מעל הכול. מטרתם הייתה לרפא את ה"אדם החולה" – כינוייה של האימפריה השוקעת. במסגרת זמן זו הוצאו שני צווים שביטאו את המטרות והחידושים אותם רצו להחיל על האימפריה- חיט' שריף של גלחאנה (1839) ו- חיט המאווין (1856). ההבדל בין שניהם היה שאחד היה הצהרתי והשני היה יישומי. האחד הצהיר על כוונותיו והשני ההחלטות לביצוע. פרסומו של השני היה על רקע סיום תקופת היציבות וביטחון יחסי לגבי שלמות האימפריה. בעקבותיו התרחשו שינויים באימפריה- זה היה בעצם לאחר "מלחמת קרים"- בה רוסיה נחלשה בעקבות מות ניקולאי. הוא היה אחד הצווים החשובים בכל הרפורמות העות'מאניות. הוא היה צו מלכותי שפורסם על ידי הסולטאן עבד אל מג'יד ששלט עוד בהיותו נער (1839-1861), הוא נתן הוראה לווזיר הגדול לביצוע הצו. בצו נקבע כי למעצמות המערב אין זכות להתערב ביחסים שבין הסולטאן לנתינים הנוצריים. לא בעניין מנהל האימפריה ולא בנושאים אחרים. צו זה אישר את הזכויות של הקהילות הלא מוסלמיות באימפריה. עקרונותיהם העיקריים של הצווים היו הרפורמות בתחום המשפט, כספים, חינוך, וקרקעות. ע"פ הצו הראשון בתגובה ללחצים מוציא הסולטאן צו שנקרא הצו הנעלה של לשכת הורדים או החט'י שריף של הגלחאנה. יוזם הצו הוא ראשיד פאשה. משכיל ודיפלומט, היה שגריר בפריז ושר חוץ. הוא הגיע לווינה ושם הוא מתרשם מהתפיסה הפוליטית של המשטר. אותה תפיסה שנתפסת כעריצות נאורה. תפיסה שאומרת אימוץ רפורמות שיביאו לשיפור מצב הנתינים – הרעיאא – ברוח הליבראליזם אבל רק כדי לחזק את השלטון המרכזי. באופן מעשי, תפיסה זו גורסת החלשת גורמי אופוזיציה באימפריה ודחיקה הצידה של כל אותם כוחות שנוגסים בריבונות של האימפריה. לכן צו זה מבטיח ביטול האילתיזם כדי לפגוע בגובי המיסים העצמאיים של האימפריה וליטול את האחריות למיסוי לידי הממשל המרכזי. הבטחה נוספת באותה רוח היא להנהיג שיטת גיוס סדירה ולהבטיח את החיים, הכבוד והרכוש של התושבים.החלק המהפכני והחידוש של הצו הוא כי הוא קובע במפורש כי בכל העניינים יהיו בני העדות שווים זה לזה. ביטול חוקי האפליה וכפייה של שוויון בכל הרמות והדרגים.
אנו רואים שמבחינה זו (רמת ההצהרה), האירופים משתכנעים ועוזרים לאימפריה כנגד מוחמד עלי וסילוקו מאזור סוריה וארץ ישראל. הריבונות חוזרת לידי האימפריה העות'מאנית.
הרפורמה המשפטית בצו הראשון:  מבחינה תיאורטית לא היה אפוא, שום חוק מבלעדי השריעה, חוק האסלאם האלוהי והבלתי משתנה ושום מחוקק אלא מי שביצע חוק זה.
הסולטאנים העות'מאניים עד מחמוד השני פרסמו קאנונים המוגדרים לעיתים כחוקים. הגדרה זו אינה מדויקת, בשום פנים אין לראות את הקאנון העות'מאני כמעשה חקיקה, אלא כקודיפיקציה של החוק הקיים-עריכת כללי החוק ע"פ סדר. לאמיתו של דבר עשו העות'מאניים יותר מכל משטר מוסלמי קודם למען השלטת הסמכות הבלעדית של השריעה ונציגיה למען ביטול או צמצום פעילותה של כל מערכת חוקית ומשפטית אחת שהייתה קיימת.
נעלמו בתי דין מנהליים, מסחריים, הצבאיים והפליליים שהתקיימו בתקופת הח'ליפות והמופתים והקאדים שאורגנו להירארכיה כפופה למרותו העליונה של "שיח' אל אסלאם" באסטאנבול  זכו למסכות בכל ענייני חוק ומשפט שנגעו למוסלמים. פרסומו של ספר דיני עונשין במאי 1840 לא נראה תחילה כצעד מהפכני. השם שניתן לו ג'זא קאנוננאמהסי רמז על רצון להישאר בתחומי המסורת הקיימת של פרסום הקאנונים, וההוראות שבספר, אם כי הושפעו ע"י החוק הצרפתי, הריהן בעיקרון במסגרת דיני עונשין של השריעה עצמה.  הוקמו בתי משפט מעורבים, אזרחיים ופליליים, השופטים היו …