מבוא
בעבודה זו אתמקד ברעיון המשמעת . האם זה אמצעי או מטרה בעבודת החינוך, כחלק מדיון בנושא זה סקרתי ספרות ענפה בתחום מנקודות שונות והשתמשתי בהוגים שונים. קאנט , יריב , יאנוש קורצ'ק . רעיונות של חופש מול הצורך במשמעת, הגדרת משמעת ומטרותיה נדונים בהרחבה בפרק זה .
 בחלק השני של העבודה  בניתי דיון שולחן עגול של כול הנכנסים בהם השתמשתי בסקירת ספרות.
הרעיונות שונים ומעלים שאלות על הדרכים שהא אנו כמחנכים ומורים פוגשים את הגבולות של הילדים ועם הדילמות היום יומיות שנתקלים בהם כניסיון להחזיק אותם משני הכיוונים , גם כשומר הגבולות וגם כמעניק החופש. לבסוף אדון בהרחבה כיצד הרעיונות התיאוריים שבהם דנתי פוגשים אותי במרחב העבודה החינוכית עם המורים , הילדים בפנימייה ובבית הספר. סקירה ספרותית מילון אבן שושן מגדיר משמעת – " כקבלת מרות, חובת הציות לסדר ולנוהג הקבועים", כלומר- "אימון לפעולה על פי כללים". הגדרתה של משמעת היא בעיקרה ציות לכללים. ציות הוא לעשות את אשר נאמר לנו. מושג זה מתקשר לכפייה, כוח, סלידה והתנגדות. מושגים נלווים הם "ציות עיוור", "ציות לפקודות" ו"כניעה למרות", מושגים שנקשרים פעמים רבות למוות מיותר ומעשים שהאנושיות שבנו מתקשה להכיל ולקבל. ציות הוא תמיד לסמכות (אבינון, 2002). כללים הם היסוד המארגן והמתכנן בדבירנו. הוא הופך את הציות למשהו מושכל ויזום ולא קפריזי וספונטני. מושג עקבי. העובדה שיש כללים הופכת את המשמעת למשהו שהוא אינו שרירותי. הכללים לא נועדו להצר ולהקשות על צעדי התלמיד, אלא נותנים לו גם זכויות חיוניות לו. בנוסף שימוש בסמכות רק למען הכללים ולא למען מטרות אחרות, וגם זאת רק במסגרת הכללים , ללא השפלה, ללא אלימות וללא פגיעה בגופו , נפשו וכבודו. ולבסוף יש צורך ללמוד את הכללים לפני שאוכפים אותם ולפני שדורשים ציות מלא ועיוור (אביונון, 2002).
שאלת הסמכות עולה  וישנו דיון האם סמכות היא ציות עיוור, עשייה אוטומטית, כניעה למרות. האם היא משמעת ברזל בחברה הירכית , יש לכול תפקיד מקום של סמכות. ישנם סוגים שונים של סמכות. ישנה סמכות אישית וסמכות מקצועית, אלא סוגי סמכות רצויים. סמכות אישית מתבססת על כריזמה וערכים. בעוד סמכות מקצועית מתבססת על ידע , יכולת והקניית ידע לעצמך ולאחר. עם זאת סמכות פורמאלית פחות מומלצת כמקור סמכות רצויים (אבינון, 2002). מרכיב נוסף במשמעת הוא נושא הכללים. התלמיד צריך להבין כי הכללים אינם לרעתו והוא לומד כי יש זכויות הטמונות בהם. המורה לעומת זאת צריך לזכור כי כוחו באכיפת הכללים הוא לא שרירותי . הוא חייב להטיב עם התלמיד ונדרש ממנו הסבר ממצה ואמיתי על כול כלל, על ערכו ומשמעתו.
הכללים חייבים להיות מקדמי למידה ומסגרת ולא לעסוק בדברים שוליים ומיוצרים כמו הוצעה חיצונית ודברים אחרים (אבינון, 2002).
הגדרה נוספת של משמעת היא במובן הרחב של המילה היא עניין של הסתגלות. יש גישה המציעה לבחון את בעיות המשמעת כעל בעיות הסתגלות למסגרת בית ספר ולא חריגה מהנורמה. כלומר כפרשנות לא נכונה של המורים כלפי התלמידים. במערכת יש יחסי כוחות לא הוגנים. המורים נתפסים כחזקים של המערכת אלא שהם אינם בעלי כוח כלל. ניצחון  התלמיד על המורה נתפס ככוח, כהישג וכביטוי של אומץ (יריב, 1966).