סיכום קורס דפוסי התיישבות בארץ ישראל בעת החדשה

תקציר העבודה

דפוסי התיישבות בארץ ישראל בעת החדשה תולדות ההתיישבות היהודית בארץ ישראל
1 881-1948
הקדמה נרטיב – סיפור היסטוריה ההיסטוריה קיימת מאז המצאת הכתב, למרות שלפני כן הייתה קיימת על פי העברת ידע בסיפור. בפועל מאז החלו בני האדם להעלות דברים על כתב.
כתובים ראשונים שנמצאו מתוארכים עד לפני
3 ,000 שנה (העת העתיקה) כלה ב-2009.
כל מה שקדם לתקופה שקדמה 3,000 שנה נקראת פרה היסטוריה.
העת העתיקה נגמרת עם נפילתה של האימפריה הרומית ב-467 אחרי הספירה.
העת החדשה (ימינו אלו) נחלקת לתקופה המוקדמת (רנסנס-לידה מחדש) והתקופה המודרנית. בתחילתה ניתן למקד מספר אירועים מעצבים:
ב-1
5 6 – דנטה היה הראשון שכתב באיטלקית, שהייתה אז שפה מדוברת ונפוצה.
ב-1450 – הומצא הדפוס והמהפכה הגלומה בכך היא שהמידע הפך להיות נחלת כולם, באמצעותה הפך הליך העברת האינפורמציה למהיר הרבה יותר.
ב-1492 – גילוי אמריקה והחשיבות הכלכלית הגלומה בדבר, גילוי עולם חדש עם חוקים חדשים, מבחינות מסוימות אמריקה היא מוסד חוץ של אירופה במיוחד בתקופות של מלחמת העולם הראשונה והשנייה.
ב-1750 – המהפכה התעשייתית הביאה לשינוי שבמהלך כמה עשרות שנים, לא הייתה התפתחות. תהליך מאופיין בהתקדמות ופיתוח; גלובליזציה.
ב-1789 המהפכה הצרפתית.
ב- 1776 – מהפכה אמריקנית/הכרזת עצמאותה של ארה"ב.
בין העת העתיקה לעת החדשה – תקופה שנקראת ימי הביניים (תקופה של 1000 שנים) מאפייני ימי הביניים: דת, פיאודליזם (כלכלי חברתי).
תקופה זו נקראה בשם ימי הביניים ע"י הרנסנס משום שזו לדעתם תקופה חשוכה שהייתה ריקה מאירועים (זאת למרות שאירופה לדעת חלק, קיבלה את צורתה היום בזכות תקופה זו).
חובבי ציון (תנועת חיבת ציון) אלו שהיו בתקופה שקדמה להרצל.
"סופות בנגב" 1881
שם שסופרים יהודים נתנו להפרעות שפרצו בדרום מערב רוסיה. אלו פרצו לאחר שהצר אלכסנדר ה-2, הנחשב המשחרר הגדול של האיכרים צמיתים ב- 1632. דבר שעורר ברוסיה גל של אי שביעות רצון מצד הבעלים והאיכרים שסולקו ע"י האצילים מהאדמות. איכרים אלו חיו בעוני ורמת חיים נוראית. תקופה זו התאפיינה בהתעצמות התנועות החברתיות ברוסיה. בעקבות כך, רצחו נרודניקים את הצר אלכסנדר ה-2.
האנטישמיות המודרנית שהחלה ברוסיה במאה ה-19 וניזונה מ-2 מקורות:
1.      שכבה של מזכירים ואנשי כמורה שדגלו בפאן-סלאביזם (התאחדות של העמים הסלבים).
2.      סוחרים ובעלי מלאכה שראו ביהודים סכנה על מקורות הפרנסה שלהם. היו נוהגים לומר ששליש צריכים להגר, שליש להמיר את דתם ושליש צריכים למות ברעב.
הסופר דוסטויבסקי כתב ביומנו "האם סבור אתה שלא הג'ידים (היהודים) שולטים באירופה, הם שולטים בבורסה, בענייני הפנים… ופנים המדינות".
חג הפסחא מאופיין בתקופה בה ההתלהבות הדתית גואה משום הקנאות הדתית וההתלהבות הגדולה שקל היה להציתה בין רבבות המאמינים שהיו מגיעים לכנסיות נגד היהודים (יהודים על פי הנצרות אחרים לצליבתו של ישו).
באפריל שנת 1881 יהודים רבים נהרגו, רבים אחרים היגרו ובסוף היו פליטים רבים.
העיתונות החופשית בעולם אז, הייתה בעל השפעה רבה (שימוש בטלגרף) נגד היהודים שרובם לא הבינו מה מתרחש (מועטים אלו שהבינו שפות זרות). איגנטייב, שר הפנים הרוסי דאז היה שבע רצון מההפרעות.
באותה תקופה בלטו חוקי מאי שקבעו לפי הבא:
1.      איסור על יהודים להתיישב מחוץ לערים, לעיירות ולמושבות.
2.      איסור להחזיק נדל"ן מחוץ לערים ולעיירות בהן חיים.
3.      איסור על עבודה בימי א' ובחגים נוצריים.
4.      התקנות הללו הגבילו את היהודים לתחום המושב.
ברוסיה לפני הכיבושים היה אסור ליהודים לשבת מחד. מאידך, קיבלו הרוסים כ-2 מיליון יהודים כתוצאה מהכיבושים ואז הוחלט לתת להם להתיישב בדרום רוסיה, תחום המושב.
שיעור מס' 2
קארל מרקס טען כי "ההוויה קודמת (קובעת את) התודעה", כלומר התודעה נקבעת בהתאם לתיאוריה שהתפתחה בעקבות המצוי.
כאמור היהודים ברוסיה החלו לפתח תודעה ביחס למצב לו הם נתונים. יותר ויותר יהודים החלו לחשוב על חיים מחוץ לרוסיה.
כאמור, התפתחות התעשייה והתחבורה ברוסיה ב- 1882, אילצו את היהודים לשקול פתרונות אחרים במקום לעבוד את האדמה.
כמובן שהמפלט של היהודים של רוסיה הוא ארה"ב, הרי שהחשיבה הראשונה היא הישרדות.
חוקי ג'ונסון בהמשך הביאו להגבלת היקף המהגרים היהודים לאמריקה ותחילת הגירתם לארץ ישראל.

2 פתרונות להגירה:
1. הגירה לארה"ב.
2. פתרון לאומי ליהודים.
הפתרון השני מצא את הביטוי שלו, גם תיאורטי וגם מעשי ב"חיבת ציון".
חיבת ציון מספר תנועות ציונות שנוסדו בסוף המאה ה-19 ברוסיה ורומניה. האג'נדה שלהם היא לעלות לארץ ישראל. הקושי בהגדרה עצמית (אמנציפציה) של היהודים הייתה אחת הסיבות לעלות לארץ ישראל. לכל אגודה היה תקנון שמטרותיה הם:
שיבת העם היהודי לארצו.
גאולת אדמות ע"י רכישה ועבודה חקלאית.
הכרה בינ"ל מצד המעצמות.
הפצת הרעיון הציוני ועידוד העלייה לארץ ישראל.
סיוע כלכלי למושבות שיוקמו בארץ ישראל.
כמור כל מטרה היא נגזרת מהמטרה הראשונה לשוב לארץ ישראל. הרצל הצליח להקים סביבו גוף כדי להשיב את היהודים לארץ ישראל.
פעילות האגודות התמקדה באיסוף כספים לרכישת הקרקעות, מציאת מועמדים לעלייה ועריכת רשימות ומשלוח נציגים לארץ לבחינת המצב ורכישת קרקעות.
יהודי שעולה לארץ ישראל הוא במדרגה רוחנית גבוה יותר מיהודי שלא עלה ארצה.
'תנועת ציון' לא הייתה תנועה הומוגנית, היו לה שמות רבים "אהבת ציון", קיבוץ נתחי ישראל" וכו.
חלק מהאגודות במיוחד 'אגודת בילו' שביקשו לבטא בגופם את עניין העלייה.
חשיבותה של תנועת 'חיבת ציון' היא התרומה המכרעת לגיבוש האידיאולוגיה הלאומית של היהודים.
כאשר הופיע הרצל על הבמה, עיקר חייליו היו 'חובבי ציון'. כלומר, מעין הכנה לגיבוש הלאומיות של היהודים שקיבלה ביטוי בהסתדרות הציונית של הרצל.

3 הוגי דעות שמנסים להסביר את מצב היהודים בגולה ומה יש לעשות בנדון:
1. משה לייב לילינבלום
2 . יהודה לייב לאון פינסקר
3 . אשר גינצברג (אחד-העם)     משה לייב לילינבלום היהודים מייצרים להם דגל שבו מראים התפתחות הלאומיות ביחד עם ההשכלה. משה לילינבלום דוגמה ליהודי משכיל ששינה את השקפתו לגבי עתיד היהודים בגולה. בהתחלה דמה לחוקרים אחרים בדעתו. בהתחלה הייתה גישה מערב אירופאית של אימוץ תרבות אזור זה של סנט פטרסבורג והגישה השנייה ראתה את התרבות הסלבית ורוסיה כמושפעת ממנה.
לילינבלום הזדעזע מהפורעים ומהשלטונות וכתב והגיע למסקנה, כי היהודים זרים ברוסיה וימשיכו להיות כך. הציביליזאציה גבתה מחיר גבוה מהיהודים, שכן עקרון הדת הטווה הליך שאף לאום לא הגדיר את היהודים בתוכו. ההגדרה באותה תקופה הייתה אתנית על בסיס שפה (לא איטלקי, לא גרמני וכו). רק הגדרת הלאום של האמריקנים שילבה את היהודים בתוכה. העמים שחיים עם היהודים לא מסוגלים להבין העובדה שיש עם בלי טריטוריה. המעבר לאמריקה לא פותר את הבעיה, מכאן יש צורך שליהודים תהיה מדינה מוגדרת. עוד, יש מצב, שלא היהודים ולא הגויים אשמים בו, ולכן הם מסתובבים כמו "מת בין החיים". מצב שבהכרח חיים ליצור אנטי-שמיות, משום שהגויים לא יכולים לקבל את היהודים.
כמו כן, האנטי-שמיות היא תופעה פתולוגית שלא ניתן להילחם בה. והוא מציע מספר פתרונות:
1.      להישאר במצב הקיים.
2.      להיטמע בין העמים, לעזוב את הדת היהודית עד למצב שלא ניתן יהא לזהות יהודי.
3.      להחל למיסוד מדינה בה יוכלו לגדל משפחות.
לילינבלום מערבב נימוקים רציונאליסטים וגם נימוקים של ערכים יהודיים.
    יהודה לייב לאון פינסקר (בתקופה זו אגודות חובבי ציון גדלו והתפתחו) גאתה ההחלטה להנהיג את אגודות חובבי ציון, כאשר פינסקר האמין שברוסיה תהיה מונרכיה קונסטיטוציונית (מלוכה חוקתית – כלומר המלך כפוף לחוקה). אחרי סופות בנגב הוכר לאומית ומהר מאוד לאחר 1882 פרסם בעילום שם קונטרסט (חוברת) "אוטואמנציפציה" (קול קורא לבני עמו מאת יהודי רוסי).
כמו לילינבלום יוצא בהנחה שעמי אירופה לא סובלים יהודים. השתמש ב"מת בין החיים" אך בניגוד הוא טוען שצריך אדמה פורייה, קניין לאומי ושתהיה לעולמים – הרעיון של אוגנדה.
פינסקר היה איש מעשה שתהיה היכן ניתן לקיים טריטוריה כזו. התשובה היא שהדבר לא מחייב. ארץ ישראל אופציה מבין רבים.
פינסקר טען, כי צריך לקיים ועד של מומחים שיבחן לעומק היכן ניתן לממש מדינה עבור היהודים. הוא תיאר לעצמו את ארץ ישראל כשממה, ארץ מדברית. התמונות והציורים מארץ ישאל דאז תמכו בראייה זו.
אם ועד המומחים יציג את ישראל כפתרון עבור היהודים, הרי שהם יציגו פתרון לשממה ואם יציגו אמריקה הצפונית כפתרון, הרי שצריך לפעול מהר, שכן מחירי הדמות שם מתייקרים.
אמנציפציה – הגדרה עצמית, כלומר שוויון לאחרים באותה טריטוריה. צרפתי בצרפת הגדיר עצמו 'צרפתי לפי דת משה'.
אוטואמנציפציה – הגדרה כללית של העם כיחידה לאומית, לא כיחיד אלא כציבור. הגדרה זו מגדירה פעולה אקטיבית משותפת.
משפט דרייפוס בא כדי לומר, כי הצרפתים מסוגלים להעליל על יהודי עלילת שקר רק משום שהוא יהודי. הרצל גיבש את הרעיונות כולם לידי מעשה.
פינסקר בחוברתו פסק, כי יהודי צריך להפסיק אובייקט שעומד ומחכה שהעולם סביבו יפעיל אותו, אלא לנקוט בעמדה אקטיבית.
הוא ניסה לחלץ את חובבי ציון ממשבר כספי ע"י פניה לבעלי הון במערב אירופה.
יחד עם זאת, למעט הברון רוטשילד שנתן תמיכה מוסרית (אבל תמך כספית במושבות שהוקמו בארץ ישראל).
    אשר גינצברג (אחד העם) נפטר בארץ ישראל מתייחס לבעיות של תנועת חיבת ציון ומנסה למצוא פתרון לעם היהודי וגם לתנועת ציון. הוא הציע פתרון.
ב-1889 פרסם בעיתון 'המליץ' מאמר "לא זו הדרך". המאמר קורא לשינוי רדיקאלי בדרך של תנועת חיבת ציון ולגיבוש תפיסה חדשה בשאלת העלייה לארץ ישראל ומה הסיבה לעלות.
זיכרון יעקוב וראשון לציון – שתי המושבות הראשונות שהוקמו בארץ ישראל ב-1881.
אחד העם הסביר ליהודים שציפו לכלכלה טובה בארץ ישראל, כי לא כך הדבר. יתרה מזו שזו גם לא הסיבה הנכונה לעלות לארץ.
הצלחת המדינה הלאומית תהיה רק מראיית התכלית הכללית לאיחוד העם בארץ ישראל. הוא הכניס מושג חדש ופיתח תורה שמבוססת על שילוב של עבודת הרוח לעבודה האדמה בארץ ישראל. כלומר הוא נותן את ארץ ישראל כפתרון יחיד ליהודים.
המרכז הרוחני יגרום לרוח האומה שתשתחרר ותחל ליצור בארץ ישראל. כלומר קודם הרוח ולאחר מכן לטפל במושבים הקיימים בארץ ישראל. יחד עם זאת, טען, כי תנועת ההתיישבות לא צריכה להתנהל מתוך הכרה, כי המרכז הרוחני – ארץ ישראל מקלט ליהדות.
במידה רבה אחד העם מייסד היהדות החילונית. הוא חיפש משמעות חדשה ליהדות, משמעות של יצירת מרכז רוחני ליהדות.
רעיונות אלו עוררו ויכוח נרחב בתנועת חיבת ציון והואשם בכך שהוא הורס את התנועה ומרוקן מתוכן את רעיון יסוד התנועה:
"ארץ ישראל כמרכז לאומי ברוח היהדות המעשית".
אחד העם בתגובה הקים אגודת "בני משה" חשאית שתקבל לשירותיה אנשי עילית, הוגים וחבריה היו אמורים להיות כוהנים שייכנסו למוסדות חובבי ציון וישפיעו לשינוי ברוח האמונה של אחד העם.
מהלך זה דומה לפעילות "הבונים החופשיים", הפרושים בכל העולם כיום ובאירופה אז, מטרתה להפיץ את רעיונות ההשכלה, בשל כך משטרים מדכאים באירופה חששו מהם. חברים באגודה זו: בטהובן ואפילו קיסרים.
מיטב המנהיגים של המחנה הציוני טרם הקמת ההתייסדות, כמו אוסשקין ומנחם וייצמן. יחד עם זאת פעילות תנועה זו לא הצליחה.
עוד יוסדה הוצאת ספרים "אחי אסף" וירחון "השילוח". בעיני רבים אחד העם הוא אבי הציונות החילונית משום שפינסקר ולילינבלום היו קשורים לדת לעומת אחד העם שהיה כבר רחוק מהדת אך קשור ליהדות.
הועד האודסאי אודיסה (עיר נמל באוקרינה) היא עיר בעל חשיבות ליהדות טרם הרצל. עיר גדולה שהייתה המקור יהודי רוסיה מנהיגי חיבת ציון ביקשו מהשלטונות ברוסיה להקים חברות/אגודות לתמיכה בחקלאים ובעלי מלאכה בישראל, אך ללא הצלחה. זאת, משום שפעילות על בסיס לאומי לרוב היה עולה חשד, כי היא מיועדת נגד השלטון.