שילובן של נשים בצה"ל (ציון סופי 96)

תקציר העבודה

מבוא
הפמיניזם נולד בתגובה למציאות חייהן של נשים כקבוצה בחרה האנושית בכלל. כיוון שישראל היא שחקן ברמת המערכת, הרי שיהיה נכון לכלול באמירה זו גם נשים בחברה הישראלית ולצורך העבודה, הדיון ייגע במציאות הנשים בצה"ל בפרט. אך קודם, עלינו להגדיר את המושג פמיניזם ואילו תנאים הביאו להתפתחותו בצורה הזו, במהלך ההיסטוריה. (קמיר, 2002ב') יש לציין, כי על אף שהתנועה הציונית הכריזה מראשית דרכה, כבר בקונגרסים הציוניים על שוויון השתתפות והצבעה לנשים – נשים ציוניות היו שקועות בראש ובראשונה בקידום סדר היום הלאומי והרבה פחות בקידום זכויותיהן כנשם. מאבקיהן על זכויות נשים היו בודדים ורובם ככולם נכשלו בשל חוסר שיתוף פעולה מצד הגברים. בהסתמך על גריסקו (2010) – ההחלטה בדבר גיוס נשים לצבא, התקבלה טרם הקמת המדינה וייסוד צה"ל. במסגרת זו, שירתו נשים בארגוני האצ"ל, הלח"י, בארגון "ההגנה" (צה"ל בימינו) ואף בצבא הבריטי, במסגרת חיל הנשים (Auxiliary Territorial Service – ATS). כיום, נחלק שירות הנשם בצה"ל לשלוש אוכלוסיות: חובה, קבע ומילואים, כאשר שליש מכוח האדם של הצבא בשירות החובה, מתבסס על כוח אדם נשים. הצבא אינו מערער על תרומתן של המגויסות לביצוע משימותיו, זאת לאור המוטיבציה בה הן מצוידות למלא 90 אחוזים מהתפקידים שפתוחים בפניהן. עוד טענה, כי "נשים משולבות בתפקידים בצה"ל בהתאם לכישוריהן ובצורה שוויונית לגברים".
מטרת עבודה זו הינה לבחון את השילוב של נשים בשורות הצבא, שמא מדובר בשילוב על בסיס שיקולים של כדאיות, עלות מול תועלת ותרבות "סתימת חורים" ולא בהתאם לכישורים או מתוך אמונה בשוויון בין המינים.