פרק- 1: ניתוח התופעה תוך כדי הצגת ביקורת על הנחות היסוד                          עמוד א.      הקדמה –2
ב.      הצגת הבעיה, הצד הכלכלי בארץ ובעולם -3
ג.       בקורת על הנחות היסוד של הכלכלה הקלאסית 8
פרק- 2: פרק חוקי – ריסון חיצוני –11    א.      היבטים כללים לחוק -11
ב.      האם מפעלי ים המלח עומדים בדרישות החוק? -11
ג.       מגבלות הריסון החיצוני -12
פרק- 3: ניתוח הבעיה המוסרית 14
א.       הצגת הבעיה המוסרית -14
ב.       מהו המעשה הראוי? הצגת 4
העקרונות 14
פרק- 5: סיכום ומסקנות 17
  א.  המלצות לפתרון בעיית התייבשות ים המלח -17
  ב.  ביבליוגרפיה 19
הקדמה:
לפני יותר משלושים שנה כתב דוקטור סוס את ספרו "הלורקס" – משל מצמרר על ניצול ציני של משאבי הטבע בידי החזקים והעשירים – שהמחיש את הפגיעה בחלשים ובסביבה בשל הרצון להתעשר במהירות, בלי לחשוב על התוצאות העתידיות: "עסק הוא עסק, ואם יש הצלחה – מי חושב על בטן קטנה נפוחה?". העבודה זו עוסקת בתופעה של ניצול משאבים טבעיים לצרכים פרטיים, מסחריים לטובת התעשרותם של התאגידים/הפירמות.
במהלך סקירת הנושא, אתמקד בנושא ים המלח המהווה משאב חשוב מעין כמוהו  למדינת ישראל. ישנם כמה וכמה סיבות להתייבשות ים המלח , בעבודה זו אדון בשתי הסיבות העיקריות :האחת: ניצול מקורות המים של הים , של נהר הירדן ושל הנחלים הזורמים אליו ממורדות ההרים,ניצול זה יומחש בעיקר בהמצאות מפעלי המים המינרלים של עין גדי ,נביעות,ומי עדן  השואבים את מימיהם מנחלים הזורמים לכנרת ,לירדן הצפוני הדרומי ,ומשם לים המלח.  השנייה הפעילות התעשייתית של מפעלי ים המלח בחלקו הדרומי . מפעל כימיקלים לישראל .עבודה זו עוסקת המונח "משאב טבע" מתקשר לראייה כלכלית של הטבע: ניצול, תועלת ורווחים. הוא חסר ממד אתי או מוסרי השואל אם יש לנו רשות או זכות להשתמש במשאב זה או אחר, ומייצג תפיסה שהכול מותר. השימוש במילה "משאב" מבטא תפיסה מסוימת שנויה במחלוקת, שלבני האדם הזכות והרשות לנצל את כל המצוי על פני כדור-הארץ לצורכיהם. המילה "משאב" מתקשרת לדימוי של באר: מקור שאפשר לשאוב ממנו ולהשתמש בו, לנצלו לצרכינו. כפי שנראה בהמשך, הקשר למים אינו מקרי: הבאר יכולה להתחדש, אך יכולה גם להתייבש. הדבר תלוי בקצב השאיבה לעומת קצב התחדשות המים בבאר. כך גם הדבר כשמדובר בניצול משאבי טבע כים המלח. יש לבדוק את קצב הפקתם ואת קצב השימוש בהם לעומת המצאי או קצב התחדשותם.לפני שנדון בדילמות המוסריות הכרוכות בנושא זה,  אבדוק מהם הגורמים שהביאו לידי ביקוש הולך וגדל של מים ומינרלים שונים בארץ והאם לממשלה ולמוסדות הציבור יש חלק ואולי גם אינטרס ביצירת המצב הקיים.כשאדון בבעיה המוסרית לא אתייחס לשאלה: האם לאדם יש את הזכות או הרשות להשתמש במשאב טבע זה או אחר, לטובת מיקסום תועלתו האישית, גם אם מדובר במשאב טבע העלול להתכלות, ולהביא לפגיעה בסביבה הטבעית?
האם רשאית המדינה לסחור במשאבים ציבוריים ולמכור אותן לכל דורש ומרבה במחיר? האם ראויה התופעה- שפירמה רואה לנגד עיניה בלבד, את התועלת והרווחים שעשוי המשאב להניב לה, ואינה רואה אחריות להמשך קיומו ושלמותו של המשאב בסביבתו הטבעית? במהלך העבודה אנסה לענות ולעמוד שאלות אלה ואחרות, ולתור אחר פתרונות אפשריים לבעיה המוסרית. כמו-כן, אדון בהיבט הכלכלי והכדאיות של אותן פירמות לעשות שימוש במים לצורכי-מסחור, כשבין היתר אציג את המיתוסים בעולם העסקים והביקורת עליהם, כשכמובן, אתייחס גם  להיבט המשפטי, במטרה לבחון את החוק הקיים- האם הוא מתייחס לתופעה ולהשלכותיה המוסריות. חשוב לזכור, הדיון יתמקד ברובו בתופעת ניצול מקורות המים לצרכים מסחריים, אך מהווה כתזה לשאר המשאבים הטבעיים השייכים כביכול לציבור, אך מסיבות כלכליות ואינטרסים אישיים נלקחים או יותר נכון-"נשדדים" ממנו, ואף גורמים לפגיעה בלתי הפיכה בסביבה הטבעית. משאבי טבע רבים ובניהם ים המלח אינם מתחדשים כלל, לפחות כשמדובר בזמן בסדרי גודל אנושיים. אחרים מתחדשים בקצב אחיד או משתנה. אם נשתמש במשאב בקצב העולה על קצב התחדשותו (ניצול יתר), ניצור מצב שבו נוצר חסר (או גירעון) לעומת הכמות המקורית שהייתה, עד שהמשאב מתכלה. לפעמים שימוש יתר גורם גם לפגיעה באיכות המשאב.
§   המחיר הסביבתי והחברתי של ניצול משאבי הטבע על ידי האדם ד"ר תמר אחירון-פרומקין, ד"ר רון פרומקין* הצגת הבעיה ים המלח נמצא בתהליך של הצטמקות מתמשכת במאה הנוכחית משתי סיבות עיקריות: ניצול מקורות המים של הים, של נהר הירדן ושל הנחלים הזורמים אליו ממורדות ההרים, והפעילות התעשייתית של מפעלי ים המלח בחלקו הדרומי.
הקמת סכרים לאורך הירמוך וביציאה הדרומית מהכנרת וניצול מי הנחלים הביאה לירידה מתמדת בכמות המים הזורמת לים המלח. ב – 1940 זרמו לים המלח כ – 900 מליון מטרים מעוקבים מהנחלים שבצידו המערבי, אולם ב – 1958 ירדה הכמות ל – 1
5 מליון. בריכות האידוי של מפעלי ים המלח, הביאו לירידה נוספת במפלס המים של הים ולמעשה הפכו את האגן הדרומי של ים המלח לרצף בריכות. בבריכות אלה שוקעים חומרי גלם כמו מלח בישול וסידן כלורי, והתמיסות הללו מוזרמות, לאחר שאיבדו מחצית מנפחן, לאידוי נוסף. אחרי אידוי זה שוקע קרלניט, חומר גלם ממנו מופק אשלגן, ובתום שנה הוא נאסף ומוזרם למפעלי האשלג.
הזרמת המים לבריכות האידוי מהאגן הצפוני גרמה גם היא לירידת במפלס מי הים. למעשה נמצא כל האיזור הדרומי של ים המלח תחת השפעתה מרחיקת הלכת של הפעילות התעשייתית.
ההשפעה המכריעה של מתקני התעשייה הקיימים על גובה פני הים ועל פני החופים עתידה עוד להעמיק לנוכח המספר הרב של מתקנים המתוכננים להיבנות, ושחלקם כבר בשלבי הקמה. הפעילות התעשייתית השפיעה, אם כי בהיקף קטן יותר, גם על הצד הירדני, שבו פועלים מפעלי האשלג ובריכות האידוי הירדנים. השפעת המפעלים בצד הישראלי מתפשטת גם לשטח הזיכיון שהעניקה הממשלה למפעלים, הכולל שטחים גדולים בחלקה הדרומי של שמורת הטבע מדבר יהודה. באזור זה מתבצעות מזה שנים עבודות כרייה וחציבה בהיקף גדול, ומפעלי ים המלח אף ההיטו את אפיק נחל אשלים כדי למנוע הצפות באזור המפעלים. הפיתוח התיירותי של ים המלח התרכז עד היום בשלושה מוקדים עיקריים. בירדן יש מלון אחד בצפון מזרח ים המלח ושלושה מלונות נוספים בסמוך לוואדי זרקא מעין, ממול לאזורי מצוקי דרגות שבצד הישראלי. בישראל יש כפר נופש ואכסניה באזור עין גדי, והריכוז העיקרי של מלונאות נמצא בעין בוקק ובחמי זוהר- כ – 1,550 חדרי מלון. הפעילות התיירותית מבוססת כיום במידה רבה על אתרי מרפא, המציעים אמבטיות בוץ ומרחצאות מינרליים. יסוד חשוב אחר של התיירות הוא אתרי הטבע והארכיאולוגיה. פעילות נרחבת של טיולים עם כלי רכב בעלי עבירות גבוהות, סנפלינג, שהייה ברמת במדבר וטיולי משפחות מתקיימת בעיקר במוקד האכסון מצוקי דרגות ובעין גדי. מוקד התיירות החשוב ביותר הו בעין בוקק, שאמור היה לכלול כ – 4,800 חדרים, אך בשל מגבלות הקשורות בקיומה של בריכה תעשייתית של מפעלי ים המלח, נמנע עד עתה פיתוח נוסף של קומפלקס המלונות. בריכה זו משמשת, למעשה, תחליף לנוף הים. מגבלת הפיתוח בעין בוקק היתה בין הגורמים העיקריים לתוכנית השאפתנית לפתח מוקד תיירות גדול וצפוני יותר על מניפת הסחף של נחל חבר. עם התקדמות תהליך השלום ואפשרויות התנועה של תיירים בין המדינות השונות החלו לצוץ תוכניות להקמת מוקדים נוספים עם בתי מלון. כיום מתכננים לאורך החוף המערבי של ים המלח כשישה מוקדי תיירות ישראלים עיקריים עם יותר מ – 10,000 חדרים. בסך הכל מתוכננים כ – 35 פרוייקטים תיירותיים, הכוללים, מלבד מלונאות וכפרי נופש, גם שירותי מסחר, מסעדות, פארק מים ואפילו קזינו. לדברי מנכ"ל החברה להגנת הטבע, איתן גדליזון, נוצר מצב אבסורדי, שבו מועצות אזוריות, מתכננות באופן בלתי נפרד וללא תיאום פרוייקטים תיירותיים גדולים, שעתידם להשפיע באופן משמעותי על הסביבה. §   ים המלח – בין שימור לפיתוח, רינת צפריר,מאי 1997 גליון 4 אאוריקה כתב עת להוראת מדעים וטכנולוגיה הצגת הצד הכלכלי בארץ ובעולם : שוק המים מינרלים