קולנוע כהיסטוריה – מטלת מנחה מס'
1 1

1 .      א' מה הוא זיכרון קולקטיבי? המונח "זיכרון קולקטיבי" פותח על-ידי מוריס האלבוואקס בשנות ה-20. זיכרון קולקטיבי הוא חלק ממנגנון מושגי מקובל המסייע לנו בפענוח מערכות ארגון הידע והדימויים על העבר של היחיד והחברה. הזיכרון הפרטי מורכב למעשה מזיכרונם הפרטי של אחרים, נשען על הידע שנצבר בחברה ומעוצב על-ידי מוסכמות כלליות, מסורות, דימויים ורעיונות שמשתכפלים בהיסטוריה. מכלול זה של רכיבי תרבות סביבתיים הוא למעשה "הזיכרון הקולקטיבי". מניתוח זה אפשר להבין שהזיכרון הקולקטיבי אינו סך- כל הזיכרונות הפרטיים, אלא מאגרי ידע על העבר, ובהם השפה עצמה, שעליהם מעצבת תודעתו "הזוכרת והנזכרת" של היחיד. חשוב להדגיש , הזיכרון הקולקטיבי  "מזכיר" את המשותף אך באותה מידה גם "מדחיק" מידע שכביכול "לא רלוונטי"  בעיניי אותו אדם שכותב מביים את ההיסטוריה אל מחוץ להיסטוריה האנושית-
1. ב' תארו את ההבדלים בין זיכרון קולקטיבי לבין מציאות היסטורית בראי הסרט "לחיים חדשים". דונו בחמישה נושאים מרכזיים בהם עוסק הסרט. כיצד מציגים אותם היוצרים? באיזו שפה קולנועית הם משתמשים? כיצד משרתת השפה הקולנועית את הנרטיב? מה הקשר בין ייצוגים אלו לבין המציאות של אותן שנים? כיצד זה מתקשר למגמות הבמאים? לחיים חדשים, יהודה להמן, 1935: נחשב לסרט התעמולה הציוני המשמעותי ביותר. סרט זה הופק בארץ ישראל המנדטורית בצו גיוס של קרן היסוד. הסרט, כאמור הופק לצורך גיוס כספים עבור התנועה הציונית ונחשב כאחראי במידה רבה לקביעת הנוסחה הקולנועית או "הזיכרון הקולקטיבי" שבה הוצג המפעל הציוני לאורך עשרות השנים.
בשל אופיו וייעודו של הסרט ישנם חריגות היסטוריות  מכוונות ובוטות. במהלך 53 דקות התאמצו יוצרי הסרט לייצר בכל מחיר דימוי אידיאלי של המפעל הציוני בפלשתינה, דימוי שכמובן התעלם או הסתיר במכוון את המציאות ההיסטורית המורכבת והידועה אודות תולדותיה של מדינת ישראל. הטיית המציאות בסרט נעשתה על ידי כך שיוצריו בחרו  להאדיר את המיתוס הציוני ההולך ונבנה וזאת למטרת עידוד עלייה של צעירים יהודיים מאירופה, בעיקר מגרמניה הנאצית  ופתיחת ארנקיהם של יהודי התפוצות העשירים. אציג כעת חמישה נושאים מרכזיים אותם בחרו יוצרי הסרט להראות ונבחן כל נושא בנפרד אל מול המציאות ההיסטורית: א.         הבעלות על הארץ: יוצרי הסרט בחרו להתייחס ואולי אף להציע פיתרון קל יחסית  לויכוח ההיסטורי שבין היהודים לערבים על שאלת הבעלות על ארץ ישראל. עמדתם מיישרת קו עם עמדות אנשי העלייה השנייה הטוענים כי הארץ שייכת למי שעובד אותה. תשובה זו מתכתבת עם אנשי העלייה הראשונה והמסורת היהודית בנוגע לזכות ההיסטורית – תנ"כית של עם ישראל על ארץ ישראל ובבוא בעת מתכתבת  גם עם האוכלוסייה הערבית שחיה בארץ…

2 .      אם מגמות אלו נשמרו גם בשנות ה-60?
הסבירו תוך דיון בסרט הוא הלך בשדות וניתוח קולנועי של 3 סצנות העוסקות באותם נושאים שהופיעו ב"לחיים חדשים". הסבירו את קווי הדמיון והשוני לסרטים הציונים משנות ה-30 וחוו את דעתכם  הוא הלך בשדות, יוסף מילוא, 1967: הסרט מתאר את חייו של אורי (אסי דיין) הוא צבר יליד הארץ, קיבוצניק, הילד הראשון של קיבוץ "גת העמקים", בן 19. הסרט מלווה את אורי מיום סיום לימודיו בבית הספר החקלאי "כדורי" ועד למותו ההרואי בפעילות הפלמ"ח. הסרט מבוסס על הרומן משנת 1947 בעל אותו השם, שחיבר משה שמיר.
"הוא הלך בשדות" הופק עשרים שנה לאחר צאת הספר על רקע השברים בתנועה הקיבוצית שהחלו להיחשף בשל המתיחות העדתית בחברה הישראלית ותוצאות מלחמת ששת הימים שהביאו לכיבוש שטחים נרחבים. התמורות הערכיות בחברה הישראלית הוצגו באותו עשור ביצירות קולנועיות וספרותיות רבות, כך גם בסרט זה. המשותף בניהן היא תחושת השיברון או אולי התפכחות על "האתוס הציוני" שנדרש להשתנות ברוח התקופה.  אנסה להדגים מגמות אלה, דרך סצנות מרכזיות בסרט "הוא הלך בשדות", המתכתבות עם המסורות של התנועה הציונית והקולנוע הציוני של שנות השלושים, בעיקר בהשוואה לסרט התעמולה הציוני "לחיים חדשים"-