ביהדות, כאשר מת אדם שלא השאיר אחריו צאצאים, מצווה על אחיו לייבם את אשת אחיו; כלומר – לשאתה לאישה ו'להקים לאחיו שם' על ידי העמדת צאצאים מאשת אחיו. אם האח אינו מעוניין או אינו יכול לייבם את האישה, אסור לה להינשא עם אדם אחר, עד שיתקיים טקס החליצה. בטקס זה, המתקיים בפני שלושה דיינים, האדם נועל סנדל מיוחד למעמד זה, האישה חולצת את סנדלו, יורקת בפניו (על הרצפה שלפניו) וקוראת:
"ככה ייעשה לאיש אשר לא יבנה את בית אחיו", ומסיימת: "ונקרא שמו בישראל בית חלוץ הנעל". דיני הייבום והחליצה רבים הם, ומיוחדת להם מסכת מיוחדת בש"ס, מסכת יבמות.
על מצוות הייבום נכתב כבר בספר בראשית: "וַיְהִי עֵר בְּכוֹר יְהוּדָה רַע בְּעֵינֵי ה' וַיְמִתֵהוּ ה':  וַיֹּאמֶר יְהוּדָה לְאוֹנָן בֹּא אֶל אֵשֶׁת אָחִיךָ וְיַבֵּם אֹתָהּ וְהָקֵם זֶרַע לְאָחִיךָ…".   משמע – מדין התורה, אשת האח…