תיאוריות פסיכולוגיות להסבר עבריינות התיאוריה הפסיכואנליטית – פרויד      המודל הסטרוקטוראלי (המבני) – EGO, SUPER EGO, ID      המודל הטופוגרפי (שכבות מודעות) – מודע, לא מודע, סמוך למודע      המודל הפסיכוסקסואלי (התפתחותי)-  אוראלי, אנאלי, פאלי, לטנטי וגניטאלי      המודל הדינאמי      המודל האקונומי         התהוות העבריינות לפי התיאוריה הפסיכואנליטית     
1 . התסביך האדיפאלי ותסביך אלקטרה – מקורו בשאיפה הלא מודעת של הבן לתפוס את מקומו של האב באהבת האם.
לפי הפסיכואנלטיקאיים, מעשה העבירה מתפרש כאקט סמלי לרצח האב, שכן כשם שהאב הוא מקור הסמכות במשפחה, כך החוק הוא מקור הסמכות בחברה. מכיוון שתעוות גילוי העריות אינה יכולה להתבטא ברצח האב ממש ובילוי עריות בפועל, הרי פגיעה בחוק היא תחליף סמלי לפגיעה באב. העבריין מדמה את החוק לאבא, אז במקום לפגוע באבא הוא פוגע בחוק.     
2 . רצון תת-הכרתי להיענש כתוצאה מהדחפים האינססטיאלים (לינדר 1994) – תאוות המגע האנססטיאלי עם האם, והרצון התת-הכרתי להיענש. כדי לספק את המגע המיני עם האם, עובר האדם עבירה על מנת שהיא תביא את העונש המיוחל. הפסיכואנלטיקאיים מייחסים תאווה פתולוגית זו להיענש לעקבות והסימנים שמשאירים העבריינים במקום ביצוע העבירה. רגשות אשם אלו הם המשכיים מכיוון שהעבריין אינו מסתפק בעונש אחד, הוא חוזר ומבצע עבירות כדי להשיג את העונש המיוחל. העבריין רוצה להיתפס כדי שיענישו אותו, בגלל שיש את הדחף המיני לאימא כל הזמן וזה אסור לו, הוא רק חושב אז הוא רוצה שיענישו אותו על המחשבה הזאת.
    
3 . אי דחיית סיפוקים – התכונה המרכזית המאפיינת את העבריין. לפי התיאוריה הפסיכואנליטית תכונות האופי המאפיינות עבריינים בין השאר הם: אי דחיית סיפוקים, היעדר התחשבות בזולת, כישלון לעבור מעקרון העונג אל עקרון המציאות, יש איד חזק ואני חלש.
      4. חולשת האני, חוסר עצמאות של האני העליון ודחפים ייצריים מהילדות שלא חל בהם שינוי עם התפתחות האורגניזם (פרידלנדר, 1949) – פרידלנדר טוענת כי הדחפים הייצרים של העבריין אינם שונים מדחפיו של האזרח שומר החוק. האני מחליט אלו מהדחפים ימומשו ואילו יודחקו. בהחלטה זו מתחשב האני בעקרון המציאות ובאני העליון. אצל העבריין האני נשלט ע"י עקרון העונג. האני חלש מלרסן או לעדן את הסתמי היצרי וחולשתו היסודית של האני מוחרפת עוד יותר בגלל העדר תמיכה מצד האני העליון. האני העליון מקור השיפוט המוסרי, לא הגיע לדרגת עצמאות שתאפשר לו לחזק את האני בלי סיוע של יסודות סמכותיים חיצוניים (הורים, מחנכים, משטרה וכו'). כלומר, אני חלש + אני עליון לא מפותח אשר לא מצליחים לרסן את הסתמי יוצרים אישיות אנטיסוציאלית – עבריינית.      5. אני עליון בלתי תקין, אני עליון נוקשה, חללים באני העליון והיעדר אני עליון:       אני עליון בלתי תקין –  ייתכן וילדים שלא זכו להורים יציבים, חמים ואוהבים לא יוכלו לפתח הליך תקין של הזדהות עם ההורים. לכן, לא הצליחו ליצור לעצמם את האני העליון שיהווה עבורם רשות פנימית מנחה ומכוונת. הם מוסיפים להיות זקוקים ל"שוטר החיצוני", אם בדמות הורה, ואם בדמות מורה. ברגע שהשוטר החיצוני נעלם מהשטח, הם חוזרים לסורם, ומגשימים את דחפיהם. אנו רואים כאן את חשיבותו של תהליך ההזדהות. תהליך ההזדהות התקין משחרר את הילד מהתלות בגורם חיצוני שינחה אותו. כאשר אנו מחנכים ילד שבנה "אני עליון" תקין, אנו עושים זאת על בסיס של מערכת מוסרית, שהפנים והזדהה עמה אצל ילד בעל אני עליון לא תקין, זה לא יעזור.
אנו ניתקל באטימות פנימית.      אני עליון נוקשה – נוצר כאשר ילד קיבל חינוך מאוד נוקשה ומחמיר. על כל דבר קטן היו מענישים אותו. ילדים בעלי אני עליון נוקשה רק חושבים על משהו שלילי וכבר מרגישים רע. הם גורמים לעצמם להיענש.
רצידיוויסטים.      חללים (לקונות) באני העליון (אדד, 1989) –  כשיש חללים באני העליון הן מונעות מהאני העליון להיות מחסום התנהגותי. ההורה מנע את התפתחותו המלאה והשלמה של האני העליון. הורה שבאופן לא מודע הינו בעל דחפים מיניים אסורים (שלא עברו שינוי, עידון) או הורה שדחפיו להרס ואלימות לא עברו שינוי, לא יוכל להחדיר מערכת התנהגותית ערכית בילדו וכך "האני העליון" של הילד ילקה בחסר ויהיו בו חללים.      היעדר אני עליון – המצב הכי בעייתי. מצבו של הפסיכופת. אין לו מצפון. אין לו רגשות אשם. לא מתחרט.
אגוצנטרי. פוגע באחר בלי בעיה. חושב שהוא תמיד בסדר. הוא אינו מסוגל להתקשר בקשר יציב עם הזולת. יש הטוענים כי אין מצב של היעדר אני עליון אלא, זהו מצב של אני עליון מעוות. לדעת הפסיכואנליטיקאים פסיכופתיה נוצרת כתוצאה מהעדר דמויות משמעותית להזדהות בגיל הרך (3-9) (הורים לדוג').