סיפורת ישראלית ועיבודיה לקולנוע/ הדגם הלאומי – דגם זה חל בשנות ה-60 המוקדמות, והכיל סרטי קולנוע ציוני לאומי, הירואי. סרטי הדגם עסקו בחברה בעלת אידיאולוגיה מאוד מוצקה (קולקטיביות, חלוציות, ציונות) אשר עוצבה כך שלא יתכנו בה יותר רדיפות ושואה. העיסוק היה ביישוב הארץ, היאחזות בה, הגנה ושמירה על גבולותיו של העם היהודי. בדגם זה ישנן השפעות משני סוגי קולנוע: הקולנוע הסובייטי – אשר נועד להעצים את הפאתוס הלאומי ע"י שימוש בהגזמה והקצנה, הדגשה של רגשות ופעולות, וקולנוע המערבון – אשר עיצב מתח בין היהודים לערבים, בין המתיישבים הלבנים למקומיים האינדיאנים, הפרחת השממה, הלבן המגיע מהמזרח וכובש את האדמות במערב. יחסי הפרט-קולקטיב הם התמה המרכזית בקולנוע הלאומי. במישור הגלוי ישנה הרמוניה מושלמת אך במישור הסמוי ישנן ספקות. בדגם זה, הגיבור אינו הפרט, אלא הקולקטיב, הקבוצה כולה, כך שגם הדמויות המובלטות יותר שוות לשאר הדמויות. הגיבור הוא לוחם, אמיץ, איש אדמה, זאת בניגוד ליהודי הגלותי שנודע כאיש רוח לאו דווקא יצרני. דגם זה מבקש לספר סיפור ציוני, היסטורי, לעצב זיכרון ציבורי ולהדגיש את המורשת על מנת שהעולים שבאו לארץ ימשיכו לספר לדורות הבאים כיצד הקימו את המדינה וכך גם לחנך, כלומר להשריש מודעות זו בקרב כל התושבים.
הם היו עשרה/ברוך דינר/1960 הסרט מספר את סיפורם קבוצת חלוצים המונה 10 אנשים, אשר עושים עליה לארץ ישראל ומתיישבים באזור ראש פינה. גיבורי הסרט מאמינים בהרמוניה בין המטרות הקולקטיביות לחיים הפרטיים, אך העלילה מציבה בפניהם מכשולים:
תנאי הטבע שמקשים עליהם, השכנים הערבים מתנכלים להם, הם מתקשים לחיות תחת נטל החיים בקבוצה בלי פינה פרטית משלהם, המשפחה עומדת בפני התפוררות, האישה משלמת בחייה, ובכל זאת בסופו של דבר, מנצחת ההרמוניה שכולם חותרים אליה. החברה נשארת מגובשת, למשפחה נולד ילד, והגשם היורד בעת ההלוויה מסמן אפשרות של צמיחה, התחדשות ותקווה. למעשה, כל הצלחה של הקולקטיב הביאה לכישלונו של הפרט, ולהפך, כל הצלחה של הפרט הביאה לכישלונו של הקולקטיב.
האקספוזיציה: האקספוזיציה של הסרט מלמדת אותנו על קשייהם של העולים: איתני הטבע, התמודדות עם הערבים המקומיים, חילוקי דעות בינם לבין עצמם, קונפליקטים. הכיתוב המגיע בתחילת הסרט נותן לנו מעט רקע על העלילה ומסביר כי העולים הגיעו לארץ בגלל פוגרומים שעשו בהם וכעת הם חדורים אידיאולוגיה אשר מודגשת ע"י סמלים: עץ ערום – מדגיש את הקושי מול איתני הטבע ואת הבצורת עימה יאלצו להתמודד, גלגל – חיבור לאדמה, היהודי החדש בהבדל מהיהודי הגלותי הוא אקטיבי. הכתוביות מופיעות ב"סופר-אימפוזיציה" (כאשר פריים אחד עולה על השני) השיר המלווה את האקספוזיציה הוא שיר הנושא "הם היו עשרה", סאונד א-דיאגטי. הקבוצה מגיעה מרחוק, E.L.S, מוצגים כקטנים לעומת המרחב. לאחר מכן המצלמה נייחת, והדמויות עוברות אחת אחרי השנייה ועושות עמנו "היכרות". לכולם זמן מסך דומה אולם יוסף ומניה מקבלים זמן מסך מעט ארוך יותר. למרות זאת, גיבור הסרט הוא הקבוצה כולה.
השפעות קולנועיות: השפעות מז'אנר המערבון – הגיבורים מגיעים מהמרחק, מצולמים מרחוק, מגיעים מהמזרח למערב, למקום שומם ומנסים להקים בו ישוב, כלומר לכבוש אותו. לאורך כל הסרט יש עימותים בין הטובים לרעים, בין היהודים לערבים ילידי המקום. הנוף הארץ ישראלי נראה כנוף המערב הפרוע. השפעות מהקולנוע הסובייטי – הלבוש של הדמויות הוא מאוד גלותי, לבוש רוסי שלא מאפיין את לבוש המקום. התאמת מצב הרוח הלאומי למזג האוויר: רע כשיש בצורת, טוב כשיש פריחה. זוויות הצילום בהן האנשים מצולמים מזווית נמוכה – מזכיר את האופן בו השליטים בבריה"מ צולמו מזווית נמוכה על מנת להעצים אותם. תחילה היהודים מצולמים מזווית גבוהה, ולאחר מכן, לאחר שכביכול קיבלו לגיטימציה להישאר במקום, צולמו מזווית נמוכה, בניגוד לערבים שאז צולמו מזווית גבוהה על מנת להחלישם. דמויות הערבים בסרט: הילדה הקטנה: הילדה הקטנה מגיעה בריצה ובצעקות לבאר ונאחזת בשייח מוסטפא, בזמן שהחלוצים משתלטים על הבאר, שואבים מים והערבים צופים בהם מהצד.
הילדה הקטנה לבושה במעין גלבייה, שיערה פזור ופרוע והיא נראית מפוחדת, חסרת ביטחון ומבוהלת מהיהודים. כשיוסף מציע לה מים ניתן לראות היא נראית מבוהלת ולא יודעת כיצד לפעול, אם לגשת ליוסף או לא. לבסוף, השייח נותן לה את אישורו והיא ניגשת ליוסף ולוקחת את הדלי ונראה כי היא כבר לא מפחדת, אך עם זאת מצולמת מזווית כיוון שעודנה קטנה וחלשה ביחס ליוסף שמגיש לה את הדלי. הילדה מופיעה בסצנה השלישית בה היהודים באים לקחת מים מהבאר, כך שבפעם הראשונה הערבים לא נתנו להם, ובפעם השנייה הגיעו בסתר בלילה. הפעם היהודים מגיעים באור יום, כקבוצה. תחילה הילדה חוששת אך בהמשך לוקחת מיוסף את הדלי ובורחת במהרה. היא סומכת על יוסף במידה מסוימת אך עדיין חוששת. הילדה למעשה מייצגת את הפחד מן היהודים ואת כל הנלווה לכך.
השייח מוסטפא: כאשר יוסף מגיע לכפר הערבי הוא הולך ומסתכל מסביבו והערבים בכפר מתחילים ללכת אחריו עד שלבסוף מסלקים אותו, אך ברגע האחרון השייח מוסטפא עוצר אותם ומתחיל לתחקר את יוסף כדי לנסות להבין מדוע הגיע לכפר.
השייח נראה כמו ערבי מסורתי קלאסי, הוא לבוש בגלבייה ארוכה ,חובש כאפייה לבנה שמדגישה את פניו המוארות ועיניו הנוצצות שנראות מחייכות אל יוסף כאשר הוא מדבר עימו. בגדיו בהירים ביחס לדמויות של הערבים. כאשר השייח מפתח שיחה עם יוסף הוא נראה רציני אך מהר מאוד נשבר "הקרח" והוא מתחיל לצחוק כאשר יוסף מספר לו שיש להם רק אישה אחת בכפר ואילו לערבים יש כמה נשים. ניתן לראות שהשייח הוא דמות ידידותית, הוא חברותי ליוסף, הוא מחייך ואף צוחק, משוחח עימו בגובה העיניים. בהמשך יש עריכה של "שוט רוורס שוט" אשר ממחישה תחילתה של מערכת יחסים בין השניים. בהמשך הסצנה השייח מזמין את יוסף להיכנס לביתו, מה שמדגיש את היותו אדם חברותי –