מבוא
"הרי זה פשוט בלתי מהוגן ומגונה לשמר דת כמו היהדות באמתלה של התפתחות, שמלכתחילה הייתה מבוססת על זכויות יתר והנגועה כולה ביהירותן של זכויות אלה, כדי לרוקן אותה מעיקר התוכן המהותי שלה, ולאחר מכן להלביש את השלד הנותר בלבוש מרהיב של אנושיות ואוניברסאליות נשגבת, לבוש שארגו ידיים זרות. דת משה והקתוליות, יאמרו עליהן מה שיאמרו, הן צורות מיושנות אשר נשענות עדיין על הצדקות זמניות ומקומיות, אך שאיש אינו יכול עוד לייחס להן כל חשיבות היסטורית-עולמית או מתמדת." לפי תפיסתו של קרובה היהדות ייצגה רק שלב אחד בהתפתחות הדת המערבית, שלב שהנצרות והפילוסופיה המודרנית התקדמו זה מכבר מעבר לו. היהדות אמנם שרדה אך עשתה זאת לדעתו כשריד מתקופה מוקדמת יותר, הרעיון כי היהדות עשויה להשיג קדמה בעצמה אינו נסבל לדעתו. גם התנועה לרפורמה דתית ביהדות, אינה יכולה להיות, לדעת קרובה, כנה ואמיתית. עם התקדמות ההיסטוריה הייתה צפויה היהדות להיעלם, תנועת הרפורמה רק עומדת בדרכה לשם. היהדות, לדעתו, הייתה צריכה להיטמע באופן מלא ברוח העולם מבלי להשאיר אחריה שרידים משמעותיים. לפי השקפתו, הערכים המאפיינים את המודרניות- אנושיות ואוניברסאליות- אינם יכולים להשתלב ביהדות, ואין זה משנה כמה ישתדלו היהודים להשיג מטרה זו. מודרניות ויהדות פשוט אינן עולות בקנה אחד.