מבוא
המצב המתוח לאורך הגבולות מאז הוכרזה מדינת ישראל ביולי
1 948 העמידו את הצבא והביטחון במרכזה של התודעה הקולקטיבית. כל אותן שנים, מאז 1948 ועד
1 956, ישראל הייתה נתונה בתחושה של מצור ושל איום מצד מדינות ערב השכנות, שהתקשו לקבל את רעיון המדינה היהודית במזרח התיכון. תקריות גבול עם הסורים, הירדנים והמצרים היו עניין של יום יום. וכל זה על רקע פרשנויות מנוגדות להסכמי שביתת הנשק, מעמדם של האזורים המפורזים ומיקום המדויק של הגבולות. האחריות ליצירת המתחים והעימותים היום יומית לאורך הגבולות הייתה משני צידי הגבול. לצד סכסוכים אלו לא פסקו חדירות והסתננויות הפלסטינים הגולים לחזור לבתיהם מהם גורשו במלחמה. החדירות של כוחות הצבא הישראלים למדינות ערב הסמוכות הפכו לנורמה לאחר שהתמנה משה דיין לרמטכ"ל בסוף שנת 1953. תחילה היו אלה יחידה "101" שהוקמה בעקבות הכישלונות של פעולות התגמול עד 1953 והוכיחה עם פעולתה הראשונה בצורך בגוף מיומן, מקצועי לביצוע פעולות התגמול נגד הערבים. אך עקב מוטיבצית יתר שכללה עצמאות מבצעית יתרה ואכזריות פורקה היחידה וסופחה לחטיבת הצנחנים. ובהמשך חטיבת הצנחנים ביצעה את פעולות התגמול. אך לא תמיד שותפה הממשלה בסוד הפעולות של הצבא. ערב מבצע "קדש" הממשלה התנגדה למלחמה יזומה כדי לא להיות מוצגים כמדינה תוקפנית בעיני העולם. בליל ה- 1
בדצמבר 1955 תקפה חטיבת הצנחנים את מערך המוצבים הסורים מעל הכינרת. מבצע זה נקרא בתחילה "עלי זית" לאחר מכן כונה כמבצע "כינרת". המבצע היה אלים במיוחד והוא לא עמד בשום יחס להתגרויות קודם לכן. רבים מחברי ההנהגה הופתעו ונדהמו מהיקפו ותוצאותיו. אפילו, בן גוריון, שר הביטחון ומשה שרת, שר החוץ, הופתעו לעיתים מהיקפן והדבר מעיד על ההשפעה שצבר הצבא במערכת הביטחונית בישראל 1. מבצע "כינרת" שהיה אחד מפעולות התגמול של צה"ל בין
1 .
אורי בן אליעזר, 1995, דרך הכוונות, תל-אביב, דביר, עמ' 298 – 300.
השנים 1953 עד 1956 נגד ההסתננויות והרציחות נגד הישוב היהודי מצד מדינות ערב  יצר תפוס פעילות צבאית וביטחונית שהיו לו השלכות לכל הצדדים המעורבים באותה תקופה. על כן בעבודתי זאת אציג:
   א.    רקע מקדים למבצע "כינרת".
ב.     מהלכי מבצע כינרת ותוצאותיו.
ומתוך כך  אבחן ואבדוק אם היה אפקט הרתעתי למבצע כינרת.