תכניות ספורט ופנאי לנוער כאמצעי למניעת פשיעה תוכן העניינים
1.
מבוא                                                                             1
2 .
תאוריות קרימינולוגיות                                                       3
3 .
ספורט ככלי לשינוי                                                            5
4 .
מקרי מבחן
4 .1.
מקרי מבחן – כדורסל חצות (רקע)                           8
4 .1.1. סולט לייק סיטי                                           9
4 .1.2. מילוואקי                                                   12
4 .1.3. מיניאפוליס                                                משפטים
4 .1.4. מחקר סטטיסטי                                         16
4 .1.5. סיכום (מקרי מבחן – כדורסל חצות)               19
4 .2.
מקרה מבחן – קיקס                                              21
5.
ספורט נגד פשיעה בארץ                                                   24
6 .
סיכום                                                                             29
7.
ביבליוגרפיה                                                                    32
תכניות ספורט ופנאי לנוער כאמצעי למניעת פשיעה כיצד תכניות ספורט ופנאי ליליות לנוער (כדוגמת כדורסל חצות) יכולות להפחית פשע?

1 . מבוא
פשיעה בקרב נוער היא רעה חולה של החברה המערבית היום, ושל החברה הישראלית בפרט. בשנת 2009 נפתחו 33,023 תיקים במשטרה כנגד בני נוער בישראל. (המועצה הלאומית לשלום הילד, 2010) כבעיה הנידונה רבות כמשמעותית בחברה המערבית, ישנן הרבה גישות לדרכי התמודדות עם פשיעה ופשיעת נוער בפרט.
הגישה השמרנית להפחתת פשיעה היא באמצעות הענשה והרתעה – החמרת הסנקציות הפורמליות, העונשים המתקבלים על מעשים עבריינים.
כמובן שנכללים עוד אלמנטים, אולם בזה העיקר.
להחמרה שכזו, לפחות בעיצוב מדיניות ההתמודדות עם הפשיעה בשנות ה-80 בארה"ב, יוחסה ע"י המתנגדים לה אי-הנבת תוצאות, ונטען כי היא כשלה בהפחתה ניכרת של שיעורי הפשיעה והאלימות בקהילות עירוניות. (Thomas,
1 994) גישה אחרת, פתוחה יותר, דוגלת בהקצאת משאבים יתרים לאוכלוסיות המועדות לפשיעה – מניעת פשיעה באמצעות יצירת אלטרנטיבות חיוביות ונגישות.
דובר על אסכולה מתגבשת הגורסת שהמפתח לפתרון הבעיות הפנים-עירוניות – פשיעה, אבטלה וכד', הוא הקצאת משאבים חברתיים, פיתוח חברתי כמתודה להפחתת הפשיעה. (Hawkins and Weis, 1985) גישת הטיפול בפשיעת נוער בה יעסוק המחקר שייכת לאסכולה זו. בהתאם, בשיח פוליטי היא מעודדת בקרב השמאל ומנוגחת בקרב הימין.
גישת התמודדות זו היא ייזום תכניות ספורט ופנאי (Sport and Recreation) ליליות לנוער – תוכניות פתוחות, במימון תרומות או מימון ממשלתי, המזמינות נוער מקומי לבוא ולקחת חלק בפעילויות ספורט. המחשבה שעומדת מאחוריהן, היא שעצם הבאתם הפיזית של נערים ונערות בשעות לילה מאוחרות אל מוקד עניין חיובי, בהכרח מונע מהם להסתובב ברחוב בשעות אלו ולהימשך לפעילויות לא חוקיות.
כמו כן, עומדת מאחורי חלק מהן המחשבה שספורט מהווה סוכן חברות חיובי, בכך שהוא מאפשר לפרט להיטמע בקבוצה, כולל בתוכו ערכי הוגנות, ופעמים רבות הן מלוות במערכת כוללת יותר שמביאה לנוער השותף גם הרצאות, שיחות, אנשי חינוך צמודים, ומעקב אישי – כשאלו באידיאל הן חלק בלתי נפרד מהתוכנית. גם אם לספורט אין את ההשפעה החיובית בזכות עצמו – המערכת החינוכית המלווה לכך יכולה להוות גורם חיובי משמעותי.
מאידך גיסא, ישנן טענות כלפי תכניות שכאלו שהן תכניות ספורט רגילות שעברו הסבה מדומה לתוכניות חינוכיות לשם השגת תקצוב יתר, שלא נבחנה יעילותם ברצינות מעולם, ושאופן הפעלתן מפלה ביסודו. למעשה, נטען גם שלמרות האמונות הרווחות באשר להשפעות החיוביות בהכרח של ספורט, לתוכניות שבוצעו לא כהלכה יכולות להיות השפעות שליליות כמו חיזוק צורת התנהגות לא רצויה. (Hartmann, 2001; Hartmann and Wheelock, 2007) כמו כן, דובר גם על הקושי הקיים שבמדידת ההשפעות של תוכניות להפחתת פשיעה, ועל כך שהמשאבים הנזקקים לכך אולי אף גדולים מדי. (Nichols and Crow, 2004) באשר למדידה עצמית של יעילות התוכניות, פעמים רבות אין משאבים או מניע לאסוף מידע אובייקטיבי על יעילות התוכניות, ועיקר העיסוק הוא בשיווק חיובי שלהן בדרגים הגבוהים ללא בסיס מחקרי – אין מקום להראות חוסר יעילות במחקר עצמי, שכן התוכניות סובלות מחוסר תקצוב, וממצאים שליליים הם בגדר המתת התוכנית. (Long, Welch, Bramham, Butterfield, Hylton, Lloyd, 2002) ישנם די והותר מקרים של פעילויות הכוללות ספורט שהניבו תוצאות חיוביות של חיברות (סוציאליזציה) לפרטים המשתתפים – אולם הבעיה העיקרית היא בבידוד משתנה הספורט.
כל אלו מביאים לצורך לבצע סקירה מקיפה של מחקרים שבוצעו על הנושא, על מנת לשפוך אור על שאלות אלו.