מבוא למחשבה מדינית – ממ"ן 11
שאלה
1 .
אפלטון אידאה – (צורה) לפי אפלטון האידאה זהו דבר לא מוחשי, אנו לא יכולים לראות אותה או לגעת בה אבל אנו יודעים שהיא שמה והיא קיימת, איפשהו בעולם "האידאות".
האידאות הן המהות, הצורה המוחלטת הטהורה והנצחית של כל דבר ודבר והיא מתגשמת ובאה בכל מיני דרכים וצורות אך הן אינן חומריות ומוחשיות.
תורת האידיאות מסבירה לנו שבעצם אם עד היום הבנו שצדק מאופיין במערכת יחסים בתוך הנשמה, כעת אנו מבינים שצדק הינו ישות עצמאית מחוץ לנשמה. שזה אומר בעצם שנפש האדם היא לא מידת הצדק. אלא שהיא מחוצה לאדם, האדם נשפט ע"י מידת הצדק שהיא, קבועה וחיצונית לו.
סוקראטס בעצם מנסה לומר שאידיאה זו של צדק היא לא תמיד אבסטרקטית ולא תמיד נמדדת ע"פ מצב קונקרטי בעולם. צדק זוהי יכולת להשליך איזו מידה על המצב הנתון. תפקיד אידיאה זו היא לתת לנו כלים למדוד איזשהו מצב קונקרטי. האידיאה הינה בעצם צורתו המהותית של הדבר. מה שהופך את הדבר למשהו מסוים. הרבה פעמים כשאנו באים לעשות צדק מתוך כוונה טובה יוצא מזה משהו רע במקצת ולשתף פעולה עם כוחות רשע בעולם פוליטי שכזה אין טוב לגמרי.
מלך פילוסוף – אפלטון רואה את אתונה המושחתת שלוקחת את מורו סוקרטס, הפילוסוף החכם, בעל המידה הטובה והמוסר ומוציאה אותו להרוג, הדבר מוציא את אפלטון מדעתו, ויש שאומרים שזהו אחד האירועים המכוננים בחיו ועל כן אפלטון גורס כי, בכדי להבטיח סדר מדיני נבון וצודק, יש להשאיר את הנהגת המדינה בידי הפילוסופים שתוכנתם המולדת היא התבונה.
שכן בזכות הכרתם בעולום האידאות והעובדה שהם ניחים במידה הטובה, המוסר, החסד, הרחמים, אהבתם שלא יודעת שובע לחוכמה ושאיפתם לצדק וחיפוש האמת.
שלטון הפילוסופים לפי משנתו של אפלטון, יבטיח ויביא לשלטון צדק שיתרום למימוש האושר והפוטנציאל של האזרחים, ואיתה גם ההרמוניה במדינה –