ציון תקן         מחפשים מבפנים החוצה לזכור מינוסים כשזה שונה חישובים מוכנים של Z:
רווח בר סמך בP:
אם נתנו רמת מובהקות זה מבפנים החוצה 0.1=1.28
סטייה מירבית= חצי מאורך הרווח. 0.02*2
רווח בר סמך, מבפנים החוצה                   
1 – גודל המדגם בP:
P=q=0.5
בN מעגלים את התוצאה כלפי מעלה הסטייה הכי גדולה שיכולה להיות.
אורך L/סטייה מירבית: L= 2*סטייה L/2= הגבוהה פחות הנמוך.
בפרופורציות צריך סטייה- L/2. והZ של חצי אלפא.
אורך רווח= L.
אומדן- Xגג P גג פרמטר מיו P.
בפרופורציה:
במודל t:  (כשאין מיו) מחפשים בטבלה t את מה שיצא באלפא חלקי 2 בטור ואת מה שיצא בN פחות 1 בשורה.
סוגי טעויות:
דוחים HO- טעות מסוג 1.
מקבלים HO- טעות מסוג שני, בטא. עוצמת מבחן-
1 – מי שיש לו אלפא גדולה יש לו בטא קטנה ומכאן עוצמת המבחן שלו גדולה יותר-להיות צודק.
גודל המדגם:
  אלפא מינימום-PV: אם אלפא מינימום קטנה מהאלפא של החוקר דוחים את HO, מבחוץ לבפנים. האפלא הקטנה ביותר.
מוצאים Z של התוצאה שקיבלנו ומשווים לאלפא שניתנה בנתונים./ לחשב Z ובתוך הטבלה זה הPV. אם זה דו צידי אז כופלים ב2 את מה שבפנים.
גודל המדגם:
  חישוב סטייה:
במודל t: Z בהתפלגות ערכים:
ההסתברות למשהו ספציפי הוא 0.
חישוב שטחים, צריך ציון תקן. מבחוץ לבפנים.
הרמה שעד אליה מתפלגים 60%.. מחלצים X.
התפלגות דגימה:
אם נבחר מדגם מיקרי בגודל n=100 מתוך האוכלוסייה הבוגרת, מה ההסתברות שממוצע המדגם יהיה מעל 181.2
מבחוץ לבפנים, רושמים כך:
Zx 0.0808= 1.41
בשאלות של חוקר נגד חוקר:
לזכור מינוסים כשזה שונה חוקר א: 5%/ אלפא (רמת מובהקות) שווה…
חוקר ב: ממוצע.
משתמשים בממוצע קריטי כדי להפוך את האלפא לממוצע ואז אפשר להשוות.
Z0.05= -1.645 = Xk-..
מודל t:
ערכים- דגימה- סטייה משוקללת-משותפת:  [גם לפלט] ציון התקן של ההפרשים:
למציאת רווח בר סמך בT:
[גם לפלט] מודל D -סטיית תקן:
PV מסתכלים בשורה למעלה שיהיה מה שיצא בתרגיל אם אין למשל 0.848 אפשר לרשום גדול מ0.1 דוצ*2
מודל D: (לוח טי, מדגמים מזווגים, טבלה) MD תמיד 0. PV לפי דרגות חופש ואלפא.
רווח בר סמך בD:
השפעת הגדלת המדגם: אם חוקר א' דוחה ויש לו מדגם קטן יותר אז בוודאי שחוקר ב, בעל המדגם הגדול יותר ידחה שכן הערך יהיה קיצוני יותר שכן ההתפלגות יותר מרוכזת.
במצב השני, אם חוקר א' לא דוחה, לא ניתן לדעת מה יקרה לחוקר ב' כל זאת כמובן בהנחה שלשני החוקרים אותה רמת מובהקות.
בנוגע לתוחלת, מיו- לרוב יש שימוש במילים אם ידוע/ תוחלת ידועה של/ בשנים עברו התוחלת הקיימת הייתה/ממוצע. בנוגע לממוצע המדגם -התקבל במדגם, בקרב/נמצא ש– לרוב מספר שמופיע לאחר המידע על גודל המדגם ומשתתפיו.
בהשערות שבהן לא הצלחנו לדחות את 0H ברמת מובהקות מסוימת לא נצטרך לבדוק מחדש כאשר ניקח אלפא קטנה יותר משום שעבורה צמצמנו את אזור הדחייה והגדלנו עוד יותר את אזור הקבלה- ברור שנקבל.
·         כאשר המדגם קטן, התפלגות T יותר מפוזרת מהתפלגות Z ולוקחת בחשבון את דרגות החופש ולכן  גם p-value – ההסתברות מעל סטטיסטי המדגם -יהיה שונה.
·         קשה יותר לדחות את השערת האפס בהשערה דו צדדית כאשר מדובר באותה רמת מובהקות היות והאלפא מתחלקת לשניים. כך , ההסתברות באזור הרלבנטי קטנה יותר- אחוז קטן יותר של …