כיצד להגן על החברה מפני המדע?/פיירהבנד במאמר שלו הוא מפקפק במעמד של המדע. הוא אומר שהמדע זה חלק מהחברה, הוא רוצה לראות אותו ביחס לדברים אחרים בחברה. הוא לא שולל את המדע והוא אומר שיש בו דברים טובים ויעילים ושיכולים לעזור לאנשים. אבל יש לו בעיה עם המעמד של המדע בחברה. הוא טוען כי מדע הוא אידיאולוגיה ובחברה יש לנו הרבה אידיאולוגיה כגון דמוקרטית ציונית. במשך השנים תמיד העניקו למדע מעמד אחר מאשר שאר האידיאולוגיות. במשך השנים החברה הרשתה לעצמה להעביר ביקורת על אידיאולוגיות, בעיקר פילוסופים מסטר יונים ואנשי חברה אבל לעולם לא נגעו במדע. המעמד של המדע היה מחוץ לשאר האידיאולוגיות וגבוהה מהן מבחינת היוקרה ואף מוגן. הוא שואל איך זה יכול להיות? למה המדע קיבל את המעמד הזה? אמנם יש למדע דבירם טובים אבל יש בו גם חסרונות. איך זה יכול להיות שכולם הוטעו? לשאלה הזו פיירהבנד נותן שני הסברים:
1.      הסבר כללי- בעצם המעמד של המדע ניתן לו כי הוא נתפס כמשהו ששחרר אותנו מצורות חשיבה קודמות (דת). עד המאה ה17 כל ההסברים היו מן הדת.
צורת החשיבה המדעית החליפה את צורת החשיבה הדתית ובעצם שיחררה אותנו מאותה עריצות דתית. הטענה שלו היא שעם הזמן צורת החשיבה המדעית נהפכה לעריצה בדיוק כמו צורת החשיבה הדתית. החשיבה המדעית היא זו שקיימת, היא הנכונה והאמתית ורק אותה מלמדים. היא לא מאפשרת הסברים אלטרנטיביים. הוא מדבר על מערכת החינוך שם רואים את זה. הוא טוען שבתוכה ההסברים שנותנים לילדים הם הסברים שמבוססים על המדע ותוצאותיו. אף פעם לא נותנים לילדים עוד הסבר אלטרנטיבי לתופעה וזו עריצות. לפעמים הילדים באים עם הסבר אלטרנטיבי וההורים והמורים אומרים שזה לא נכון ואז נותנים את ההסבר המדעי. הוא אומר שגם בתוך האקדמיה אנחנו רואים את זה. הוא אומר שבוא ונגיד שבאמת במדע יש את האמת, האם האמת שווה בכל מחיר? האם אותה אמת שווה את חופש המחשבה שלנו, העצמאות המחשבתית שלנו? האם באמת שווה להגיד לילד לא נכון במקום להגיד לו שזה הסבר מקסים. המדע כעריץ ושלא בכל מחיר האמת.

2 .      הסבר מפורט: הוא מציג שתי טענות שתומכות במעמדו של המדע והוא רוצה להתנגד להן.
          א. המדע מצא את השיטה הנכונה להגיע לתוצאות. המדע עובד בשיטת אינדוקציה- מהנתונים בשטח אתה מגיע למסקנה מוכללת, תיאוריה וגישה שתסביר את כל התופעות שאספנו. הטענה הזו תומכת במדע. אבל הוא טוען שכשבודקים לעומק הרבה פעמים המדע הוא דווקא פועל על פי השיטה של דדוקציה- הרבה פעמים החוקר בא עם רעיון ומסקנה והוא מחפש בשטח את הנתונים שיצדיקו את המסקנה שכבר יש לו בראש. הוא מחפש נתונים שיגבו.       ב. המספר הרב של תוצאות שהמדע מביא מוכיח את המצוינות שלה. אבל הוא טוען ש:
* לא רק המדע מגיע לתוצאות. יוגה מוריד לחץ דם, דיקור סיני עוזר בפריון וכו'.
* הרבה מהידע של המדע מבוסס על תחומים אחרים. המדע לא השיג לבד את התוצאות.
הרפואה מבוססת על רפואה סינית.
מכאן הוא חוזר לטענה שאנחנו צריכים להתייחס למדע כעוד אחת מהאידיאולוגיות. מכאן שהוא רוצה שהחברה תעשה הבחנה בין מדינה ומדע כמו שיש הבחנה בין מדינה לדת. הוא טוען כי בכדי להוריד את המעמד של המדע החברה צריכה להתחיל לחנך את אזרחיה ואת זה ניתן לעשות רק אם השלטון יוכיח את זה בשטח. למשל לבית משפט להביא איש משטרה והביא מיסטיקן. צריך שהמדע יהיה נגיש לכולם ומובן לכולם. הסברה של תופעות בשפה פשוטה. הוא רוצה לתת לילדים חופש מחשבתי ולעודד את הדמיון שלהם ואת עיקרון ההפרכה ולאפשר להם ללמוד שפות.
‏יום רביעי 09
נובמבר 2011 שבוע 2
אמור לי מה הסטיקר שלך ואומר לך מי אתה: סטריאוטיפים של אנשי ימין ושמאל בישראל/נורית טל- אור המאמר בוחן האם קיימים סטריאוטיפים בחברה הישראלית לגבי ימין ושמאל והאם מקשרים בין דעות פוליטיות לבין עניינים
כלכליים, דתיים ועדתיים. הפסיכולוגיה מתייחסת למושג סטריאוטיפ כמבנה קוגניטיבי בתודעה שלנו שבו יש לנו ידע על קבוצות מסוימות. הידע הזה מכיל ציפיות על אותה קבוצה, תכונות פיזיולוגיות של אותה קבוצה ואמונות עליה.
מה מניע אותנו ליצור את אותם סטריאוטיפים? הפסיכולוגיה נותנת לנו שני הסברים:
1.      הגישה הקוגניטיבית- אנחנו חשופים להרבה מאוד ידע ואין לנו יכולת לעבד את כל כמות הידע ולכן אנו מכניסים אותו לקטגוריות. זה מקל עלינו אבל מטעה.
2.      הגישה המוטיבציונית- כאשר אנחנו מקטלגים קבוצה מסוימת אנחנו מאדירים את עצמנו.
הימין והשמאל זו חלוקה שקיימת עוד מתקופת היישוב. בתקופה זו הבסיס לחלוקה של ימין ושמאל היה על בסיס כלכלי. החלוקה הייתה מבוססת על ימין- תפיסות כלכליות קפיטליסטיות (שוק חופשי,התערבות מינימאלית של הממשלה), ועל שמאל- תפיסות כלכליות סוציאליסטיות (שוויון, צדק, אחריות של החברה על הפרט והתערבות של הממשלה בעולם הכלכלי). במשך השנים החלוקה נהפכה מכלכלית לפוליטית.
החלוקה בחברה הישראלית על ימין ושמאל מבוססת בעיקר על עיקרון הביטחון. מצביעי הימין הדבר הכי פחות טוב להם זו הכלכלה הימנית (שוק חופשי זה לא טוב למעמד נמוך אבל הוא עדיין מצביע לימין). החברה הישראלית מתעסקת בביטחון, כלכלה ודת. זה נחשב פוליטיקה ישנה. בפוליטיקה החדשה אנו מתעסקים בשוויון זכויות, איכות הסביבה וכדומה (נושאים חברתיים). רוב האנשים לא קוראים בכלל את המצע של המפלגה שלהם ולא יודעים מה המפלגה חושבת מבחינה דתית, שוויונית וכו'.
סטריאוטיפים זה נושא קשה מאוד לחקירה בצורה ישירה מכיוון שאף אחד לא יגיד לך את האמת כי זה לא פוליטקלי קורקט. התפיסות שלנו שאנחנו רואים בן אדם אנחנו רואים אותו ולא את המין והעדה שלו אם הוא דתי או לא, זה מה שאנחנו רוצים להאמין על עצמנו ולכן לבחון סטריאוטיפים בצורה ישירה זה נורא מסובך.
נורית טל אור במאמר שלה בוחנת סטריאוטיפים בצורה עקיפה, זה החידוש שלה. טל אור פנתה לסטודנטים שלומדים במדעי החברה באוניברסיטת חיפה ובמכללת הגליל המערבי וביקשה מהם למלא שאלון. (גיוון ומדגם מייצג אולי) היא התחילה עם 170 סטודנטים כשהיא הביאה להם שאלון על בסיס דמוגרפי היא הבינה שחלק לא מתאימים לה (הקבוצה הערבית הייתה קטנה מידי, אלה שאמרו לא ידוע). אחרי המיפוי היא נשארה עם
1 16 סטודנטים שרובם נשים חילוניות. החלוקה הפוליטית הייתה פחות או יותר שווה.
היא חילקה לאותם סטודנטים חוברות 'מה הסיכוי שאדם הדביק על מכוניתו את הסטיקר, עקירת ישובים קורעת את העם ידביק גם את הסטיקרים הבאים- סמן מ1 עד 6' למשל אפשר לתפוס ראש בלי אלכוהול, ישראלי אמיתי לא משתמט. אז היא הראתה להם תמונות של אנשים ושאלה אותם מה הסיכוי שכל אחד מהאנשים הבאים ידביק את עקירת 'ישובים מפלגת את העם' על המכונית שלו.
השערות המחקר:
1.      חלוקה קלאסית: תימצא התאמה בין נבדקים מהימין ומהשמאל בייחוס לעמדות ימין ושמאל בנושאי שמירה על שטחי מדינת ישראל, שירות צבאי, ציונות, דת, מפלגות, מועמדים פוליטיים. החילוק יהיה מובהק לימין ולשמאל.
2.      חלוקה עצמית: יהיה חוסר התאמה בין נבדקים מימין ונבדקים מהשמאל, בייחוס עמדות לימין ולשמאל, בייחוד בנושאים הנצפים כחיוביים על ידי שני המחנות. בנושאים אלה תהיה נטייה לכל אחת מהקבצות להאדיר את עצמה על ידי ייחוס עמדות אלה לקבוצתם יותר מאשר לקבוצות החוץ.
3.      ימין ושמאל כפונקציה של דתיות: קיים קשר בין סוג המסר, ימיני או שמאלי, למידת הדתיות של הדמויות שהמסר מיוחס אליהן. במילים אחרות מסר ימני ייוחס לאדם דתי ואילו שמאלני לאדם חילוני.
4.      שמאל כפונקציה של מוצא עדתי: קיים קשר בין סוג המסר, ימין או שמאל, לעדה של הדמויות שהמסר מיוחס אליהן. מסר ימני ייוחס לאדם בעל חזות מזרחית ואילו מסר שמאלני ייוחס לאדם בעל חזות אשכנזית.
כל ההשערות אוששו.
‏יום רביעי 16
נובמבר 2011 שבוע 3
כוכב מושפל: בחינת הקשר בין השפלה בתוכניות ריאליטי ובין הנאת הצופים מהן/ויימן כהן ובר סיני נקודת המוצא של מפיקי תוכניות הריאליטי היא כי השפלה גורמת להנאה של הצופים ומכאן לרייטינג גבוה. ההשפלה יכולה לבוא לידי ביטוי בדיבור, תגובה, הערה על הגוף, צילום לא מחמיא, מעשים (לאכול דברים דוחים) ועוד. תוכניות הריאליטי הן תוכניות שלא קל להגדיר אותן. יש שטוענים שתוכניות ריאליטי מבוססות על אנשים פשוטים או שלצידם יש סלב, חלק מהתוכנית משודרת מחוץ לאולפן, לא אמור להיות תסריט מובנה וישנו אלמנט של פרס. הפרס יכול להיות בכסף, פרסום, תפקיד, שידוך וכו'.
תוכניות הריאליטי הן תוכניות מאוד מצליחות.
תיאוריות לגבי סיבות להצלחת תוכניות ריאליטי:
·         מציאות ובדיון- תחושה של השתקפות המציאות, רצון להזדהות.
·         חדשנות- הפתעה בתוכניות, אפילו מפרק לפרק אנחנו לא יודעים מה הולך לקרות.
·         מציצנות- המציצנות הלגיטימית שהיא על ידי מתווך שהוא לגיטימי.
·         קלות ההפקה והיצוא- תוכניות זולות, הרבה פעמים אין תשלום למשתתפים.
·         אשליית ההשתתפות- נותנים לנו אשליה שיש לנו את היכולת להשפיע.
·         שימושים וסיפוקים- התוכניות מספקות לבני אדם בידור והסחת דעת מהמציאות.
·         תשוקות וגירויים- מאפשרות לנו כבני אדם לתת ביטוי לתשוקות פנימיות שלנו כגון תחושת עליונות ונקמה. כשאנחנו רואים מישהו בסיטואציה לא מחמיאה זה נותן לנו תחושה שלנו זה לא היה קורה. אנחנו עוקבים אחרי תוכניות ריאליטי בשביל לתמוך במועמד שלנו ואנחנו נהנים ומחכים לראות מתי מעיפים את מי שאנחנו שונאים.
ווימן וחבריו מניחים שלוש השערות מחקר:
1.      השערה: ככל שמידת תפיסתה של ההשפלה בקטע מתוכנית ריאליטי תהיה גדולה כך תהיה מידת ההנאה של הצופים מקטע זה. [השערה ספציפית חיובית.
הבלתי תלוי הוא תפיסתה של ההשפלה, התלוי הוא ההנאה].
ניסוי: הצופים ראו שלושה קטעים ונשאלו שאלות שתפקידן לברר כמה משפיל לדעתם היה הקטע, כמה חוסר נוחות חשו במהלך הצפייה וכמה הם נהנו ממנו.
ממצא: לא נמצא קשר בין מידת ההשפלה שהצופים זיהו בקטע למידת הנאתם ממנו. קיים קשר ישיר בין מידת ההשפלה למידת חוסר הנוחות שנגרמה לצופים.
ההשערה הופרכה.
2.      השערה: לעומת נבדקים שלא נחשפו לקטע משפיל לפני הצפייה בקטע לא משפיל, נבדקים שצפו בקטע משפיל לפני הצפייה בקטע ללא משפיל ייהנו פחות מהקטע ללא השפלה. ניסוי: מחצית הצופים ראו קודם קטע משפיל מאוד ואחר כך קטע משפיל מעט ובסוף קטע לא משפיל ומחציתם ראו את הקטעים בסדר ההפוך.
ממצא: לא נמצא קשר מובהק בין סדר הצפייה בקטעים לבין רמת ההנאה מהם.
ההשערה הופרכה.
3.      הגדרה נומינלית של השפלה- הדגשה של כישלון האדם שאני משפיל. יש שני סוגים של השפלה:
משתנה העלבון- כשאני מעליב בן אדם אני מלבין את פניו בציבור ופוגע בכבוד שלו.
משתנה הביזוי- כשאני מבזה בן אדם אני גורם לגועל ודחייה שגם כל מי שצופה בזה מרגיש מבוזה.
השערה: מידת ההנאה מקטעי הביזוי תהיה קטנה ממידת ההנאה מקטעי ההעלבה.
ניסוי: השוו קבוצה שראתה קטעי השפלה לקבוצה שראתה קטעי ביזוי.
ממצא: נמצא הבדל בקטעים עם ההשפלה בוטה אך לא בקטעים עם השפלה בינונית.
ההשערה אוששה חלקית.
‏יום רביעי
3 0 נובמבר 2011 שבוע 5
איכות חברי הכנסת והצלחה תקשורתית ופוליטית/שפר כוחה של המיומנות התקשורתית הכריזמטית. המאמר של שפר מנסה לבחון את היחסים בין פוליטיקאים, תקשורת והצלחה בבחירות. האם התקשורת סוקרת את הפוליטיקאים על בסיס האיכות שלהם והאם אנו נוטים להצביע לפוליטיקאי על בסיס האיכות שלו. הנושא הזה מעניין אותנו משתי סיבות עיקריות, בחברה המודרנית הקשר בין התקשורת לבין –