תקציר נושא המחקר:
הליך הקריאה הינו קוגניטיבי מורכב הבא לפענח סמלים חזותיים לשם הפקת משמעות (הבנת הנקרא) ו/או ליצירת אסוציאציה הכרתית. רשתית העין קולטת המידע הכתוב, אשר בתורו, עובר למרכז הראייה הראשוני בקליפת המוח (קורטקס) לשם עיבודו. פעולת הקריאה מהווה בסיס מכריע לרכישת השפה המדוברת, להתקשרות בין אישית ולשיתוף במידע בין בני האדם. מבצעי פעולת הקריאה עושים שימוש במגוון דרכים לקריאה  בכדי לסייע להם בתרגום סמלים לקולות או ייצוגים חזותיים של דיבור ובהבנת הנקלט. מבצעי פעולת הקריאה עשויים להשתמש בצורות, סמנטיקה, תחביר וקונטקסט לזיהוי משמעות  מלל לא מוכר. אלו גם מטמיעים את המלל הנקלט אל תוך מאגר הידע שלהם (תיאוריית הסכימות).
כשלעצמה, אין בפעולת הקריאה הכרח להישען על מערכות כתיבה. המכנה המשותף שבין זיהוי אותיות, תווים או רישומים הינו, בפעולה המבוצעת בעת פירוש האותות הנגלות במטרה לקלוט את כוונתם.