פרק 2 – השנים הראשונות הקולנוע לאומי מבוא:
בשנות השישים התערערו הערכים הקולקטיביים המכוננים בתרבות העברית. התערערות זו החלישה כאמור את ההגמוניה של מפלגת מפא"י שידיה היו קצרות מלרסן את השאיפות הפרטיות של אזרחי המדינה להישגים חומריים ויוקרה מקצועית. במקביל, התחזק בחברה עקרון המשמעת שחלחל מן המערכת הצבאית. ניתן לומר כי שני כוחות מנוגדים פעלו בחברה – האחד הוא הרצון למימוש עצמי ומנגד התפיסה כי בטחון המדינה קודם לכל, שני כוחות מנוגדים אלה נגסו באידיאולוגיה הציונית סוציאליסטית כליל. ניתן לזהות אותן מגמות בספרות ובקולנוע הישראלי. בספרות, סופרי "דור הפלמ"ח"  עיצבו את המערכת הספרותית כספרות מגויסת ומחנכת לאותם ערכים לאומיים. עם השנים החלה להופיע ספרות ספקנית, ביקורתית שבמרכזה עומדים גיבורים בודדים מהחברה ומהאידיאולוגיה הלאומית (משברים נפשיים, אוניברסאליים) .
בקולנוע התרחש מעבר דומה בין הנורמה הלאומית לנורמה האישית אך בקצב איטי מזה שהספרות התמודדה עם המעבר במגמות.   התפתחות המערכת הקולנועית: עד שנות השישים נעשו בארץ הרבה סרטים דוקומנטריים ומעט סרטים עלילתיים. החל משנות השישים קצב ייצור הסרטים החל לתפוס תאוצה (1967 נעשו שישה סרטים בשנה, מספר שהוכפל בשנים שלאחר מכן). הקולנוע הישראלי היה דל מכל הבחינות, לא היה ממסד תומך, לא היו מוסדות שהקצו פרסים ומלגות והיה קיים כתב עת יחיד. עד מחצית שנות השישים מרבית הסרטים היו באופי לאומי, פרו התיישבותיים, חלוציים. אם השנים  החלו יוצרי הקולנוע לפתח דגמים נוספים. "הדגם המעמדי פופולארי" שהניב בעיקר קומדיות בתחילה על ההווי הבורגני ובהמשך עסק בהווי בני עדות המזרח והקולנוע "האישי" שהתרכז בבעיות היחיד בחברה בשימוש מרכיבי המבע הקולנועי הזר.
ניתן לתאר את התפתחות הקולנוע בשנות השישים כמעבר מקולנוע בעל דגם אחד – הקולנוע הלאומי אל פעילות קולנועית מרובדת יותר המורכבת משני דגמים: דגם אליטיסטי, אוונגרדי שהתקבל בעיניי הביקורת כיורשו הטבעי של הדגם הקודם– הקולנוע האישי אך נדחה ע"י הקהל שצפה בהמוני בדגם המעמדי.
הקולנוע הלאומי הקולנוע הלאומי והממסד הקולנועי : בתחילת שנות השישים הדגם ששלט בקולנוע היה קרוב יותר אל הסיפורת של "דור הפלמ"ח". זהו קולנוע המבטא ערכים ציוניים, הרואים שמרכזו הקולקטיב הישראלי העובד והנלחם. מטרות הקולקטיב הלאומי היו מובהקות: הקמת מקלט לעם היהודי, הגנה על זכויותיו, שמירה על גבולותיו, יישוב בארץ ואחיזתה בה. המטרות הנ"ל הצטרפו למטרה המרכזית והיא עיצוב חברה ששוב לא תיתכן בה רדיפה ושואה. בשלבים המוקדמים של הקולנוע הלאומי הייתה האחדה בין המטרות הלאומיות לערכים האוניברסאליים ( דמותו של אורי בן כנען בסרט "אקסודוס" ומאבקו בעליית שארית הפליטה לארץ ) כלומר, תיקון העוול שנעשה לעם היהודי ישיב את כבודם של הערכים האנושיים שהעולם בגד בהם במלחמת העולם השנייה. בקולנוע הלאומי המטרה המשותפת והצודקת איגדה תחתה את כל הגיבורים שעוצבו כשלילה בוטה לדמות היהודי בגולה. לכן, הגיבור בקולנוע הלאומי היה לוחם, אמיץ בעל תושייה, איש מעשה ולא איש רוח. אמצעי המבע הקולנועיים גויסו גם הם למטרה זו, הקולנוע הלאומי חיקה את ז'אנר המערבונים וסרטי המלחמה האמרקאיים, את העוצמה שבקולנוע הסובייטי ואת הטכניקות והמבעים האומנותיים של הקולנוע האישי האירופאי (  כל ממזר מלך, אורי זוהר, מלחמה מצולמת במצלמת יד רועדת, עריכת משופית קפיצות ופריימים כאוטיים ). במאי הדגם ראו בייצור סרטים אלה שליחות לאומית וחינוכית. נתן גרוס טען כי לסרטים יש ייעוד ציבורי והצהיר כי הוא שואף לייצר סרט שיכלול את נופי הארץ, עלילות התנ"ך, נוער הארץ שיביעו את כוחו של –