פרק 1 – מבוא לחקר השינה הגדרת השינה שינה מוגדרת כהתנהגות החוזרת על עצמה ומתאפיינת ב-3 תופעות עיקריות:
·      ירידה במודעות ובאינטראקציה עם הסביבה.
·      ירידה בתנועתיות ופעילות השרירים.
·      העדר מוחלט, או הפחתה משמעותית, של התנהגות רצונית.
אף שהגדרה זו מתייחסת בעיקר להפחתת הפעילות, חשוב בלהדגיש שהשינה אינה העדר ערנות כפשוטו: המוח אינו נח בשינה, אלא פעיל באופן ייחודי. בנוסף, במהלך השינה ממשיך המוח לעבד, במידה מסוימת, גירויים מהסביבה.
עיבוד  זה מתבטא למשל בתגובות התנהגותיות ופיזיולוגיות שונות, ואפילו בתוכן החלום.
מבנה השינה מבנה השינה מתייחס לשלבי השינה שאותם אפשר לזהות באמצעות מעקב פוליסומנוגרפי, הנערך במעבדת השינה, ועיקרו בדיקה של גלי המוח, תנועות העיניים ומתח השרירים. מעקב זה מאפשר לעשות את ההבחנה הראשונית בין שנת REM לבין שנת NREM.
NREM:
שינה זו מתאפיינת בפעילות נמוכה יחסית של המוח, שבמהלכה ממשיכים השרירים לפעול.
ניתן לחלקה ל-4 שלבים עיקריים: שלב 1 – המעבר מעירות לשינה (נמשך בין 30 שניות ל-5
דקות): ·      גלי מוח (EEG) משתנים מאלפלא לתיטא – גלים בעלי עוצמה נמוכה יותר (גובה גל נמוך) ותדירות איטית יותר (תכיפות גלים נמוכה), יחסית לערות.
·      מאפיינים: מתח השרירים פוחת ועשויות להופיע תנועות עיניים מעגליות ואיטיות, החשיבה נעשית פחות מבוקרת והתגובתיות פוחתת.
·      לעיתים מופיעות הזיות, ועשויות להופיע גם תנועות שרירים פתאומיות ובלתי רצוניות.
·      הניתוק מהסביבה אינו מוחלט אלא חלקי, ולכן קל להעיר אדם הנמצא בשלב זה (אם נעיר אדם בשלב זה, כנראה יטען שלא ישן).
שלב 2 – שינה שטחית (עשוי להימשך בפעם הראשונה 5-
5 דקות):
·      הופעת כישורי שינה (מעין האצות רגעיות של תדר גלי המוח) וקומפלקס K (גל פתאומי, קצרצר, המתאפיין בעלייה משמעותית למדיי בגובה הגל ובירידה בולטת לאחר מכן), בתוך גלי תיטא.
לא ברור מה תפקידם של כישורי השינה וקומפלקס K, אולם אחת ההשערות הרווחות טוענת שהם מהווים קשר כלשהו עם הסביבה שמטרתו למנוע יקיצה ולשמור על שינה רציפה (מגיעים ביחד, ואולי מאזנים אחד את השני).
שלבים 3 + 4 – שינה עמוקה – SWS (השלב הראשוני של שינה זו נמשך 30-45 דקות):
·      הופעת גלי דלתא – בשלב 3 קיימים ב-20%-50% מהזמן; ובשלב 4 צפויים להופיע לפחות ב-50% מהזמן).
·      הנשימה נעשית איטית וסדירה מאוד (בשלבים אלה קשה להעיר את האדם, גם כשנשמעים רעשים מסביב).
REM – שנת חלום/שינה פרדוקסלית (אצל האדם הבוגרת נמשכת כ-5 דקות): ·         שילוב של גלי אלפא וגלי תיטא (בדומה לשלב 1).
·         מאפיינים: תנועות עיניים מהירות, ירידה משמעותית במתח השרירים (המובילה למעין שיתוק זמני).
·         הנשימה וקצב-הלב נעשים בלתי סדירים.
·         שלב זה מכונה גם "שינה פרדוקסלית" עקב הסתירה שבין השיתוק המוטורי לבין פעילותו הרבה של המוח.
מחזורי ערות ושינה המחזור האולטרדיאני: ·         כולל את 5 שלבי השינה (NREM + REM). ·         נמשך לרוב 90-100 דקות, כשבסופן (כלומר, בסיום כל מחזור כזה) מופיעה בד"כ יקיצה קצרצרה. ·         שליש השינה הראשון עשיר יותר בשלבי שינה עמוקים (SWS), בעוד השליש האחרון עשיר יותר בשנת חלום. ·         משך הזמן והתזמון של כל אחד משלבי השינה יכול להיות מושפע מגורמים שונים (למשל, תרופות שינה).
ויסות השינה ומקצביה במהלך היממה: מחזורי השינה והערות מווסתים באמצעות 2 תהליכים בסיסיים הפועלים במקביל:
1.       תהליכים הומיאוסטטיים המווסתים את משך השינה ועומקה – השינה מווסתת הומיאוסטטית מבחינה זו שחסך שינה מגביר את הצורך לישון ואף מאריך את משך זמן השינה. בנוסף, רמת הערנות/הישנוניות שאנו חשים בכל רגע נתון במהלך היממה, נקבעת באופן חלקי ע"י משך זמן השינה האחרון ואיכותו ומשך הערות שחלף מאז שהקצנו.
2.       המחזור/המקצב הצירקדיאני ("שעונים ביולוגיים פנימיים"): ·    אחראי על מחזור של שינה-עירות על פני היממה. ·    זהו דפוס מעגלי של 24 שעות, המותאם למחזור האור-חושך, ומביא לכך שאנו ישנים בלילה וערים ביום.
·    בתוך מחזור זה קיימים 2 פרקי זמן של ישנוניות מרבית (אמצע הלילה, ושעות אחה"צ המאוחרות), ו-2 פרקי זמן של ערנות מרבית (מוקדם בבוקר, ובערב).
·    מושפע מרמזי אור-חושך: במידה ויוסרו רמזי האור-חושך מסביבתנו, ישתבש המחזור הצירקדיאני, ושיבוש זה עלול להוביל להפרעות שינה.
·    לשעון הביולוגי הפנימי, ולסינכרוניזציה שלו עם הרמזים הסביבתיים החיצוניים, דרוש זמן להתפתח (ידוע ששנתם של תינוקות מתאפיינת במספר מחזורי שינה וערות על פני היממה). תפקיד השינה רוב הידע על תפקיד השינה שאוב מ-2 סוגי מחקרים:
1 .       תפקוד של אנשים הסובלים מהפרעות שינה, בהשוואה לאנשים בריאים.
2.       חסך שינה מוחלט או חלקי על מערכות פיזיולוגיות והתנהגותיות בקרב בע"ח ובני-אדם בריאים: ·    חסך שינה מוחלט בבע"ח:   –    נמצא קשר ישיר בין חסך שינה מוחלט למוות. סיבת המוות העיקרית: ירידה קיצונית בחום הגוף בגלל שיבוש במערכת בקרת הטמפרטורה (ממצא זה מצביע על הכרחיות השינה לקיום החיים).
–    קיים קושי בזיהוי תפקיד השינה בגלל קונפאונדים (פעילות מתמדת, לחץ): ע"מ למנוע שינה באופן מכוון מיצור חי, צריך לשמור על פעילותו המתמדת, אחרת יירדם (כלומר, בצמוד לחסך בשינה הופעל משתנה נוסף – פעילות מתמדת). במצב זה, לא ניתן לדעת אם השינויים ההתנהגותיים, הפסיכולוגיים והפיזיולוגיים שנצפו במחקרים על חסך שינה, נבעו מחסך השינה עצמו או מהפעילות השרירית המתמדת שנדרשה מחיות הניסוי או ממשתתפי המחקר כדי שיישארו ערים.
–    פתרון הקרוסלה: רכטשאפן ועמיתיו בנו מתקן ניסויי בצורת קרוסלה, שאיפשר להתמודד עם השפעות חסך השינה מגורמים אחרים. המתקן נבנה באופן כזה שחולדת הניסוי הייתה חסוכת שינה כמעט לגמרי, בעוד חולדת הביקורת הייתה חסוכת שינה באופן חלקי בלבד. מלבד השינה, נדרשו 2 החולדות לבצע פעילות זהה לחלוטין. הקרוסלה שנבנתה חולקה ל-2 ע"י מחיצה. מתחת לקרוסלה הונח מיכל מים גדול, ומשני צדי המחיצה נמצאו 2 החולדות שבמוחן הושתלו אלקטרודות רישום וחוברו למחשב המעבדה. כשהמחשב זיהה בתבנית גלי המוח של חולדת הניסוי דפוס EEG אופייני לשינה, הוא הפעיל את הקרוסלה שהתחילה להסתובב והפילה את חולדת הניסוי הישנה למים. עקב הנפילה למים הקיצה החולדה מיד וטיפסה בחזרה למשטח שממנו נפלה. בצדה השני של המחיצה זכתה חולדת הביקורת לטיפול דומה –   בכל פעם שחולדת הניסוי נרדמה ונפלה למים, הופלה גם חולדת הביקורת למים. לעומת זאת, כשחולדת הביקורת ישנה לא הופעלה הקרוסלה, כך ששנתה לא הופרעה. –    תוצאות הניסוי הצביעו באופן ברור על פגיעה בחולדות הניסוי:
חסך שינה ממושך (10-30 יום) הביא למותן של חיות הניסוי. בנוסף, בעודן בחיים נמצאה בקרב חיות הניסוי עלייה בהוצאת האנרגיה, ירידה במשקל למרות הגדלת כמות המזון בצרכו, שינויים בפרווה (דבלול), הגדלה של בלוטת האדרנל, עלייה בכמות הנוירואפינפרין (נוירוטרנסמיטור מרכזי במוח המופעל ע"י מערכת העצבים האוטונומית), ועוד.
סיבת המוות העיקרית הייתה ירידה קיצונית בחום הגוף עקב שיבוש בפעולת מערכת בקרת הטמפ' בגוף.
–    ביקורת: משתנה נוסף שיכול להיות הסבר חלופי – stress + אי אפשר בהכרח להסיק מזה לבני אדם. –    מסקנה: השינה חיונית כנראה לוויסות הסביבה הפנימית של האורגניזם וליציבותה. ללא שינה יוצאות המערכות הפנימיות משיווי משקל, מה שעלול להסתיים במוות.
·    חסך שינה מוחלט בבני אדם:
–      רוב המחקרים השיטתיים שנערכו בתחום זה לא הצליחו להראות השפעות קבועות או ארוכות טווח.
–      תיאור מקרה ידוע: נער שנשאר ער במשך 11 ימים רצופים. אף ע"פ שבמשך הלילות היה קשה מאוד להחזיקו ער, במשך הימים הוא תפקד בצורה סבירה לחלוטין, ולבד ממקרים ספורים שבהם הופיעו הזיות קלות, לא נצפה אצלו שינוי רגשי משמעותי. כשהניסוי הסתיים והנער חזר לישון, הוא ישן בלילה הראשון כ–14 שעות, משך שינה שלאחריה נראה שחזר לחלוטין לתפקודו הרגיל.
–      מחקרים על חסך שינה מוחלט הם בעייתיים מבחינה אתית, בשל הקושי הרב של בני אדם לעמוד בפני הצורך המכריע לישון. לכן, מחקרים על חסך שינה כיום אינם נמשכים יותר מיומיים; בחלק גדול ממחקרי השינה אף משתמשים בחסך שינה חלקי (קיצור שינה), או סלקטיבי (מניעת שלב שינה מסוים).
–      ההשפעות של חסך שינה בבני אדם: לא נמצאו השפעות קבועות או ארוכות-טווח (לאחר השלמת שינה קיימת חזרה לתפקוד הרגיל). ישנן השפעות זמניות משמעותיות על התפקוד הפסיכומוטורי, הקוג', ועל מצב הרוח. הממצא הבולט ביותר הוא שחסך שינה פוגם ברמת הערנות של האדם. מעבר לכך, חסך שינה עלול לפגום ביכולת הקשב והריכוז, ובתהליכים קוג' מורכבים יותר (כגון: קבלת החלטות). תפקודים קוג' מסוימים שנמצאו פגיעים לחסך שינה הם: זיכרון, הסקה לוגית, חשבון, זיהוי צורות ועיבוד מילולי מורכב.
–      המשתנים העיקריים המשפיעים על תוצאות החסך: א)    מאפייני המשימות הנבדקות (מורכבות המשימה, הגבלת זמן, קיומו של משוב על ביצוע, ועוד).     באופן כללי בולטת יותר הפגיעה בתפקוד ככל שהמשימה ממושכת יותר ומונוטונית יותר.
ב)     מאפייני הנבדק (רמת העניין והמוטיבציה שלו, מאפייני השינה שלו – מאריך או מקצר, ועוד).
ג)      מאפיינים מצביים (רעש, טמפ' בחדר, שימוש בסמים), והשפעות של מחזור השינה הצירקידיאני (כגון: משך זמן הערות וכמות השינה שקדמה לניסוי).
·    חסך שינה חלקי בבני אדם: –      רוב המבוגרים הצעירים הישנים בממוצע כ-8 שעות, יכולים לסבול הפחתה של 2-3 שעות שינה לאורך זמן מבלי שתפקודם ייפגע באופן משמעותי, ומבלי שיתעורר אצלם צורך להשלים את שעות השינה החסרות. –      רוב המחקרים מראים שהפגיעה בתפקוד ובערנות מתרחשת כשמפחיתים את מספר שעות השינה, ל-5 שעות שינה או פחות ביממה לאורך מספר שבועות. עם זאת, בקרב ילדים, אפילו הפחתה של שעת שינה אחת ביממה, במשך מספר ימים, עלולה להוביל לירידה מסוימת בתפקוד הנוירו-התנהגותי.
·    השפעות חסך שינה על מצב הרוח: בני אדם חסוכי שינה נעשים עצבניים, רגזניים וחשדניים. סף התסכול שלהם יורד, ויש עלייה בתחושות של מתח, חרדה ובלבול. תוצאות מחקרים הראו שמצב הרוח פגיע יותר לחסך שינה מאשר התפקוד הקוג' או המוטורי, ושלחסך שינה חלקי לטווח ארוך יש השפעות משמעותיות יותר על מצב הרוח, מאשר לחסך שינה מוחלט לטווח ארוך.
השפעת חסך שינה מלא על התפקוד השפעת חסך שינה חלקי על התפקוד השפעת חסך שינה סלקטיבי על התפקוד לא ישנים בכלל במשך מספר ימים קיצור שעות השינה לפחות מ-5 שעות מניעת שלב שינה ספציפי, ללא הפחתת משך השינה פסיכומוטורי – זמן תג' איטי יותר, דיסאוריינטציה (קשר עין יד).
קוגניטיבי – קשיים בריכוז.
מצב רוח – עצבנות, תסכול, חשדנות, אימפולסיביות וחוסר סובלנות.
ההשפעה היא בעיקר התנהגותית,        לא נמצאו השפעות פיזיולוגיות בלתי הפיכות.  ההשפעה עצמה תלויה במאפייני המשימה, הסביבה והנבדק. ככל שהמשימה מונוטונית יותר, מורכבת ולא מוכרת – חסך השינה ישפיע יותר.
ב-5 שעות שינה ישנה פגיעה בתפקוד, בעיקר במצב הרוח. בעוד ש-6 שעות שינה גם אין אינן מספיקות.             ישנה השפעה מצטברת – רמת הפגיעה עולה לאורך זמן.
אין פגיעה בתפקוד. משך השינה הוא הקובע, ולא שלב מסוים בה.      לאחר חסך בשנת REM או SWS – חל פיצוי באותו שלב – יותר אפיזודות ויותר ארוכות, השלבים האחרים מתקצרים. — מאמר 1
– מניעת שינה:
Sleep Deprivation Bonnet (1994) מהמדריך:
מחקרי חסך שינה יכולים ללמד אותנו על תפקיד השינה בכך שבוחנים אילו תגובות פיזולוגיות ויכולות התנהגותיות נפגעו לאחר תקופות שונות ללא שינה. לדוגמה, נמצא שככל שחסך השינה היה ארוך יותר, ההשפעה על ביצוע וזמן ביצוע פסיכומוטורי הייתה משמעותית יותר. מכאן ניתן להסיק, שלשינה יש תפקיד בביצוע פסיכומוטורי.
הבעיות המתודולוגיות המאפיינות מחקרי חסך שינה:
1.       היות ומדובר בסוג ניסוי בו גם החוקר וגם הנחקר יודעים מהו הנושא הנחקר ומהי הדרך בה נחקר, המוטיבציה של שניהם עלולה להשפיע במידה רבה על תוצאות המחקר, במיוחד בתחום ההתנהגותי והסובייקטיבי.
2.       במחקרי חסך שינה בבעלי חיים ישנו גורם הלחץ, העלול להוות הסבר חלופי לשינה, ולכן בעייתי להסיק ממחקרים אלו מסקנות. על מנת להחזיק את החיה ערה, הניסוי כלל פעילויות עבורה שכללו תנועה, קוגניציה, אור-חושך ועוד, שעלולים להוות הסבר חלופי לממצאים.
3.       סביבת הניסוי עצמה רחוקה מלהיות דומה לסביבה בשיגרה המציאותית. קשה להאמין שניתן ליצור סביבה מלאכותית התכלול את כל הפרמטרים המתקיימים במציאות.
חסך שינה השפיע על מצבי רוח משתנים: אי שקט, עצבנות, רוגז, תסכול, חשדנות, חוסר סובלנות, אימפולסיביות.  בנוסף, חסך שינה גרם לקשיים בריכוז והביא לקושי בביצוע מטלות קוגניטיביות, בעיקר במטלות מורכבות יותר.
— תיאוריות על תפקיד השינה
1 .       תיאוריית השיקום (רסטורציה) – לשינה תפקיד מחדש, משקם (רסטורטיבי). כלומר, במהלך השינה מתרחשים תהליכים פיזיולוגיים המשקמים ומחדשים את הגוף ואת המוח. ע"פ גישה זו, שנת NREM חיונית בעיקר לשיקום רקמות הגוף, בעוד ששנת REM חיונית לחידוש רקמות המוח. תמיכה חשובה בתיאוריה זו מהווה העובדה שרוב בני האדם הולכים לישון עייפים, וקמים עם כוחות מחודשים. תמיכה עקיפה לתפקידה של שנת NREM בשיקום הגוף הינה הופעת עלייה בכמות שינה עמוקה (SWS) בעקבות חסך בשינה; והעובדה שהורמון הגדילה, האחראי לצמיחתו הפיזית של הילד, מופרש במהלך שלבי השינה העמוקה.
2 .       תיאוריית שימור האנרגיה – שינה עמוקה קשורה לירידה בהוצאת אנרגיה (מטבוליזם). קיים קשר הדוק בין זמן השינה הכולל במהלך היממה לבין קצב חילוף החומרים בגוף (כלומר, מנוחת השרירים בשינה משמרת אנרגיה): חיות השורפות אנרגיה בקצב מהיר (מטבוליזם גבוה) ישנות יותר מאשר חיות השורפות אנרגיה בקצב איטי יותר, כנראה משום שהן זקוקות יותר לשימור האנרגיה המתאפשר בעת מנוחת השרירים. תמיכה עקיפה לתיאוריה זו הינה שבעלי חיים שיש להם מערכת ויסות עצמית של טמפ' הגוף (עופות ויונקים) מראים שינה עמוקה (SWS), בעוד שבעלי חיים בעלי דם קר לא מראים דפוסים ברורים של שינה עמוקה (SWS).
כנראה שיונקים ועופות זקוקים יותר לשינה עמוקה (SWS), מצב בו המטבוליזם מגיע לקצב הנמוך ביותר, מאחר שהם משתמשים באנרגיה רבה יותר לשמירה על חום גופם.
3 .       תיאוריית הסתגלות – השינה הינה התנהגות המגבירה הישרדות, מבחינה זו שהיא מונעת מבע"ח לקיים אינטראקציה מסוכנת עם הסביבה. עמדה תיאורטית זו תואמת את הגישה האבולוציונית-הסתגלותית הרואה בשינה אינסטינקט (כלומר, התנהגות מולדת, בעלת מאפיינים ייחודיים למין, המאפשרת הישרדות).
4.       תיאוריית הלמידה והזכירה – לשינה תפקיד חשוב בלמידה ובזכירה, ובעיקר בגיבוש של זיכרונות חדשים. כמות שנת REM גדלה במהלך תקופות של למידת משימה חדשה, בעוד הזכירה של משימה זו תהיה נמוכה כאשר נמנעת שנת REM מהנבדק (לשנת REM תפקיד ייחודי בעיבוד מידע, גיבושו ואחסונו בזיכרון לטווח ארוך). בנוסף, בשנת REM המוח מגיע לרמת פעילות גבוהה ביותר, שלעיתים אף עולה על פעילותו בזמן ערות.
— מאמר 2
– לביא : עולמה הקסום של השינה (1994)
1 )      מאפייניה של שנת חלום – (מבחינה פזיולוגית) שנת חלום מתאפיינת ע"י צירוף "בלתי אפשרי" לכאורה של שינויים פיזיולוגים: היעלמות מתח שרירים, הופעתם של גלי מוח המציינים ערות בשינה, תנועות עיניים מהירות, שינויים תכופים בקצב הנשימה והלב וזקפה בגברים. לפי מחקרים שנת חלום דומה יותר לעירות מאשר לשינה. כאשר נבדקה פעילותה של מערכת עצבים אוטונומית.
בשנת חלום יש נסיגה ברמת הבקרה של המוח על תהליכים פיזיולוגיים חיוניים ביותר:
מנגנוני ויסות של חום הגוף ורמות גזים בדם (עלול ליצור בעייה בנשימה) נמצא כי פעילותם תקינה בכל שלבי השינה, חוץ משנת REM. לכן  שנת חלום מסוכנת לאנשים הסובלים מתסמונת דום נשימה בשינה.
2)      מניעה בררנית של שנת חלום – מניעה סלקטיבית בבני אדם: מעירים את הנבדק במעבדה בכל פעם שנכנס לשנת חלום.
מניעה סלקטיבית בבע"ח: שיטת העציץ ההפוך – החולדה חייבת להחזיק את הראש מעל המים (בשנת REM יש שיתוק שרירים, לכן הראש נשמט והחולדה מתעוררת = מניעת שנת חלום), או שיטת ההלם החשמלי.
ניתן לסכם 2 תוצאות חשובות: א.      מספר היקיצות הולך וגדל ככל שמתארכת תקופת החסך (נוצר "לחץ" להיכנס לשנת החלום עם הזמן).
ב.      יש צורך ביולוגי בשנת החלום: כאשר מניחים לנבדק לישון ללא הפרעה הוא מפצה עצמו על שנת חלום שנמנעה ממנו. ממצאים דומים נראה בבע"ח.
3)      השפעותיה של מניעת שנת חלום – דמנט הצליח למנוע מנבדקים שנת חלום במשך 5-6 לילות רצופים. הממצא העיקרי של הניסוי היה הוכחה כי בני אדם נצרכים לשנת חלום, דבר שבא לידי ביטוי בלחץ הולך וגדל להיכנס לשנת חלום.
מתצפית אחת, אשר התגלתה כבלתי מייצגת, עלה כי אחד הנבדקים גילה במהלך הניסוי שינויים אישיותיים מסוימים: הביע לפתע רצון לבקר במועדוני לילה, לקרוא ספרות פורנוגרפית וכד' (דברים שאינו נוהג לעשות). אולם מחקרים רבים שניסו לאשש את ממצאיו של דמנט בדבר שינויי אישיות עקב חסך בשנת חלום, נכשלו.
4 )      שנת חלום ועוררות מוחית (שיפור אצל חולי דיכאון) – לשנת חלום אפקט מרפא אצל חולים דכאוניים: כאשר נמנעת שנת חלום מחולה דכאוני למשך לילה אחד או שניים, חל שיפור ספונטני במצבו הנפשי, רמת פעילותו עלתה, השתפר מצב רוח ונעלמו ההפרעות משנתו. מדוע? קיים קשר בין שנת חלום לבין עוררות: אם נחסוך מחולה דכאוני שנת חלום, רמת העוררות שלו תעלה ותשפר את מצב רוחו.
5)      שנת חלום ועקבות זיכרון (הקשר בין שנת חלום להתגבשות הזיכרון) – א.    כמה ניסויים בבע"ח הצביעו על כך שגיבוש וקיבוע עקבות הזיכרון לטווח קצר במוח מתבצע בשנת חלום:
·      לימדו חולדה להתמצא במבוך ואז מנעו ממנה שנת חלום. הדבר הוביל למחיקת עקבות הזכרון לטווח קצר.
·      מתן הלם חשמלי מיד לאחר למידה מוחק את עקבות הזכרון לטווח קצר.
·      עכברים שלמדו מבוך הראו עלייה בשנת החלום ככל שהתקדמו בלמידה. ב.    חוסר עקביות ממצאים אלה: הלמידה הושפעה מחשיבות המשימה (מסוכנת למשל), וכן מחקרים על חתולים, קופים ובני-אדם הניבו תוצאות שליליות (למשל ניסוי בבני אדם: למידת מילים לפני השינה, אח"כ מניעת שנת חלום. טיב הזכרון לא השתנה).
ג.      התיאוריה של קריק ומיצ'סון: תפקידה של שנת חלום הוא לארגן את מאגרי הזיכרון המוחיים. בשנת חלום נעשה סדר ברשתות המידע (כמו DNA), פריטים שלא נחוצים נמחקים.
ללא תהליך המחיקה הלילי, כמויות המידע האדירות שמגיעות למוח עלולות "לפקוק" את מאגרי הזיכרון. לטענתם, חלומות מורכבים מפריטים שסולקו. השפעה אפשרית של מניעת שנת חלום על תהליכי זיכרון וחשיבה אצל בני-אדם לתקופות ארוכות, תגרום לשיבושי החשיבה האופייניים לחולי סכיזופרניה. תיאוריה זו זכתה לפופולריות רבה.
6)      י.ח: אדם ללא שנת חלום – אדם נפגע מרסיסי פגז במוחו וסבל מיקיצות מבוהלות משינה שלוו בצעקות רמות. כאשר נבדק במעבדת שינה גילו העדר מוחלט של שנת חלום. כשהקיץ משנתו, דיווח על שינה טובה ורגילה בהחלט. מניתוח ממצאי הבדיקה התברר ששנתו הייתה קצרה מאוד, עם זאת כל היום לא הראה כל סימנים של חוסר שינה. מיקומם של מנגנוני שנת חלום אצל בני אדם זהים למיקומם אצל בע"ח אחרים (אזור הגשרון). לי.ח היה זיכרון מופלא, ולכן אינו מתיישב עם התיאוריה של קריק.
7)      שנת חלום – "שער לעירות"?   ·         ע"פ רופווארג – עצם הדבר שכמות שנת חלום רבה מאוד בימים הראשונים לאחר הלידה והעדויות כי ייתכן ששינה זו מופיעה גם בשלב העוברי, מעידה על היותה בעלת תפקיד חיוני בשלב ההבשלה של מערכת העצבים.
·         מחקרים בבע"ח הוכיחו שהתפתחותה התקינה של מערכת עצבים מותנת בקליטתה של אינפורמציה חושית בשלבים קריטיים בהתפתחות, לכן ייתכן שתפקיד שנת החלום הוא להבטיח כי קליפת המוח תקבל בתקופת ההתפתחות הקריטית גירויים תחושתיים, שנחוצים להבשלתם של תאי העצב.
·         ע"פ לביא – שנת חלום לא נוצרה ע"מ לספק צורך כלשהו. סביר שהיא תוצאה בלתי נמנעת של המעבר משינה קטועה לשינה רצופה.
שנת חלום הופיעה לראשונה כפתרון לבעיית איחודן של תקופות שינה קצרות ומרובות לתקופת שינה רציפה, ורק אח"כ נוספו לה תפקידים רבים ומגוונים ש"מנצלים" את "תכונותיה החבויות". ·         לביא מסתמך בטיעוניו על כך שאפיוניה הפיזיולוגיים של שנת חלום דומים יותר לאפיוני העירות מאשר לאלה של השינה. כמו כן, משך החלום הארוך ביותר אכן מתקיים בתקופה שבה מתגבשת השינה החד תקופתית בחודשי חיים הראשונים, ואח"כ כמותה פוחתת.
·         בדרך כלשהי ניתן בשנת חלום להיות בקשר עם המציאות, ואף להחליט בדבר יקיצה על סמך אותות פנימיים. ההוכחות שמביא לביא לטיעון שלפיו שנת חלום היא "שער לעירות" (שער שממנו קל להקיץ) הן: –         בניסויים הוכח שיקיצה משנת חלום קלה יותר לנבדקים: 2 סטודנטים שנבדקיהם הקיצו כ-10 דקות לפני או אחרי זמן המטרה.
–         בהיעדר רמזי אור-חושך, בני אדם מקיצים יותר משנת חלום באופן טבעי: בני אדם בודדו מכל קוצבי הזמן בסביבה. הם הקיצו משנת חלום פעמים רבות יותר מאשר מספר הפעמים שהקיצו משנת חלום כאשר ישנו בסביבה טבעית. זה מראה כי שנת חלום מאפשרת מעבר מהיר וחלק מעירות לשינה.
–         כשאנשים קמים משנת חלום, קל להם יותר לבצע משימות: כאשר בדקו כיצד אנשים מתפקדים לאחר יקיצה משנת חלום, התברר כי הם היטיבו לבצע משימות שהיו כרוכות בהתמצאות במרחב. משימות אלו בוצעו פחות טוב לאחר יקיצה משינה עמוקה (שלבים 3+4). –         כנ"ל גם לגבי "שער לשינה".
–         אפיוניה הפיזיולוגיים של שנת חלום דומים יותר לאפיוני העירות מאשר לאלה של השינה. –         אצל תינוקות שנת החלום יכולה להופיע מייד עם ההירדמות.
— שיטות למדידת שינה דיווחי הורים (שיטה סובייקטיבית) – יומן שינה ושאלון שינה: בשיטה זו ההורים מנהלים יומן שינה או ממלאים שאלוני שינה שניתנו להם, והנוגעים לנושא שנת תינוקם. לדיווחי הורים חשיבות רבה בכל הנוגע לתיאור האינטראקציות המקדימות את ההירדמות, ולאלה המתרחשות בין הילד להורה במהלך הלילה (כגון: כמה זמן לקח לילד להירדם, עד כמה דרש את נוכחותם במהלך ההירדמות, ועוד). ידע זה חשוב במיוחד בתהליכי האבחון והטיפול בהפרעות שינה של תינוקות, וגם כדי לחקור את תהליך ההתפתחות הטבעית של תופעות הקשורות לשנתו של התינוק. יתרונות: מדובר במידע חיוני לאבחון ההפרעה והטיפול בה. השיטה קלה לביצוע, אין צורך בהדרכה מיוחדת או באנשים מיומנים, ומתוקף כך היא זולה, קלה להשגה ולא חודרנית. חסרונות: השיטה מהווה מדד סובייקטיבי ולכן מהימנותה מוגבלת, היא נתונה להשפעת הטיות ומוטיבציית ההורים. תצפיות ישירות:  החוקר יושב לצד התינוק הישן, צופה בו ומתעד את תצפיותיו. למרות שלבי השינה הזהים בקרב כל התינוקות, ניתן לראות שקיימים הבדלים בין-אישיים משמעותיים במאפייני השינה (ברמת הפעילות תוך כדי שינה, בהבעות פנים ועוד). באמצעות תצפיות ישירות ניתן להבחין באופן ברור בין שנת REM לבין שנת NREM באמצעות הבחנה בתנועות עיניים מהירות, תנועתיות לעומת שיתוק שרירים, ועוד). אולם לא ניתן להבחין באופן ברור בין שלבי השינה 1-4 ע"ס התצפיות.
יתרונות: שינה היא קודם כל התנהגות; התצפיות מאפשרות לחשוף את המאפיינים הייחודיים של כל תינוק; אצל תינוקות יש הבחנה ברורה מאוד בין השינה הפעילה (בה יש פעילות רבה ותנועות עיניים מהירות) לבין השינה השקטה (המאופיינת בפעילות מעטה), ולכן במקרים בהם הנחקר הוא תינוק, שיטה זו עדיפה על פני ה-PSG; שיטה זו מאפשרת לצפות בשינה בעת התרחשותה (לעומת דיווח על התנהגות), לבחון את ההתנהגות ביחס להקשר (לעומת דיווח שבו אובד ההקשר), ולקבל מדד לתקשורת מילולית ולא-מילולית (שפת גוף, טון, אינטונציה) – מה שמאפשר לקבל מידע ייחודי; היא מתאימה לשימוש עם נבדקים שאינם יכולים להתבטא מילולית או שמתקשים בניסוח דבריהם בצורה משמעותית (גיל רך, חינוך מיוחד), ניתנת לביצוע בבית ואינה חודרנית.
חסרונות: קשה לביצוע במהלך הלילה, היות ויש צורך להישאר מרוכז ולרשום בסביבה חשוכה ובשעות הלילה; משך התצפית מוגבל לטווח קשב הצופה (לרוב התצפיות קצרות טווח); השיטה מוגבלת לכמות הצופים שיכולים להשתתף. בשל הצורך בצופה מיומן, שידע לפענח את שהוא רואה, וכמות העבודה הרבה ששיטה זו דורשת – היא גם יקרה.   בדיקת שינה מעבדתית (פוליסומנוגרפיה – PSG): בדיקה זו מתייחסת לרישום של מדדים פיזיולוגיים במהלך השינה. בדיקה זו ניתן לזהות בברור את כל 5 שלבי השינה באמצעות רישום של 3 מדדים עיקריים:
1 .       EEG = רישום גלי המוח בעת הפעילות החשמלית של תאי העצב.
2.       EMG = מתח השרירים, ע"פ רישום הפעילות העצבית השולטת בהפעלת השרירים.  
3 .       EOG = תנועות העיניים, ע"פ רישום הפעילות העצבית השולטת בשרירים האחראים לתנועות העיניים. בדיקה זו לתינוקות נעשית בד"כ רק כשיש חשד להפרעה פיזיולוגית משמעותית בשינה, שקשה לאבחנה באמצעות השיטות האחרות.
לצורך הבדיקה הילד צריך להגיע למעבדה בשעות הערב, אז מחברים לגופו ובעיקר לראשו אלקטרודות שונות, והוא הולך לישון בחדר מבודד, לרוב בנוכחות הוריו ע"מ להקל את המתח והחרדה העלולים להיווצר בשל תנאי הבדיקה המיוחדים.
יתרונות: השיטה מתאימה לבירור בעיות רפואית, ומאפשרת לקבל מידע רב על כל 5 שלבי השינה וגם מידע פיזיולוגי. חסרונות: היות ויש צורך בחיבור הנבדק למכשירים רבים (תנאי מעבדה), שיטה זו נחשבת פולשנית ולא בהכרח מייצגת מצב של שינה טבעית; השיטה דורשת משאבים רבים, עבודה מאומצת מצד אנשים מיומנים וזמן רב, ולכן גם יקרה. הקלטת וידאו מואצת: בשיטה זו מציבים מצלמת וידאו, המסוגלת לצלם גם בתנאי חשכה, סמוך למיטת התינוק. המצלמה מצלמת בדגימה כל כמה שניות (בניגוד לצילום רציף), וכך יכול לילה שלם להירשם על קלטת של כ-60 דקות. הצילום מאפשר להבחין בין מצבים שונים של שינה ועירות, וכן בהתערבויות של ההורים במהלך הלילה.
יתרונות: השיטה יחסית אינה חודרנית; היא מאפשרת צילום בבית (שינה בסביבה הטבעית), לאורך כל הלילה, במועדים שונים; ואינה תלויה בצופים עצמם.
חסרונות: מעל גיל 3 חודשים תוקף השיטה נתון בספק, שכן עד גיל 3 חודשים קל להבחין בין "שינה פעילה" (המאופיינת בפעילות גבוהה) לבין "שינה שקטה", אך לאחר גיל 3 חודשים ההבחנה כבר איננה כה ברורה; הצילום מוגבל לזמן שבו נמצא התינוק בעריסה (בטווח הצילום); והצילום המואץ לא תמיד קולט תנועות מקוטעות.
מזרן רגיש ללחץ: בשיטה זו מתבצע רישום תנועות גופו של התינוק ושל דפוסי נשימתו, וזאת באמצעות מזרן או סדין מיוחד המתרגם את שינויי הלחץ המופעל עליו, בנקודות שונות, לאות חשמלי, שניתן לתרגמו לאחר מכן לשלבי שינה שונים.
הרישום מאפשר לחקור את דפוסי הפעילות והמנוחה של התינוק, ואת דפוסי נשימתו, כל זמן שהתינוק נמצא במיטתו.
יתרונות: שיטה זו נותנת מידע מהימן על מצבי השינה בדומה למדדים של תצפית התנהגותית; זוהי השיטה הכי פחות חודרנית; שיטה זו אינה דורשת נוכחות צופה, ציוד צילום או תאורה; ואין צורך להצמיד דבר לגוף התינוק.
חסרונות: בשיטה זו לא נרשמות תנועות מקוטעות; השיטה אינה מבחינה בין שלבי השינה 1-4 של שנת NREM; השיטה אינה מזהה התערבויות של ההורים; שיטה זו יקרה יותר מהאקטיגרף (אם רוצים לרשום את כל שלבי השינה); ובנוסף, שיטה זו אינה מאפשרת הבחנה בין ערות עם בכי או בלעדיו.
אקטיגרף/"שעון שינה": זהו מכשיר בגודל של שעון יד. ניתן לענוד את המכשיר על ידו או על רגלו של הילד, והוא מודד את תנועות הגוף של הילד בפרקי זמן של שבוע או יותר. את תנועות הגוף הנרשמות המכשיר ניתן לתרגם אח"כ, באמצעות טכניקות ממוחשבות, לדפוסי שינה וערות. האקטיגרף מסוגל לספק תמונה מפורטת על חיי הלילה של התינוק. ניתן לזהות באמצעותו מתי הילד נרדם, מתי התעורר, כמה פעמים התעורר במהלך הלילה ולמשך כמה זמן, אם דפוסי הפעילות של הילד מצביעים על חשד להפרעה פיזיולוגית בשינה, ועוד. עם זאת, מכשיר האקטיגרף אינו מאפשר לזהות במדויק את שלבי השינה השונים, מעבר להבחנה הכללית בין שינה פעילה לשינה שקטה. יתרונות: זוהי שיטה פשוטה מאוד, לא חודרנית וחסכונית; היא מאפשרת סביבת שינה טבעית ומעקב מתמשך ורציף, גם בזמן שהתינוק אינו נמצא בעריסה: מדדיה העיקריים הינם – משך ופיזור. חסרונות: הנתונים המתקבלים אינם מאפשרים לדעת כיצד התינוק התעורר (בבכי או ללא בכי), ואינם מספקים מידע על התערבות ההורים; השיטה נתונה להשפעות חיצוניות; אצל תינוקות גדולים קיים סיכון להתנגדות או התעניינות יתר; השיטה פחות  מהימנה בהחנה בין שינה לערות שקטה, ולכן מהימנותה נמוכה ויש צורך בדיווח הורים משלים.
— מאמר 5
– שיטות למדידת שינה: Monitoring of sleep in neonates  and young children Thoman (1995) שלא כמו מבוגרים, תינוקות וילדים אינם מתלוננים על איכות השינה שלהם ולכן רוב ההערכה של שנת ילדים הסתמכה על דיווחי הורים, שנוטים להיות לא מדויקים, בעיקר בשעות הלילה.
חוסר המידע האמפירי המדויק מקשה על התפתחות התחום. ישנן מס' שיטות אובייקטיביות לעקוב אחר דפוסי שינה בילדים:
(לכל שיטה לדעת: הפרוצדורה בקצרה, מהימנות ותוקף, ביקורת, יתרונות וחסרונות)
1 .תצפיות התנהגותיות: שיטה זו נחשבת "תקן הזהב" של מעקב שינה בפעוטות, כיוון שבשלב מוקדם לא ניתן להסתמך על פול' (דפוסי EEG של עירות ושינה פעילה אינם מובחנים).
השלבים ההתנהגותיים של התינוקות בשינה: – ישנם 5 שלבים (חשוב): 1. נמנום – עיני התינוק "כבדות" או נפתחות ונסגרות לסירוגין. רמת פעילות מוטורית נמוכה. 2.שינה אקטיבית – מקבילה לREM  במבוגרים. 3.מעבר משינה אקטיבית לשקטה.
4.שינה שקטה. 5.מעבר משינה לעירות.
      ** מצב דחק פנימי/חיצוני עלול לשבש את הסדר זה.
      התנהגויות ייחודיות לשינה –  נשימה לא סדירה, תנועת REM  אנכית, תנועות פנים, תנועות גוף והשמעת       קולות. תופעות אלו פוחתות אחרי מספר חודשים.
השלבים ההתנהגותיים של התינוקות בעירות: – 4 שלבים (חשוב): 1.דריכות. 2.חוסר דריכות. 3.המולה.
 4.בכי.
** ניתן לצמצם את שלבי העירות והשינה ולאחד אותם לידי 6 שלבים סה"כ.
תהליך התצפית – (חשוב) משתמשים בטיימר שמסמן כל 10 שניות ובהן יש לערוך רישום. רצוי שהתינוק יהיה חשוף כמה שיותר, ניתן להיעזר במד נשימה. השימוש ברישום כל 10 שניות מאפשר דיוק רב במצבים שונים. יש לציין מהו טיב העירות.
מהימנות  -הודגמה מהימנות סבירה.
תוקף – ניבוי של תצפית התנהגותית הוכח במס' מחקרים.
ביקורת – חסרונות: 1.עבודה קשה ומדויקת 2.צורך במס' צופים 3.קושי בתצפית לילה (בעיית ראייה).
יתרונות: 1.השינה היא התנהגות וצריכה להיבדק ככזו. 2.דיוק רב 3.בדיקה לא פולשנית ומבוצעת בסביבה טבעית 4.תצפית התנהגותית מאפשרת ללמוד על ייחודיותו של כל תינוק (הבעות פנים וכו').
2.מעקב פוליסומונוגרפי – כשנתונים מרישום זה (דפוסי EEG, נשימה, תנועות עיניים וכו') מחושבים יחד הם מספקים מידע על שלבי ההתפתחות הייחודיים. הקלטה ופענוח הפרמטרים – (חשוב) ישנו שימוש ב EOG, EEG, EMG..
הפרמטרים: התנהגות, נשימה, תנועת עיניים, פעילות חשמלית במוח, מתח שרירי, קצב הלב.
סיווג השלבים – המדריך מגדיר 3 שלבים לתינוקות ובוגרים: 1. שנת REM  פעילה 2. שינה שקטה 3.שינה "משתנה".
מדידה – נמדדו משתנים רבים: שלבי שינה באחוזים, תקופת השינה הארוכה ביותר, התעוררויות, משך פרקי השינה, מס' שלבי מעבר ועוד.
מהימנות – גבוהה בפענוח דפוסי EEG, לפענוח REM דרוש גם תצפית וגל EOG, נמצא דיוק בפענוח שלבי שינה ובעירות מלבד השלב "המשתנה".
תוקף – התאמה מסוימת בין המדידות הפוליגרפיות לתצפיות התנהגותיות למרות שקיימים הבדלים (תוקף מתכנס), תוקף ניבוי נמוך יחסית – כנראה כתוצאה משיטות מדידה שונות וסטנדרטיזציה בציוד וקריטריונים.
ביקורת – חסרונות: 1. ידוע ששינה במעבדה מקטינה את השינה הפעילה ומגבירה עירות 2. ההליך יקר מאוד, מסובך ומצריך עבודה רבה (הפעלה ופענוח) יתרונות: מידע רב מאוד.
3. הקלטת וידאו מואצת –       תהליך: שמים ליד מיטת התינוק מצלמה עם אינפרא אדום ומיקרופון, המצלמה מצלמת בקפיצות. הפענוח נעשה במעבדה במהירות צפייה רגילה וכך כל תנועה ניראת מאוד חדה וניתן להבדיל בין שלבי השינה השונים.
מדד התפתחותי – ניתן למדוד במס' מדדים את שנת הפעוט (זמן כולל) במיטה ביחס לכל שלב, יחס זמן השינה (פעילה/שקטה), זמן שינה הארוך ביותר – הוא חזאי טוב לבגרות.
תקפות ומהימנות – בעזרת השוואה למדידות פול' ולתצפיות התנהגותיות נמצאו תוקף ומהימנות ראויים.
ביקורת: יתרונות:1.ההליך לא מפריע להורים ולתינוק 2.ניתן לביצוע לתקופות ארוכות 3. טוב בעיקר למעקב לילי.
חסרונות: 1.מוגבל רק לעריסה 2.ישנו חוסר ודאות לגבי התוקף והמהימנות לגבי תינוקות מבוגרים מ 8 שבועות 3. אם התינוק נמצא בקצה העריסה הוא חבוי מהמצלמה.
4. האקטיגרף – תהליך: המידע מקודד לפי תקופות של דקה 1, ניתן למדוד עד שבוע ימים. המכשיר פשוט ולא מפריע.
ביקורת – חסרונות: 1.אינו מספק מידע על ערות ללא בכי 2. יש בלבול אם ההורה מזיז את הילד כדי להרדימו 3.חלק מהתינוקות הבוגרים עלולים להתנגד או להביע התעניינות יתרה במכשיר ואז יש צורך לחברו לאחר הירדמות ומפסידים מידע.
יתרונות: חסכוני, פשוט, פועל לאורך זמן ובמגוון מיקומים.
5.מזרון לחץ – תהליך: האותות משודרים מהמזרן למקלט, ניתן להקליט 24 שעות, מוקלטות תנועות האף והנשימה. המכשיר עובד על בסיס ההנחה שהתנועה שונה בכל שלב של השינה , התנועות מתורגמות לגרף במעבדה.
תוקף – התאמה בין מדידה זו לבין תצפיות התנהגותיות.
ביקורת: חסרונות: 1.אין תיעוד של התנהגויות שאינן תנועות 2.אין הבחנה בין שלבים 1-4 בשנת NREM 3.אין מידע על התערבות הורים או הרגעה עצמית של התינוק 4.יותר יקר ומורכב ופחות נייד מהאקטיגרף 5. עדיין אינו מסחרי 3. אין הבחנה בין עירות ללא בכי לעירות עם בכי.
יתרונות:  יש תקפות ומהימנות, השיטה הכי פחות פולשנית.
מהי השיטה העדיפה? (חשוב) תלוי במידע הנדרש ובמגבלות. למשל: (לדעת בכלליות) מגבלת זמן: תצפית (7 שעות), פוליסומוגרפיה (12 שעות), וידאו (16 שעות), מזרון לחץ (24 שעות לקלטת), אקטיגרף (8 ימים).
עלויות:
אקטיגרף – הזול ביותר והמעבדה – היקר ביותר. כל התהליכים דורשים הכשרה.
הליך השינה: עדיפות לוידיאו בדיווח על עירות ללא בכי במהלך השינה פולשנות: מזרון לחץ הכי פחות פולשני.
מידע פיזיולוגי: ועצבי מסופק רק במעבדה, מידע התנהגותי מושג בתצפית.
— פרק 2 – שינה והיבטים התפתחותיים תהליכי השינה משתנים לאורך החיים. הגורם המשמעותי ביותר שמשפיע על דפוסי השינה הינו – הגיל הכרונולוגי.
עיקר המחקר בתחום השינה התמקד בתקופת הינקות, וזאת מ-2 סיבות:
1.       השינויים הדרמטיים ביותר בשינה חלים במהלך החודשים הראשונים לחיים.
2.       השינה הינה ההתנהגות הדומיננטית ביותר של התינוק בראשית חייו. הרך מבלה את מרבית זמנו בשינה, ובהתגבשות דפוסי הערות והשינה שלו ניתן לראות סימן לתחילת תהליך ההסתגלות של התינוק לסביבתו.
התפתחותה של המערכת האחראית להתגבשותם של דפוסי שינה-ערות תלויה בפעולתם של תהליכים ביולוגיים ופסיכוסוציאליים מורכבים, והתגבשותם של דפוסי שינה תקינים חשובה ביותר להמשך התפתחות הילד, כאשר לדפוסי שנתו עשויות להיות השלכות משמעותיות על תפקודו במישור הרגשי, הקוג' וההתנהגותי.
התפתחות השינה בשנות החיים הראשונות השינויים החלים בדפוסי השינה באים לידי ביטוי ב-3 תחומים עיקריים:
1.       משך השינה – סך כל הזמן שהילד מבלה בשינה במהלך היממה:
ילודים – ישנים בממוצע 2/3
מהיממה (16-17 שעות).
גיל 6-12 חודשים – משך השינה הולך ומתקצר במהירות במהלך שנת החיים הראשונה., כאשר בגיל חצי שנה עד שנה ישנים כ-13
שעות בממוצע. לאחר מכן ההפחתה בשעות השינה נעשית הדרגתית ואיטית יותר, וקשורה בעיקר להתקצרות משך השינה במהלך היום.
גיל הגן – ישנים 11-12 שעות בממוצע.
*** קיימת שונות רבה בין תינוקות החל מימי חייהם הראשונים, כשחלקם מסתתפקים ב9-10 שעות שינה במהלך היממה, ואילו אחרים זקוקים לכ-20 שעות.

2 .       מספר אפיזודות השינה – פיזור השינה וחלוקתה על-פני היממה (המחזור הצירקדיאני):
ילודים – בתחילת חייהם תינוקות ישנים בתפזורת וניתן להבחין בכ-5 אפיזודות שינה במהלך היממה, כשמשך כל אחת מהן לא עולה על 4 שעות. כיום ידוע שילודים ישנים באופן מובהק יותר בלילה מאשר ביום. עם זאת, לא ברור אם מדובר בנטייה מולדת, או שמא ניתן להסביר העדפה זו באמצעות רמזים סביבתיים הקיימים עוד במחלקות היולדות בבי"ח (כגון: הקפדה על שקט רב יותר בלילות, מיעוט אינטראקציות, וכד').
גיל 3 חודשים – השינה מתרכזת ברובה בלילה, והתינוק מסוגל לישון 6-9 שעות ברציפות. גיל חצי שנה – פרק השינה הארוך ביותר בא לאחר פרק הערות הממושך ביותר (כלומר, השינה מתרכזת ברובה בלילה). בגיל זה מופיעות בד"כ במהלך היום 2 אפיזודות שינה קצרות: שנת בוקר ושנת צהריים. גיל שנה וחצי – מרבית התינוקות מתחילים לוותר גם על שנת הבוקר.
גילאי גן – השינה מתרכזת ברובה בלילה. רוב הילדים אינם ישנים ביום (מוותרים גם על תנומת הצהריים).
3 .       שינויים החלים באדריכלות של השינה – במבנה ובסדר של שלבי השינה השונים (המחזור האולטרדיאני):
בקרב ילודים – ·    לא ניתן להבחין בבירור בהבדלים בין שלבי השינה השונים. למעשה, ההבחנה המקובלת בקרב תינוקות היא בין שינה פעילה (שנת החלום) לבין שינה שקטה (כמעט ללא תנועות).
·    ישנה כניסה מיידית לשנת החלום, ומבלים בה כמחצית מזמן השינה (פי 2 יותר מאשר אצל אדם בוגר).
·    מחזור השינה של תינוקות קצר ממחזור השינה הבוגר (שנמשך כ-90 דקות), ונמשך כ-60 דקות בלבד.
גיל 3 חודשים – ·      מתחילים להבחין בין 4 שלבי שנת NREM, על מאפייניהם הפיזיולוגיים השונים.
·      לא נכנסים בהכרח מיד לשנת חלום, וחלה התקצרות משמעותית של משכי שנת החלום.
גורמים המשפיעים על התפתחות דפוסי השינה:
1.       תהליך ביולוגי – בגוף האדם פועלות מערכות האחראיות לכך שנהיה פעילים ביום, ונישן בלילה. אחת המערכות החשובות בהקשר זה היא בלוטת האיצטרובל: מפרישה מלטונין האחראי במידה רבה להיווצרות תחושת העייפות. אצל האדם הבוגר מופרש המלטונין בעיק