תקציר לעבודה – השפעת שיטות ההוראה על ההנעה הלימודית סקירת הספרות המקצועית עוסקת בקשר שבין שיטת ההוראה "למידה עצמית" לבין רמת ההנעה של סטודנטיות הלומדות הוראה במכללה לחינוך בחיפה. למידה עצמית הינה שיטת הוראה חדשה המהווה חלק מתוכנית ניסוי במכללה לחינוך בחיפה. שאלת המחקר המרכזית הינה האם רמת ההנעה של הסטודנטיות, הלומדות בקורסים של למידה עצמית, גבוהה יותר מזו של הלומדות בקורסים רגילים? על מנת לענות על שאלה זו ולשם אבחון טיב הקשר שבין המשתנים שיטות ההוראה ורמת ההנעה של הסטודנטיות, עולה הצורך לספק רקע תיאורטי ולהבין מספר מושגים עיקריים בנושא. תחילה, ניתן הסבר למושג "למידה" תוך הצגת תיאוריות מתחום הלמידה, וכן נעשית הבחנה בין שיטות ההוראה הנפוצות – הוראה פרונטאלית, למידה מרחוק, הוראת עמיתים ולמידה עצמית-אוטודידקטיות.
לאחר מכן, ניתנות מספר הגדרות למושג "הנעה" או "מוטיבציה", ניתן הסבר על מעגלי הנעה ועל התפתחותן של תיאוריות ההנעה לאורך השנים וכן, נעשית הבחנה בין המושג הנעה באופן כללי לבין "הנעה לימודית". בהמשך, מוצגת "תיאוריית ההכוונה העצמית" כתיאוריה מרכזית בתחום ההנעה בכלל ובתחום ההנעה החינוכית בפרט. מכיוון שהשערת המחקר עוסקת בקשר שבין שיטות ההוראה לבין רמת ההנעה של הסטודנטיות להוראה, הוצגו מחקרים קודמים אשר בחנו את השפעת שיטות ההוראה על ההנעה הלימודית . בסקירת הספרות שזורים 50 מקורות ספרותיים – 30 מהם בעברית ו- 20 באנגלית.
העבודה כתובה על-פי כללי ה- APA ומנוסחת ברמה אקדמאית.
ספירת הספרות הינה חלק מסמינריון שנכתב בתואר ראשון להוראה.