בין יהודים לנוצרים

מוסד לימוד
סוג העבודה
מספר ממ"ן 11
מקצוע
קורס
מילות מפתח ,
ציון 100
שנת הגשה 2012
מספר מילים 2854

תקציר העבודה

בס"ד ממן 11

1 . ישו – היה יהודי שככל הנראה השתייך לזרם המרכזי של העם  – הפרושי. את רוב ויכוחי ערך ישו עם הפרושים והצדוקים.. הצדוקים והפרושים ייצגו את הסמכויות הרוחניות של העם, הפרושים בכל מה שנוגע ללימוד התורה ופירושה, והצדוקים בכל מה שנוגע לענייני עבודת ה' שבמקדש, מכיוון שהם אלו שהחזיקו במשרות הכהונה, ואיתם באו המון העם במגע סביב מה שקשור לפולחן במקדש. ישו היה חייב לבדל עצמו משתי קבוצות אלו ולהדגיש את השוני ואת הבשורה שיש בפיו בניגוד להנהגה הרוחנית הקיימת, ומכאן הוויכוחים הרבים שהוא עורך עם הפרושים והצדוקים. גם לתלמידים הבאים אחרי ישו, שהיו  גם כן יהודים, ובתחילת דרכם פנו אל הציבור היהודי בארץ, היה חשוב להדגיש את הוויכוחים הללו כדי לבדל את עצמם מהזרם המרכזי של היהדות ולהדגיש את השוני ביניהם לבין הפרושים והצדוקים.
 בשולי הדברים נזכיר שגם בין הפרושים לצדוקים התחוללה מחלוקת קשה ועמוקה שמוצאת את ביטוייה בכל הספרות התורנית התנאית – זו שנכתבה לפני הגמרא. לא מעט הלכות פרושיות נוצרו כדי "להוציא מליבן של צדוקים" היינו כדי לפרסם את טעותם של הצדוקים ביחס לפירוש התורה אל מול פירושם של הפרושים.  מהספר מתי עולה שבנושא של ישו איחדו הפרושים והצדוקים כוחות אל מול מי שזיהו כסכנה גדולה יותר לגורלה של היהדות מאשר המחלוקות בניהם.
להלן נציג מס' ויכוחים שערך ישו עם הפרושים והצדוקים וננסה לבאר מה היו נקודות המחלוקת המרכזיות בין הפרושים והצדוקים לבין ישו מתואר במתי שעוד לפני בואו של ישו, יוחנן המטביל כבר הפנה את חיצי הביקורת כלפי הפרושים והצדוקים שבאו להיטבל על ידו –  "ילדי צפעונים – מי הורה אתכם להמלט מן החרון הבא?". יותר מאוחר ישו ימשיך את אותה המגמה וישתמש אף הוא באותם ביטויים חמורים כלפי הפרושים (בני הצפעונים וכדומה) שהיו בעיניו צבועים המתיימרים כביכול להיות נציגי היהדות ונציגי האלוקים בארץ בעוד שבפועל הם רחוקים מלהיות כאלו.
חילול שבת – מתואר המקרה בו עברו תלמידיו של ישו בשבת וקטפו מלילות מהשדה כדי לאוכלם, דבר שאסור מהתורה בשבת. כתשובה לפרושים שטענו נגדו שהוא מחלל את השבת, ענה שכשם במקדש הותר לחלל את השבת בשביל עבודת הפולחן (כגון שחיטה וכדומה) כך כאן האדם לא פחות חשוב ממקדש "ואומר אני לכם שגדול מן המקדש נמצא כאן" ולכן גם למענו מותר לחלל את השבת, כשם שעשה דוד שאכל את לחם הפנים כשהיה צריך לכך. כאן בא לידי ביטוי אלמנט שילך ויעמיק בנצרות כולה – הדגשת האדם כמקדש "מקדש אדם" ולא מקדש אשר נמצא במקום פיזי זה או אחר. דבר זה מתאים … …