בס"ד ממן 13
שאלה 1 – ספרות הפלמוס הייתה ספרות שעסקה בנתינת הוכחות לצדקתה של האמונה הנוצרית או היהודית. סגנון הספרות היה סגנון שהתפלמס והתווכח כביכול עם בן האמונה האחרת (אמיתי או בדיוני) ועם טיעוניו וסתר אותם אחד לאחד.  רוב הטענות סבבו סביב פסוקי התנ"ך והאופן הנכון של פירושם. הסיבה המרכזית לכך הייתה שהתנ"ך היה מוסכם הן על הנוצרים והן על היהודים והיווה מכנה משותף שעליו היה אפשר להתווכח. לא הייתה כל משמעות להוכחות מן הברית החדשה שבה היהודים כופרים מכל וכול.
ספרות הפולמוס הייתה סגנון כתיבה קדום שהחל עוד מראשיתה של הנצרות והלך והתגבר במהלך ימי הביניים ככל שגבר העיסוק בלימוד המקרא. כמו כן ישנה עליה בכמות ספרות זה סביב המאות 11-13
אז הייתה התקפה כוללת של הדת הנוצרית על זו היהודית ומצב זה אילץ את היהודים לכתוב ספרי תגובה להתקפות הנוצריות שכללו (מעבר למסעות הצלב) ניסיונות מסיון אגרסיביים ודרשות נוצריות שאותן היהודים אולצו לשמוע בכפייה.
כמות ספרות הפולמוס הנוצרית רבה יותר מזו היהודית ואף מוקדמת לה. ספרות פולמוס נוצרית מוכרת עוד מימיה הראשונים של הנצרות ואילו ספרות דומה יהודית אנו מכירים רק מן המאה ה 12. דבר זה יכול להיות מוסבר בעצם העובדה שהנצרות היא הדת החדשה שיצאה מתוך היהדות וככזו הייתה עליה מוטלת כביכול חובת ההוכחה לצדקותה. כותבי ספרות זו היו לרוב המלומדים שבכל דת. מן הכיוון הנוצרי היו אלו המלומדים ששלטו בתנך ורצו להוכיח ממנו את אמונת צדקתם. מן העבר היהודי היו אלו ראשי הקהל וגדולי הרבנים שיצרו את הספרות הזו לרוב כתגובה לספרות …