תקציר העבודה הזו עוסקת בשאלות ובתשובות שעלו בשנים האחרונות במבחנים של הקורס הזה.
העבודה הזו עונה על כל השאלות הללו בהרחבה.
אנו מתחילים עם הכיבוש הרומאי של פומפיוס את א"י בש' 63 לפנה"ס, עוברים לשנות שלטוננו הארוכות של הורדוס. לאחר מכן אנו סוקרים את שלטון הנציבים, את התפתחות התנועות הקנאיות, את המרד הגדול ותוצאותיו.
אנו עוסקים בהתפתחות יבנה, בהתפתחות שהובילה למרד בר-כוכבא ולמרד התפוצות. לבסוף אנו עוסקים בתקופת השיקום של "רבי".
סיכום כרונולוגי של חומר הלימוד לפי שאלות מהבחינות שאלון בחינת גמר
1 0212 – יהודה ורומא סמסטר 8
מועד ** משך הבחינה – שלוש שעות מבנה הבחינה:
בבחינה שלושה חלקים:
חלק א:
בחלק זה שתי קבוצות של שאלות (קבוצה א וקבוצה ב), שכל אחת מהן מתייחסת לקטע של מקור או למספר קטעי מקורות.
עליך לענות רק על קבוצת שאלות אחת (30 נקודות; 10 נקודות לכל שאלה).
חלק ב:
כתוב בהרחבה על שני נושאים מתוך שלושת הנושאים שבחלק זה (20 נקודות לכל תשובה נכונה ומלאה; 40 נקודות לחלק זה).
חלק ג:
כתוב בקצרה (10 – משפטים שורות בערך) על שלוש מחמש השאלות (10 נקודות לכל שאלה, סך – הכל: 30 נקודות).
חומר עזר: כל חומר עזר אסור בשימוש ב ה צ ל ח ה ! ! ! שאלה:
הסדרי פומפיוס, גאביניוס ויוליוס קיסר: הציגו בקצרה אותם ואת המגמות העולות מהם. הביאו דוגמא לשילובו של בית אנטיפטרוס  באחד מן ההסדרים האלה.
הסדרי קיסר (47) הסדרי גביניוס (57) הסדרי פומפיוס (63) עיר החייבת במס, למעט שנת השמיטה; אפשרות לבצר את העיר עיר חייבת במס (civitas stipendiaria) עיר חייבת במס (civitas stipendiaria) ירושלים הורקנוס שליט האומה, כוהן גדול, ו"ידיד העם הרומאי" (וצאצאיו אחריו). אנטיפטרוס אפוטרופוס על יהודה (ממנה את בניו פצאל והורדוס למושלים) הורקנוס כוהן גדול, מושלי המחוזות: פיתולאוס ביהודה, אנטיפטר על אדום, מאליכוס על עבר הירדן או הגליל, אחיו של מאליכוס על יריחו.
הורקנוס אינו מלך אלא כוהן גדול בלבד בחסות רומא השליט הוחזרו לשליטתה יפו, וחלק מעמק יזרעאל חלוקת הארץ הנותרת לחמישה מחוזות (סנהדריות) שמרכזיהן היו ירושלים, יריחו, ציפורי, חמתן בעבר הירדן ואדוריים באידומיאה המזרחית נלקחו מיהודה כל מישור החוף, אידומיאה המערבית, השומרון, העמק הגדול (יזרעאל) וחלקים כבירים מעבר הירדן המזרחי.
שטחים דיווח על ההיתרים המיוחדים ליהודים למספר ערים (צור, צידון ואשקלון) שיקום ערים הלניסטיות שגרמו לפרוץ המרד שוחררו מעול השלטון החשמונאי והפכו ליחידות אוטונומיות המסופחות לנציבות הסורית, שיקום ערים הלניסטיות הערים ההלניסטיות הרחבת תחום ההתפשטות היהודית לחלקים מעמק יזרעאל והעיר יפו.
גביניוס פעל בשיטה של "הפרד ומשול". לדעתו של שליט, עשה זאת על מנת לשבור את רוח התמיכה החשמונאית בארץ ישראל. לדעתו של קנאל, היתה מטרתו של גביניוס לייצב את המצב ביהודה על ידי מתן סמכויות חלקיות לטוענים לכתר הפרו-רומאים שליטה על ההתפשטות הטריטוריאלית בלבד: "צמצום האומה היהודית בתוך גבולותיה", הוצאת השומרון מתחום השליטה היהודית בא במטרה לפצל את המדינה ולגרום להיחלשותה שלטון יהודי פנימי העיר יפו הצמודה לים, חוזרת לשליטה יהודית העיר יפו, למרות היותה עיר יהודית נלקחת מתחום השלטון היהודי בכדי לנתק את היהודים מן הים שנחשדו בעבר בקשרים עם שודדי הים, שנגדם נאבק פומפיוס קשר לים היתר רומאי לשמירה על חוקי אבות; הכרה בשנת השמיטה דת לסיכום, גם פומפיוס וגם גאביניוס נאלצו להתמודד עם המרידות החוזרות ונשנות של החשמונאים מצידם "האריסטובולוסי". אולם שניהם הבינו כי אין מדובר רק במשפחה זו, אלא בתמיכתו של העם היהודי, שאמנם לא ראה במלכות החשמונאים חזון אחרית הימים, אך אין להשוותו לסלידת העם מהשלטון הרומי הנוכרי. הם ראו צורך, כמגני התרבות ההלניסטית, להחזיר ולשקם את הערים ההלנסטיות שנפגעו בתקופת שלטון החשמונאים ועל מנת לשבור את רוח ההתנגדות חשמונאית/יהודית, פיצלו את המדינה:
בתחילה פומפיוס כשביתר אותה לשניים ולאחר מכן גאביניוס שהפרידה למחוזות ששברו את הרוח הלאומית-יהודית.  לעומתם קיסר תלה תקווה במצב ביניים כלשהו, כאשר מינה את הורקנוס החשמונאי לשליט העם ולכוהן גדול ובכך לא הפר את המרקם החברתי העדין. אך עניין השליט הינו כיסוי שהרי קיסר אף מינה את אנטיפטרוס לאפוטרופוס – כאדם בעל כוח והשפעה ביהודה ונאמן לשלטון הרומאי כפי שהוכיח לקיסר שהיה נתון בצרה. אם כך "האוטופיה" של תקופת שלטונו של קיסר ברומא היא אשליה אופטית שכן ירושלים ויהודה עדיין היו חייבות במס (סימן לשעבוד), בראש העם עמדו שליטים פרו-רומים שמעמדם היו תלוי בקיסר.
ניקולאוס איש דמשק כמקור לימי עליית בית אנטיפאטר ומלכותו של הורדוס.
ניקולאוס האיש ניקולאוס נולד בשנת 64 לפסה"נ כבן למשפחה נכרית מיוחסת בדמשק.
בתחילת דרכו הפוליטית שימש כמחנכם של ילדיהם של מרקוס אנטוניוס וקלאופטרה במצרים.
ככל הנראה לאחר קרב אקטיום ותבוסתו של אנטוניוס היגר ליהודה שם שימש כיועצו וחברו הקרוב של המלך הורדוס, כשפעילותו הדיפלומטית הראשונה היתה בשנת מנהל עסקים לפסה"נ במסע לאסיה הקטנה על מנת להגן על זכויותיהם של יהודי המקום. בזכות מגעו הישיר עם הורדוס וידידותו עימו פעל מטעמו בשליחויות דיפלומטיות ותרם להשכלתו של המלך. מכנה משותף נוסף בין ניקולאוס להורדוס היה הערצת האימפריה הרומית וניקלאוס שימש רבות כשופר התעמולה שלה בקהל היעד דובר היוונית, ובין השאר כתב ניקולאוס ביוגרפיה פאניגירית לקיסר אוגוסטוס וקשר קשרי ידידות אם אישים רומיים בכירים כגון וארוס. תרומה חשובה למלך עשה בזמן שיחסי הורדוס ואוגוסטוס הורעו כתוצאה מפעולות התגמול של הראשון כנגד הנבטים, כשהצליח לפייס בין הפרינקפס הרומי לבין המלך היהודי. בשלהי ימיו של הורדוס היה ניקלאוס עוזרו האישי בכל הנוגע לתהליכים המשפטיים שניהל הורדוס נגד אנטיפטר בכורו. לאחר מותו של הורדוס המשיך לפעול למענו כשפעל עבור אישור צוואתו אצל אוגוסטוס שאכן אישר את מרבית תנאי הצוואה. את שנותיו האחרונות בילה ניקולאוס ככל הנראה בבירת האימפריה.
מקורותיו של יוספוס פלאביוס על תקופת עליית בית אנטיפטרוס, שהם גם ימי שלטונו של הורקנוס ה-II, כתב יוספוס בשני חיבוריו המפורסמים "מלחמת היהודים" (80 לסה"נ) ו"קדמוניות היהודים" (93/4 לסה"נ). לכתיבת היסטוריה זו, שהתרחשה כ-80 שנה לפני לידתו שאב יוספוס בעיקר מניקולאוס איש-דמשק שהיה כאמור ממקורביו של הורדוס. אולם יוספוס נעזר גם בחיבוריהם של כותבים אחרים, בעיקר בקדמוניות כגון סטראבון, תלמי ומקורות יהודיים פנימיים, אולם השפעתו של ניקולאוס איש דמשק הפרו-הורדוסי ואנטי חשמונאי מופיעה לה לא אחת.
"מלחמת היהודים" החיבור הראשון של יוספוס המגולל את סיפורו של המרד הגדול ברומאים שהתרחש בין השנים 66-70 לסה"נ ונושא עימו הקדמה למרד באורך של ספר וחצי ומתארת את תולדות היהודים מגזירות אנטיוכוס ועד לפריצת המרד. מעניין לציין כי בהקדמה זו, תקופת עליית בית אנטיפטרוס ושלטון הורדוס מתוארת באריכות יחסית לפרקים הקודמים לתקופה זו והפרקים הבאים לאחריה. נוסף על כך בולטת הגישה האוהדת והמעריצה, של יוספוס כביכול, כלפי אנטיפטרוס ובניו. כל אלה מעידים, לדעת חוקרים רבים ובניהם שטרן, כי ניקולאוס איש-דמשק שימש בהם מקור עיקרי. שימוש זה בניקולאוס הוא טבעי שכן מטרת החיבור אינה לתאר את ימי הורדוס אלא את המרד המפורסם ולכן תקופת הורקנוס ה-II והורדוס פחות מבוקרת מצידו של יוספוס ומסתמנים בה כאמור פחות מקורות מאשר בחיבורו השני:
"קדמוניות היהודים".
"קדמוניות היהודים" חיבורו השני של יוספוס שנכתב בסוף המאה ה-1 לסה"נ מהווה מעין סנגוריה ליהדות ותיאור תפארת מסורתה בפני הגויים.
ספר זה מגולל את סיפורו של העם היהודי מבריאת העולם על פי המסורת היהודית ועד לפרוץ המרד הגדול בשנת 66 לסה"נ. בספר זה יכול היה יוספוס להיעזר במקורות נוספים לכתיבת חיבורו, שכן תלותו במשפחת הפלאווית פחתה ככל הנראה, הוא עצמו היה מבוגר יותר והיה לו את הפנאי לתקן ולשפר את תיאור התקופה המקבילה בין שני החיבורים הללו. למרות זאת עדיין מסתבר כי על ניקולאוס איש דמשק, קשה היה ליוספוס לוותר, שכן הוא מהווה מקור ראשוני ומקורב להורדוס עצמו והשימוש בניקולאוס התרחב, אך כאמור לא היה בלעדי.
התקופה המקבילה התקופה המקבילה בין שני החיבורים כוללת כאמור את תקופת שלטונו של הורקנוס ה-II. ע"י השוואה בין תיאורים דומים בשני החיבורים ניתן לראות כיצד סיפור "מלחמת היהודים" שאוב ממקור הורדוסי בלבד (ניקולאוס איש-דמשק) ואילו סיפור "קדמוניות היהודים" משלב בתוכו מלבד ניקולאוס מקורות אחרים ואף מקורות יהודיים פנימיים. בתיאור הראשון של אנטיפטרוס, אבי הורדוס ב"קדמוניות" מסביר יוספוס כי ניקולאוס מספר שאנטיפטרוס הינו "מראשוני היהודים שבאו מבבל ליהודה" והוא עושה זאת "כדי לעשות נחת-רוח להורדוס בנו, שהיה למלך היהודים ביד הגורל". לעומת זאת בגרסה המקבילה ב"מלחמת" טוען יוספוס כי אנטיפטרוס הינו "אדומי על פי גזעו, ובגלל ייחוסו ועושרו ומעלות אחרות שהיו בו, היה הראשון בעמו". אך לא הזכיר את טענתו של הדמשקאי  בעניין "מוצאו היהודי" של אנטיפטרוס, אלא רק את ייחוסו ורום מעמדו, לעומת זאת בחיבורו השני, יוצא יוספוס נגד ניקולאוס וטוען כי שיקר בעדותו על מוצאו של אנטיפטרוס וייחס לו מוצא יהודי, וזאת בשל קרבתו להורדוס שלימים הפך להיות מלך היהודים ומוצאו האדומי פגם בכשירותו הדתית למלוכה על יהודה.
גם במקרה של הוצאתו להורג של מתתיהו אנטיגונוס מתקבלת גרסה שונה בין המקורות, בעוד שבמלחמת היהודים מסופר כי אנטיגונוס "מת בהתזת ראש כמו שיאה לפחיתותו" לפיכך מתגלה לנו מקור בלתי אוהד לחלוטין את המלך החשמונאי האחרון, לעומת התיאור בקדמוניות היהודים: "אסטראבון הקאפדוקי אומר כך: 'אנטוניוס  הוציא להורג בקרדום את אנטיגונוס… מפני שסבור היה, שאי-אפשר באופן אחר לשנות את דעתם של היהודים שיקבלו את הורדוס". כפי שנטען קודם, במלחמת היהודים נשען יוספוס בעיקר על ניקולאוס האנטי-חשמונאי ובקדמוניות היהודים השתמש בכתבי סטראבון ונתן לנו תמונה שונה על פיה היה קשה לעצור את תמיכת היהודים בהנהגה החשמונאית. התבטאות נוספת של יוספוס כנגד ניקולאוס, המקור ההורדוסי העיקרי שלו ניתן למצוא בסיפור אודות כניסתו של הורדוס ושומריו לקבר דוד. על פי סיפורו של יוספוס נכנס הורדוס לקברם של דוד ושלמה על מנת לבזוז את העושר הטמון בו אולם אש שפרצה מהמתחם קטלה שניים משומריו והורדוס עצמו נס בבהלה. יוספוס מוסר לנו כי סיפור זה מוזכר גם אצל ניקולאוס עצמו, אך אין ניקולאוס מזכיר כי גם ידו של הורדוס היתה במעשה. יוספוס מוסיף ואומר כי כתיבתו של ניקולאוס הינה פאניגירית לדידו של הורדוס משום שניקולאוס "חי במלכות הורדוס וישב איתו בכפיפה אחת, כתב את חיבורו מתוך חנופה וכדי לשרתו, והוא נוגע רק בדברים שהביאו לו תהילה ומשווה פנים הפוכות לדברים רבים שאינם צודקים כגלוי לכול ושוקד להסתירם בכל הדרכים". במובאה זו יוספוס מוסיף ותוקף את כתיבתו של ניקולאוס בכל התחומים כולל מקרה זה, והוא מזכיר כי ניקולאוס הצדיק אף את הוצאתם להורג של מרים אשתו ובניה "שבוצע על ידי המלך (הורדוס) בדרך אכזרית כל כך, בדה עליה (על מרים) עלילת זנות ועל הצעירים (בניה) – התנקשות בחייו וכך נהג בכל החיבור… ועל המעשים שנעשו שלא כדין הוא להוט ללמד סנגוריה". יוספוס שרואה את עצמו כצאצא לבית חשמונאי רואה בחומרה את התנהלותו של הורדוס כלפי שרידי משפחת המלוכה-