מושגים למבחן ז'אנר – (או בעברית סוגה) מתייחס לטקסטים בכלל (ספרים או סרטים) בעלי מאפיינים משותפים בתחומי התוכן, המבנה והסגנון. בכל ז'אנר קיימת נוסחה עלילתית אופיינית ומכלול של מוסכמות, המעצבים את הדמויות,האירועים ומקומות התרחשות העלילה. הצופים מגיעים לסרט ז'אנריסטי עם ציפיות מוקדמות. זיהוי הנוסחאות המוכרות מסייע לצופה להבין את העלילה, לעקוב אחריה ולנסות לחזות את התפתחותה.
מוסכמה – זו קונבנציה שהיא בעצם קוד או צופן שעוזר לצופה להבין לאיזה ז'אנר הסרט משתייך, כמו לדוגמה הסרט גריז שהוא מיוזקל, קל לזהות לאיזה ז'נאר הוא משתייך שכן הוא גדוש במוסיקה.
מטה-ז'אנר – מטה ז'אנר הוא קטגוריה כללית יותר שמאגדת בתוכה כמה ז'אנרים שקיים ביניהם מכנה משותף, כמו למשל "סרטי פנטזיה" אשר נחשבת למטה ז'אנר מפני שהיא מכילה בתוכה סרטי מדע בידיוני, מותחני אימה, אגדות, וקומיקס, אשר המשותף לכל אלה זה שהם אינם מבוססים על עולם אמיתי.
מחזור סרטים cycle – ישנם 4 מחזורי סרטים בז'אנר הקומדיה הרומנטית, המחזור הראשון הוא:
1.      הקומדיות המטורפות ששלטו בשנות ה-30 וה-40 שחקנים בולטים הם קלארק גייבל וקולדט קולבר מ"זה קרה לילה אחד", הסרטים הושפעו מן המעבר של סרטים אילמים לסרטי פסקול ובנוסף קוד הצנזורה השפיע עליהם מאוד.
2.      קומדיות הסקס של שנות ה-50 וה-60 מרלין מונרו מהבולטות בה.
3.      הקומדיה העצבנית של שנות ה-70 התאפיינה בעיקר בזכות סרטיו של וודי אלן.
4.      הקומדיה הרומנטית החדשה, משנות ה-80 ועד 2000.
היברידיות – ככלל, במאים שסגנון הבימוי שלהם פורמליסטי או ריאליסטי מעדיפים להיצמד לאחידות סגנונית. לדוגמה: מבין הבמאים של סרטי הקורס, אפשר לומר שהיצ'קוק הוא במאי קלאסי בעל נטייה פורמליסטית, אלמודובר הוא תמיד פורמליסטי, ואילו בילי ויילדר מתאים את סגנון הסרט לנושאיו ולז'אנר הספציפי שהסרט משתייך אליו. בשני העשורים האחרונים של הקולנוע, במה שקרוי קולנוע "פוסט-מודרניסטי", מקובל ליצור שילובי סגנון ("היבריד"). זוהי מגמה מודעת, שעיקר עיסוקה בסגנון עצמו, בשפה הקולנועית. למשל, סרטיו של הבמאי קוונטין טרנטינו עוסקים בסגנונות ובז'אנרים הקשורים לסרטי "גנגסטרים" לא פחות מאשר בתֵמות מסוימות הקשורות לעולם זה. גם אצל אלמודובר יש תמיד התייחסות לקולנוע שקדם לו. הקולנוע של אלמודובר הוא קולנוע היברידי: יש בו שילוב בין ז'אנרים שונים (קומדיה, מלודרמה, סרטים מוזיקליים וכו'), כמו גם התייחסות לסרטים ספציפיים. תופעות סגנוניות של "היבריד" הן בדרך כלל "פורמליסטיות".
רמיזה (אלוזיה) allusion – הרמז (גם ארמז ואָלוּזיה) הוא רמיזה באמצעות מילה או ביטוי המופיעים בתוך יצירה כלשהי אל מקורות אחרים בספרות, בקולנוע, מוזיקה, או אל אירועים היסטוריים. כך נוצר קשר בין היצירה הרומזת ליצירה או לאירוע הנרמזים. קשר זה מעשיר את מרקם היצירה הרומזת, מרחיב ומעמיק את משמעותה.
רב משמעות polysemy (פוליסמיות) – רב משמעויות, סרטים צריכים לפנות לכמה שיותר קהלי יעד כדי ליצור את ההזדהות עם הזרמים השונים שקיימים בתקופה. כמו לדוגמה בסרט "בעקבות האוצר הרומנטי", סרט היברידי המערבב כמה ז'אנרים, סיקוונס הפתיחה הוא חלק בספר שהגיבורה כותבת. הסיקוונס נפתח במערבון שהיא כותבת ומציג לנו אישה מאוד מינית במערבון – חזה עצום ומבריק, איום אונס, היא כביכול חלשה אך מסוגלת להושיע את עצמה בקרב מול האויב (שולפת סכין מהביריות) ולנקום את פגיעתו במשפחתה.
במערכה הסופית – יש גבר שמושיע אותה. הבכי של הסופרת כשנראית לראשונה על המסך בסיטואציה ביתית ומוזנחת מאוד, בחולצת פלנל, ללא איפור ובשיער פרוע. היא כמו הצרכנית של הקומדיות הרומנטיות, בניגוד לסברה שרוב כותבי הרומנים הרומנטיים הם ציניקנים. היא בוכה מהתרגשות מהקטע שכתבה, וזה מציג אותה באור חביב ונעים שיקל את הצפייה על הצופה הגברי (מאחר ולשחקנית יצאה תדמית מאיימת מאוד לגברים בשל תפקידים נשיים פאם פטאליים קודמים שעשתה). היא מדברת אל מי שמתגלה כחתול בשם רומיאו. אין לה טישו בדירה כי הפתקים שלה לא עוסקים ברשימת קניות – אלא בענייני קריירה. המקרר ריק. האישה החדשה היא אישה שמגשימה את עצמה מבחינת קריירה – אבל המחיר שהיא תשלם הוא שהיא לבד.
דמויות חוסמות blocking characters – דמות חוסמת יכולה להיות דמותו של האב האוסר על ביתו להתחתן עם אהוב ליבה, או סתם נבל שבה לחבל, כמו לדוגמה בסרט מאומה רבה על לא דבר דון ג'ון הוא הנבל שחיבל באהבתם של קלאדיו והירו ולכן נחשב לדמות חוסמת.
דמויות מסייעות – דמות מסייעת היא דמות שפעולת בכדי לעזור לשני בני הזוג לממש את אהבתם כמו דון פדרו, במאומה רבה על לא דבר.
בן הזוג הנכון right partner – זה שבד"כ יתמקד בניסיון המוצלח של אחד הפרוטגוניסטים לסכל את נישואיו של הפרוטגוניסט השני כפי שקורה בקומדיות הסקרובול הקלאסיות כמו האמת הנוראה, לגדל את בייבי ונערתו ששת, מרבית הדמויות הנשיות הדומיננטיות בקומדיות הסקרובול מאופיינות כדמות טריקסטרית אוטונומית מניפולטיבית ודעתנית החותרת בהחלטיות ובאגרסיביות לממש את מטרותיה (לנדיי) דמויות כאלה מפגינות בקומדיות התנהגות חורגת מן ההגדרות התרבותיות הנורמטיביות של מגדר. נשים ערמומיות חצו הגבולות התרבותיים של המרחב הנשי (ביתיות משפחה, רגשנות, דיכוי הגוף) ובכך הן מוטטו את הגבולות בין המרחב הנשי לגברי באמצעות מניפולציות הצליחו הנשים להגדיר או לקבוע את תנאי האיחוד ההטרוסקסואלי.
בן הזוג השגוי wrong partner – כמו במוסכמה של הקומדיה הרונטית ניתן לראות בבן הזוג השגוי כתחליף לדמות הסמכותית ההורית החוסמת, בן הזוג השגוי עומד בדרכם של בני הזוג להגשים ולממש את אהבתם. דוגמה לכך ניתן לראות בסרט "אישה יפה" שבה סטקי העו"ד של אדווארד שימש כבן הזוג השגוי, שכן הוא היה במערכת יחסים והוא התייחס לויויאן כמו לפרוצה וגרם לה להרגיש זולה, להבדיל מאדווארד (בן הזוג הנכון) שהתייחס אליה כמו לנסיכה. או כמו בסרט אהבה אטומית, שבה טים רובינס הוא בן הזוג הנכון ובסופו של הסרט אהבתם תתממש.
אקסצנטריות eccentricity – מתחמנת ואף עוברת לדמויות משניות. מי שנשאר ניירוטי ותקוע הוא בן הזוג השגוי למשל דיוד מפגישה עיוורת, קתרין פרקר מנערה עובדת (אחד מהמאפיינים של מחזור הקומדיות החדשות של שנות השמונים) וכתכונה ז'אנרית מרכזית מאפשרת לבני הזוג להנות ולבלות, היא שאחראית לאפקטים הקומיים ההופכים את סיפורי האהבה לסיפורים קומיים, זה בדיוק המרכיב המבדיל קומדיות רומנטיות מדרמות רומנטיות שהרי שני הז'אנרים עוסקים באהבה.
ע"פ ניל אותם אלמנטים של ילדותיות הנאה ובילוי מסייעים להדחיק את ההיבטים של הקשיים והאחריות המאפיינים מערכות יחסים בוגרת במציאות שמחוץ לקולנוע.
דמות האלאזון alazon – האלאזון הוא אחד מסוגי הדמויות בקומדיה היוונית.
המושג משמש גם לתיאור דמויות בעלות אופי דומה בקומדיות מאוחרות יותר. האלאזון מופיע בדרך כלל בתור הדמות החוסמת בקומדיה, כמו למשל אב שמפריע לאוהבים הצעירים. האלאזון מעורר גיחוך במעשיו ובכך מצחיק את הקהל. דמות הקמצן מתוך המחזה של מולייר היא דוגמה לאלאזון.
האלאזון מזדהה בצורה עיוורת עם תפקידו ומעמדו ועם הנורמות החברתיות. הוא רברבן שאינו מודע לסובב אותו, וסבור שהוא ניחן בתכונות שבמציאות לא מאפיינות אותו. האלאזון מחשיב את עצמו לגבוה ומורם, למרות שבפועל אין הדבר כך-