תוכן עניינים
א.      מבוא –..
3-4    ב.      פרק א'-התפתחות המבחנים והאחריות על טעות באבחון ואיחור באבחון 4-12
ג.       פרק ב'- בחירה בין אסכולות טיפוליות שונות –
12-20 ד.      סיכום ומסקנות- המגמה העכשווית בפסיקת בתי המשפט ..  20-22
ה.      ביבליוגרפיה ..
23
מבוא
אבחון רפואי הוא תהליך שבו נקבע אופי המחלה או ההפרעה, על פי התסמינים של החולה, רקע
רפואי ובדיקות נוספות במקרה הצורך. למעשה, הליך זה, הינו זיהוי המחלה לפי סימנים או ביטויים האופייניים לה. אבחון רפואי איננו מדע מדויק, החלטת הרופא הינה פרי הניתוח, ההערכה והפרשנות של החומר המצוי בידיו. תהליך האבחון הינו תהליך המורכב מיותר מהסתכלות בודדת בחולה. קיים צורך לבחון את ההיסטוריה הקלינית והתורשתית של המטופל, כמו כן להתחשב בגורמים סביבתיים ופסיכולוגיים ולאזנם עם הסממנים הגופניים של החולה. לאחר שלב איסוף המידע פונה הרופא לשלב של סיווג המידע וניתוחו. עליו לבחון ולהבין את העובדות, להחליט אם יש צורך בבדיקות נוספות ולבסוף לבחור את האפשרות ההגיונית ביותר לטעמו, לאור הממצאים שבידיו ולאור מומחיותו וניסיונו.  הרופא נושא עמו אחריות רבה, שכן האבחנה הרפואית שלו קובעת, בדרך כלל, לא רק את מצבו של הפציינט אלא גם את דרכי הטיפול בו. לפיכך, אבחון שגוי עלול לגרום לטיפול לא נכון או טיפול דחוי ובכך להסב נזק רב למטופל. כאשר בוחנים את התנהלותו של הרופא במהלך האבחון יש להתחשב במגבלות העומדות בפניו. המגבלה העיקרית היא בשלב איסוף המידע.
מידע רב מדווח לרופא בעל פה על ידי החולים. כאשר חולה מתלונן למשל על כאבים, סחרחורות או תחושת בחילה, לא ניתן לכמת נתונים אלה באופן המדעי שבו מכמתים, לדוגמא, תאי דם לבנים. כמו כן, דיווחי המטופלים מושפעים מאד ממצבם הנפשי וכישורי התפיסה והדיווח שלהם. מגבלה נוספת הרובצת על תהליך איסוף המידע הינה מגבלה כלכלית. בהתחשב בעובדה שכמות המידע על כל חולה שואפת לאינסוף, מחקר מקיף לכל חולה הבודק את כל התרחישים האפשריים נושא בחובו עלות כלכלית עצומה. זאת בשל העובדה כי מכשור רפואי ובדיקות רפואיות הם עניין יקר באופן יחסי. לכן הרופא יבצע רק את הבדיקות המועילות ביותר לפי שיקול דעתו ונסיבות העניין. החלטות הרופא, אם כן, מאופיינות באי ודאות, לפיכך מנסה הרופא לקחת את ההחלטות הטובות והמושכלות ביותר לנוכח המצב הנתון. למעשה, ללא המידע המלא, הרופא מבצע תחזיות או מגבש ניחושים מושכלים, המתבססים על הניסיון והידע המקצועי שלו, כמו כן על עקרונות והנחות סטטיסטיות. הרופא עושה זאת באמצעות מקרי עבר ידועים המכילים אלמנטים או תסמינים דומים למקרה אותו הוא מנתח.
למעשה, ישנם קווי דמיון בין הרופא לבין המשפטן. שניהם משתמשים בשיקול דעתם כדי להעריך, לנתח תלונות או טיעונים בהתאמה. מלאכתו של הרופא בעת מתן אבחון דומה היא למלאכתו של המשפטן, עליהם לבחון את העובדות הקיימות ולנסות למצוא את הקשר ביניהם, בנוסף עליהם לגבש מסקנות ולנסות ולאמת אותם עם נתונים בשטח בכדי להגיע להחלטה סופית. לעיתים יבחר הרופא או המשפטן לדחות את החלטתו עד לגילוי מידע נוסף וזאת כדי לספק אבחנה טובה יותר וודאית יותר, אך לרוב יצטרכו לגבש החלטותיהם תחת מידע לא מספיק או לא שלם.
1 .