מטלת מנחה (ממ"ן) 12
הקורס:
"פילוסופיה של החינוך"- 10765
חומר הלימוד למטלה: שערים 2 ו- 3
סמסטר:
2013ב מועד אחרון להגשה: 21.4.2013
שאלה
1 : 20 נקודות א.
(6 נק') הסבירו את המושגים "שכפול" ו"יצירה" לאור מאמרו של יחזקאל דר: "הזהות המשתנה של החינוך הקיבוצי" ב.
(מנהל עסקים נק') מהן טענותיו העיקריות של דר במאמרו, וכיצד מתקשרות טענות אלה למושגים "שכפול" ו"יצירה", שבהם דנתם בסעיף א' בשאלה זו?
שאלה
2 : 30 נקודות בחרו ותארו שני עקרונות חינוך מרכזיים, לפחות, מתורתו של דיואי, והראו, לגבי כל אחד מהם בנפרד, באיזו מידה וכיצד משתקף עיקרון חינוכי זה גם בהתנהלות של בית היתומים בראשותו של יאנוש קורצ'אק, כפי שהוא מתואר במאמרו של יובל דרור: "חדשנותו של יאנוש קורצ'אק: חינוכי שהקדים במעשה את ההלכות החינוכיות בנות זמננו".
שאלה
3 : 20 נקודות עמדו על ההבדלים בין גישתו של דיואי לשאלת הזיקה שבין הוראה לבין למידה לבין השקפתם של שפלר וסמית' בסוגיה זו.
שאלה
4 : 30 נקודות א.
(משפטים נק') מהם המאפיינים המרכזיים של מושג החכמה, כפי שהם משתקפים ברשימת הפתגמים שמציג אבינון, במאמרו: "פילו-סופיה".
ב.
(משפטים נק') באיזו מידה, לדעתכם, מצליח בית-הספר כיום, להקנות לתלמידים את מאפייני החכמה הללו? נמקו דבריכם ולוו אותם בדוגמאות ספציפיות מניסיונכם האישי כתלמידים.
חינוך שמקנה את שלושת מאפייני החכמה עפ"י אבינון: כושר ללמוד, היכולת לראות את הנולד והשאיפה למיצוי עצמי הוא חינוך המכוון פילוסופיה. הוא מותנה בשלוש הנחות-
1 .
אי אפשר לכפות למידה.
2.
בני אדם הם יצורים סקרניים מטבעם.
3.
החינוך הוא לא משהו שעושים לאנשים אלא משהו שאנשים עושים לעצמם. ביחס להנחות אלו, נשאלת השאלה- האם ביה"ס, או מסגרת חינוכית שכזו, מקדמת הנחות אלו. חוק חינוך חובה, שחל על כל ילד במדינת ישראל, לא מאפשר את הבחירה הפיסית לקחת חלק במסגרות אלו. הכורח הוא שמתנה את נוכחותם של תלמידים בכיתות. חירותם של התלמידים לבחור להיות נוכחים בשיעורים קשורה בחוויית הלמידה שמתרחשת: האם הילדים שותפים לתהליכי הלמידה? האם בחירת הנושאים רלוונטית ומצליחה להיות קשורה לעולמם?
האם קיימת מידת אחריות של התלמיד בכל הקשור ליכולותיו וכישרונותיו?
אין ספק, שילדים, מהיותם בני אדם, הם יצורים תבוניים שניחנים בסקרנות והיא, המובילה לרצון להתנסות וללמוד. אך האם די בסקרנות? מה מניע ילד לחזור על פעולת הלמידה גם כשסקרנותו נפתרה? אבינון מגדיר את החינוך כתהליך שמסייע לתלמיד להיות אדם בוחר, שמתבונן בעולם באופן ביקורתי וחושב את פעולותיו בדרך זו. ביה"ס לדעתי, הוא מסגרת מנוונת הרבה יותר מאשר מפתחת. חוויות הלימוד של תלמיד ממוצע לא מצליחה לעמוד באותם אפיונים של אבינון. מידת החופש שניתנת לתלמיד בתהליך הלימוד היא מזערית ביחס לעובדה שעליו לעמוד בהצלחה בכל גורמי ההערכה שניתנים לו. מבחן, לדוגמה, יוצר ציפייה אצל התלמידים להיות מוצלחים ומשמעות הדבר, לקבל ציון גבוה. הכלים שניתנים לו, משחר ילדותו, לעמוד מול מציאות כזו קשורים ביכולותיו לשנן ולזכור, ולא ברצון להבין ולפתור בעיה שנתקל בה. גם מידת האחריות שרואה תלמיד ממוצע בתהליך חינוכו היא מועטה. ישנה תוכנית לימודים ארצית, בעלת יעדים ומטרות ספציפיים שעל המורה ללמד.
בעיות שעולות ואולי מסקרנות את התלמיד מעבר לכך, תלויות ברצונותיו להעשיר את עצמו ואת עולמו מעבר לנדרש ממנו, וכילד, ששלל דברים שאינם קשורים לתחום הלימודים, מעסיקים וטורדים את זמנו הפנוי, סביר להניח שיזנח את הבעיות הללו. מעכת החינוך במדינת ישראל תולה את תהליכי הלמידה במורים, ואולי כך צריך להיות הדבר. השאלה המתבקשת היא, מהי מידת סבלנותו של אותם מורים, שמתחנכים במסגרות שאינן שונות מבתי הספר של הילדים, ומה מידת יכולותיהם לשבור את אופני הלמידה הנורמטיביים? אסייג את דברי ואומר, שדברים אלו נכתבים מתוך חוויה אישית של  12 שנות לימוד, במערכת החינוך בישראל. ברור שהטענות שהועלו הן כוללניות, אך בעיני הן מסמלות את הכלל, הרווח בחברה. צריך להוסיף ולומר שביה"ס מהווה את אחד המקומות המרכזיים בחייו של ילד. מספר שעות היום הן פרק זמן עיקרי ביומו. שם הוא רוכש את מיומנויותיו הבסיסיות- החברתיות, הלימודיות והעצמיות. מסגרת שמהווה מרכיב מרכזי בהתפתחותו של ילד, מרכיבה גם רבים ממרכיבי זהותו. אדם חושב הוא מי שגדל כילד בתוך מערכת שאפשרה לו לחקור, לתהות ולבקר את מציאות חייו. מערכת החינוך ותכניה, כפי שנראים היום, ומתוך החוויה האישית שלי, אינם מאפשרים אופני חשיבה שכאלה, היות  והם סגורים וצרים ובמידה רבה הם מכוונים ומשרתים מציאות קפיטליסטית שמקדמת פערים חברתיים וכלכליים. נפלא..