תאריך : 22.09.2009
תקציר – מגדר ומיניות בקולנוע – פרו"ס כך פותחת ג'קי סטייסי את מאמרה – .Desperately Seeking Difference עיקרי דבריה מציגים אנטיתזה לדעה אשר התפתחה בעידן הקולנועי המודרני והפוסט מודרני, בה האישה בקולנוע נתפסת כאובייקט בידי הגבר הצופה וכך דמותה הופכת לפאסיבית בעיניי הגבר האקטיבי, מכאן העונג בהסתכלות היא רק עבור הצופה הגברי. דעות מעין אלו מציגה לורה מאלווי במאמרה – Visual Pleasure and Narrative Cinema . על פי מאלווי תפקידה של האישה הוא השהיית הנרטיב והענקת מלוא תשומת הלב אל הגברים. באמצעות השהיית הנרטיב, העולם הקולנועי נהייה עולם של גברים.
בו המתבונן מזדהה עם הדימוי המוצג וברגע שהקולנוע מאמץ את העין הגברית, הגבר נהפך לסובייקט, וכאשר הוא מביט באישה, היא נהפכת לאובייקט, לחזון הראווה הארוטי.אנו מצידינו נבדוק דברים אלו ונציג את עמדותיה של ג'קי סטייסי שמציגה מודל אחר בו הצופה היא אישה וליו דווקא המבט חד צדדי דרך הדמות הגברית.
"The question which has then arisen is that of the pleasure of the woman spectator"  (Stacey, p.450)                         סטייסי סוקרת את מאמרה של מאלווי כשישנה התייחסות להזדהות הצופה עם הגבר הפרוטגוניסט, וכך המבט על הדמות הנשית נוצר דרך מבטו של הדמות הגברית בסרט. לפי זה האישה נבנית לפי המוטיבים של הקולנוע הדומיננטי. השאלה הנשאלת היא, מה עם הצופה הנשית, האם גם היא יכולה לתפוס את דמותו של הגבר כאובייקט מיני, שאלה נוספת היא – האם אותה הצופה הנשית מקבל את אותו העונג המיני כשצופה על האישה הפרוטגוניסטית. בסרטים רבים, בעיקר סרטים קלאסיים, פעמים רבות מוצג הגבר כאידיאל, גבר יפה תואר, גברי ומושלם. ניתן להגיד כי באופן מאוד דומה האישה מקבל עונג מהסתכלות על השלמות  הגברית, שחקנים הוליוודים רבים תפסו את העין והרגש הנשי והפכו למושא הערצה – לדוגמה מרלון ברנדו ב- "טנגו אחרון בפריז" (ברנרדו ברטולוצ'י, איטליה, צרפת 1972). אמריקאי בן 45 ופריזאית בת 20 נפגשים בדירה מנוכרת וקודרת. היא מאורסת לבמאי קולנוע והוא נרדף בזיכרון אשתו שהתאבדה, מוצאים עצמם מנהלים יחסי מין מלאי תשוקה וחושניות מבלי לדעת כלום על חייהם הפרטיים. הדירה העלובה רפלקסיבית לחייהם שבחוץ ומשרתת אותם למקום מפגש מלא בסקס וחושניות – כאן הצופה יכול להיכנס לתוך עולם פרטי (אותה דירת מסתור) ולהציץ בנעשה. השניים מתחילים את יחסיהם כמנוכרים, הוא מוביל את המהלכים ואילו היא רוצה לדעת עוד על חייו, הקשר הופך למזוכיסטי. מרלון גורם לכל צופה נשית להתאהב בו ובסצנות מין הרבות לגרום לסיפוק ויזואלי. השיא בסרט היא סצנה שעד היום זכורה לרבים בתור הסצנה הנועזת ביותר בכל הזמנים, סצנת המרגרינה. היא מגיעה לדירה שלהם והוא יושב בפינה, היא הגיעה כדי לשמחו והוא מבקש ממנה שתביא מרגרינה, היא מביאה והוא דוחף לה את המרגרינה באיבר מינה ואונס אותה, לה לא הייתה שום כוונה הפעם לשכב איתו, אך אינה יכולה להתנגד לו כמו שהייתה רוצה מכיוון שהוא כבר שולט בה לגמרי.
סצנה זו אינה אכזרית כמו סצנות אחרות בסרטים שונים, האכזריות בה היא חוסר הקשב של הגבר לאישה והברוטאליות שבה הוא שוכב  אותה, עם זאת שוב, רבות הצופות שיקבלו עונג מסצנה זו, עקב התשוקה המזוכיסטית המצויה בכל אחד ואחת מאיתנו.