סטייה סמינריון בנושא "סטייה בהקשר של שימוש בסמים קלים בקרב משרתי מילואים" ראשי פרקים מבוא                                                                                                                            ע' 3                                                      מהי סטייה?                                                                                                                   ע' 4          סטייה בהקשר של סמים קלים                                                                            ע' 6
סמים פס על הלימודים- נתונים לגבי שימוש בסמים קלים בקרב סטודנטים                        ע' 10 סמים פס על הצבא- שימוש בסמים קלים בצבא                                                               ע' 11
שירות המילואים                                                                                              ע' 13
מתודולוגיה                                                                                                      ע' משפטים נתונים וממצאים- השאלונים שלנו                                                                      ע' 17
סיכום- קשירת הקצוות                                                                                                 ע' 32
ביבליוגרפיה                                                                                                      ע' 34
מבוא:
  בריאנט בספרו מתייחס לקשר בין סמים לממסד הצבאי וטוען, כי בדומה לאלכוהול יש קשר היסטורי ארוך בין סמים לבין הממסד הצבאי.  כבר מימי יוון העתיקה, אנשי צבא, בעיקר אלו שעסקו בלוחמה ממשית, פנו לחומרים כימיים להכין עצמם מנטאלית לתלאות הקרב ולהחזיק עצמם במסגרת המונוטונית הצבאית.
   הבחירה לעסוק בנושא שימוש בסמים קלים במסגרת שימוש המילואים נבעה משתי סיבות. על הראשונה ניתן להסתכל כסיבה סובייקטיבית, שנבעה מחשיפה לסיפורים אודות שימוש בסמים קלים במסגרת זו. תופעה זאת נראתה לנו כעניין יוצא דופן ומעניין, ומכיוון ששמענו על יותר מסיפור אחד כזה, הנחנו שלא מדובר בעניין חד- פעמי, מקרי, אלא תופעה שיש לנסות ולעמוד על טיבה. היבט נוסף שהשליך על המוטיבציה לחקור נושא זה, הוא החשיבות המיוחסת לצבא כערך מרכזי בחברה הישראלית, ולפיכך התאמתו לקורס הנדון בסטייה בהקשרה של התרבות הישראלית. ברצוננו לציין, שנקודת הפתיחה של המחקר הייתה בכך שאנו עצמנו ראינו ותייגנו תופעה זו כסטייה, ולכן היה לנו חשוב לעמוד על היבטיה.    הפן השני, הרי הוא הפן האובייקטיבי, מראה כי מממצאים כלליים אודות היקף השימוש בסמים במדינת ישראל נמצא כי חלה עלייה משמעותית בשימוש בסמים קלים, וכיום היקף התופעה עומד על כשבעה אחוזים מכלל האוכלוסייה. כמו כן, נמצא כי פרופיל המשתמש המצוי הוא: גבר, לא נשוי, חילוני, שהוריו ילידי אירופה או אמריקה, יהודי או נוצרי, אשר שירת במילואים ומועסק בעבודה לא מקצועית או בתחום השירותים. במחקר זה נמצא באופן ברור כי השכלה אקדמית, חלקית לפחות, קשורה לשימוש רב יותר בסמים לא חוקיים כלשהם/ שאלת המחקר היא:
מהם המאפיינים של שימוש בסמים קלים במסגרת שירות המילואים?
השערות המחקר שלנו הן:
א. בשירות קרבי, בו סולידאריות רבה יותר, צפוי שימוש רב יותר בסמים קלים מאשר בשירות ביחידה מנהלתית.
ב. בשירות קרבי, הטומן בחובו יותר לחצים, צפוי שימוש רב יותר בסמים קלים מאשר בשירות מינהלי.
ג. ביחידה מנהלתית השימוש בסמים קלים יושפע יותר מאווירה של שעמום מאשר מאווירה של סולידאריות.
ד. ככל שהתקופה סוערת יותר צפוי שימוש רב יותר בסמים קלים.
ה. חשיפה לטראומות (הן בסדיר והן במילואים) צפויה להעלות את רמת השימוש בסמים קלים.
ו. ככל שהאחריות הנדרשת מחייל המילואים רבה יותר צפוי שימוש פחות בסמים קלים.
מהי סטייה?
   סטייה היא התנהגות שמגונה באופן נרחב, ובמידה ואדם נוקט בה והוא נצפה, צפוי שהוא ימשוך או ייצור עוינות, גינוי או ענישה מאחרים. קשה לומר עד כמה רחב גינוי זה צריך להיות, אך ברור, שככל שהגינוי נרחב יותר ההתנהגות נתפסת יותר כסטייה. מאפייני הסטייה מוגדרים לא על ידי הפעילות, אלא על ידי התגובה שהפעולה יוצרת או עשויה ליצור. עבור רוב האנשים "סטייה" היא מילה, המקושרת למשהו רע, חולני או פתולוגי בהתנהגות. עבור הסוציולוג, זהו מונח תיאורי בלבד, שאינו מרמז על התנהגותו של אדם, מלבד העובדה שהתנהגות זו יצרה תגובה ציבורית נרחבת.
    בעבודתנו, אנו מתייחסים "לסטייה מצבית", אשר עוסקת בשיפוט שלילי קונקרטי של התנהגות פרטים בקונטקסטים ספציפיים. כאן מושם המוקד רק על שיפוטה של הסטייה במצבי מיקרו אינטראקציה בנסיבות חיים ממשיות. כלומר: ייתכן ו"סטייה חברתית", המציינת סוגים של התנהגות המעוררים גינוי בחוגים נרחבים, מתאימה לשימוש בסמים קלים, אך במקרה זה הדגש הוא שימוש בסמים קלים בסיטואציה מסוימת (שירות מילואים) על ידי אוכלוסייה מסוימת (סטודנטים, גברים, מילואימניקים).    אם כן, ישנן שתי גישות מרכזיות לחקר הסטייה; הגישה הפוזיטיביסטית והגישה הקונסטרוקציוניסטית. הגישה הפוזיטיביסטית מנסה להסביר ביצוע קטגוריה או קטגוריות של התנהגות. מתוך תפיסה מהותנית (אסנציאליסטית) רואים הפוזיטיביסטים בפשיעה כעניין שמעבר להבניה חברתית. כלומר, להתנהגות העבריינית יש גרעין התנהגותי שניתן לזהותו. הפוזיטיביזם רואה בחוקים ובנורמות ניסיון רציונאלי להגן על החברה מהסוטים, ולפיכך יש מידה רבה של אחידות בנורמות ובחוקים, שהחברות ממציאות כדי להגן על עצמן מן "הנזק האובייקטיבי" הפוטנציאלי של עבריינים.
אכיפת החוקים והנורמות היא רציונאלית ויש למדוד אנשים על פי התנהגותם ולא על פי הקטגוריה עליה הם נמנים. כך למשל לפי תפיסה זו, אדם שנעצר על ידי המשטרה, מן הסתם פשע והשאלה המרכזית היא מדוע הוא עשה זאת?
   לעומתה, הגישה הקונסטרוקציוניסטית מתמקדת בהתהוות קטגוריות של סטייה. כיצד קטגוריות מסוימות מסווגות? כיצד התנהגות הופכת להיות שלילית בתודעתנו? כיצד הבניית הסטייה משתנה ממקום למקום? וכיצד אדם הופך להיות "מתיוג" כ"סוטה"?. כלומר: אין כאן הנחה שהמעשים עצמם רעים מראש, אלא הגדרתם כרעים היא הנקודה שיש לחקור.    לטענת הגישה הקונסטרוקציוניסטית, הפוזיטיביסטים מתעלמים מהממד הסובייקטיבי של התנהגות אנושית. חקר סטייה כהתנהגות אובייקטיבית, משטיח את ההתנהגות והופך אותה למכאנית. פעולה מסוימת יכולה להיתפס כסטייה על ידי המגיבים, ואילו כעניין שונה לחלוטין על ידי המשתתפים. בעיה נוספת היא הדטרמיניזם הפוזיטיביסטי. לדידם של הקונסטרוקטיבסטים, הסיבתיות בהתנהגות האנושית היא עניין מורכב, ובניגוד לניסויים במעבדה, קשה לנתק בין גורמים שונים המשפיעים על הפועל.     מעבר לכך, אובייקטיביות מדעית היא עניין שניתן להתווכח עליו. לטענתם, זהו עניין בלתי אפשרי ואף אדם אינו משוחרר מהטיות אישיות ופוליטיות ומנקיטת עמדה. כבר מן הבחירה הראשונית במחקר מסוים, אנו משאירים מחקרים אחרים בחוץ וניתוח מנקודת מבט מסוימת עשוי לתרום למישהו אחד ובו זמנית לפגוע באחר.
   לפי הקונסטרוקציוניזם משמעויות מוסריות נוצרות על ידי הבנייה חברתית. כך למשל, בתקופה מסוימת שימוש במריחואנה בארה"ב נחשב כמעשה ניטרלי מבחינה מוסרית ואילו בשנות ה-30 של המאה העשרים החלו לראות צריכת מריחואנה כסטייה.
   לסיכום, סטייה אינה מתקיימת בתוך ואקום, היא מתרחשת כחלק מהתהליכים המתלווים למוסדות החברתיים המרכזיים שלנו והתצורות החברתיות שלהם. כיוון שסוגים שונים של עבודה יוצרים שגרה שונה, לחצים, מתחים ובעיות, מבנים תעסוקתיים גורמים להתנהגויות פתולוגיות שונות כמו: אלכוהוליזם או התמכרות לסמים.
   בעבודתנו, אנחנו משלבים את שתי הגישות, הפוזיטיביסטית והקונסטרוקציוניסטית, ליצירת ראייה מורכבת יותר של הנושא.
   השאלות הסגורות בשאלון שלנו בנויות על הנחות פוזיטיביסטיות, כיוון שאנו מניחים, ששימוש בסמים קלים בצבא הוא סטייה בשל מרכזיות האתוס הביטחוני והאחריות (בניגוד, לשימוש בסמים קלים בחיי היומיום). מבחינה קונסטרוקטיבסטית, עצם בחירתנו בנושא נובעת מהטיה אישית ומתפיסת עולם מסוימת ואנחנו מודעים לתפיסה שלנו את הסמים הקלים בצבא כסטייה. מעבר לכך, אנחנו בוחנים הבנייה של תפיסת הסטייה, כפי שהיא באה לידי ביטוי אצל מילואימניקים בכלל ואצל משתמשים בסמים קלים במילואים בפרט, כך שאנחנו לא מתעלמים מהממד הסובייקטיבי של התנהגות אנושית.
הבנייה זו נבחנת בעיקרה בשאלות הפתוחות בשאלון.     סטייה בהקשר של סמים קלים:
     מריחואנה הוא השם שניתן למוצרים של הצמח ההודי הקנאביס סאטיבה (Cannabis Sativa). הצמח המוכן לאכילה או לעישון ידוע בשמות:
מריחואנה, מרי ג'יין, המפ (Hemp), pot, גראס, shit ו- dope, כאשר השימוש משתנה בתרבויות ובאופנות שונות. ישנם 421 כימיקלים ידועים בקנאביס. החשובים ביותר הם קבוצה מיוחדת, שקיימת רק בצמח הקנאביס: קנבואידים (Cannabinoids). החומר הפסיכואקטיבי ("משנה התודעה") העיקרי של המריחואנה הוא דלתה-9- טטרהידרוקאנאבינול, המוכר יותר כ-THC. חשיש, שנתפס לעתים כסם נפרד, אינו שונה כימיקלית מלבד בריכוז חומר פעיל גדול יותר.
   מריחואנה הוא הסם הבלתי חוקי המורכב ביותר מבחינה כימית ולכן לא מפתיע, כי מעט מאוד ידוע על גורלו הכימיקלי של הסם לאחר שהוא נספג בגוף האדם. קשיים מתודולוגיים התגלו במחקרים, וכך השפעות מסוימות על בעלי חיים לא נתגלו בבני אדם.
מעבר לכך, בפרטים שונים מאותו המין התגלו השפעות הפוכות. לפיכך, חוקרים אינם מסוגלים לפענח את השפעתם האפשרית של כל הכימיקלים במריחואנה. נראה שלמריחואנה אין השפעות פיזיולוגיות נראות מעבר לעניים אדומות והעלאה מסוימת של קצב הלב, בעוד שיש לו השפעות פסיכולוגיות עמוקות. יש לציין כי הסם אינו גורם להתמכרות.    חלק ניכר מהשימוש במריחואנה נעשה בחברת משתמשים אחרים. התוצאה היא השפעות מגוונות על יחסים בינאישיים ומעבר לכך, קבוצה מגובשת של משתמשים, יכולה להשפיע רבות על חוויותיו האישיות של פרט. אחת ההשפעות של שימוש במריחואנה היא הקושי להשתתף ב"משחקים חברתיים רגילים". כלומר:
קושי להשתתף בשיח נימוסי רגיל, שנתפס כחלול וריקני. מצד שני, נפתחת האפשרות להשתתף ב"משחקי ילדים", להתנהג בצורה שנתפסת כילדותית ולהתעלם מנורמות המקובלות בעולם המבוגרים.
   השפעה אחרת היא תחושה של תובנה (Insight) של האחר ואמפתיה רבה לאחר. בנוסף, מבחינה הספרות בהשפעה על קשרים חברתיים היא אחדות קבוצתית, שהיא תוצר של הרגשה של הבנת האחר, אמפתיה, פתיחות ילדותית ואמירה של דברים עמוקים יותר.
   השפעות שליליות של הסם נסובות סביב: תחושה של בידוד מהסביבה, פרנויה. תחושה קיצונית יותר ונדירה למדי היא ראיית האחרים כ"מתים, חסרי חיים, כאילו היו רובוטים…". תופעה שמדווחת יותר אצל גברים היא מושפעות רבה מהסיטואציה החברתית, כך ש"…אני אעשה מה שהם עושים, גם אם זה דבר שאני לא רוצה או לא אעשה בדרך כלל". השפעות נוספות הן: תחושה גדלה של רכות וחמלה, שיפוטיות מופחתת, חשיבות רבה יותר לשמחה של אחרים, קל יותר להתקרב לאנשים שבדרך כלל רחוקים מהם.    מבחינה חברתית, תחושה של סולידאריות קבוצתית נוצרת, בדרך כלל, אצל משתמשים ברמה בינונית עד גבוהה. רבים מתארים את השימוש הראשון במריחואנה במסגרת של קבוצה (gathering).
נראה ששימוש ברמה נמוכה מעמיק את האינטראקציה החברתית ואילו רמות גבוהות של שימוש, או שיעמיקו את האינטראקציה או שיביאו לנסיגה מהקבוצה.
    בהמשך לפרק הקודם, ניתן להתבונן בשימוש בסמים כהתנהגות סוטה משתי נקודות הראות הבאות: נקודת ראות פוזיטיביסטית או נקודת ראות קונסטרוקטוביסטית. הגישה הפוזיטיביסטית תשאל: מדוע אנשים מסוימים משתמשים בסמים בלתי חוקיים? כלומר:
ההתמקדות היא בתנאים הביולוגיים או המבניים לשאלה "מדוע הם עושים זאת"?
לעומתה, הגישה הקונסטרוקציוניסטית תתמקד בשאלה: מדוע השימוש בחומרים מסוימים נחשב כסטייה?
   שתי הגישות משלימות זו את זו ואינן סותרות, כיוון ששימוש בסמים אינו רק צורת התנהגות בעלת סיבות ותוצאות בחיים הממשיים (כמו שיטענו הפוזיטיביסטים), אלא גם תוצר של הבנייה חברתית. מבחינה סוציולוגית, עצם השימוש במלה "סמים" הוא תוצר חברתי של קבוצה חברתית מסוימת .
   מספר האמריקאים שמתים בעקבות שימוש בסמים חוקיים גדול פי עשרים ממספרם של אלו המתים עקב שימוש בסמים בלתי חוקיים, ולמרות זאת הסמים הבלתי חוקיים מדאיגים את הציבור האמריקאי הרבה יותר מן הסמים החוקיים. כיצד ניתן להסביר פרדוקס זה? יש להבחין בין הנזק האובייקטיבי של הסם לבין נזקו הסובייקטיבי. ההיבט האובייקטיבי מתייחס לצורת ההתנהגות הניתנת לצפייה, בעלת התוצאות הניתנות למדידה. מצד שני, ההיבט הסובייקטיבי מסווג ומוגדר על ידי הציבור, החוק והתקשורת. ממדים אלו אינם חופפים ועוצמת הדאגה הציבורית אינה משקפת תמיד את מידת הסכנה האובייקטיבית. הבחנה זו מחזירה אותנו לדיון בשאלה של ההבניה החברתית של הסמים.
   מעניין לראות, שצריכת הסם בתקופות שונות בהיסטוריה נתפסה בצורה שונה. בשנות ה-20 של המאה ה-20 אמריקנים בודדים ידעו על קיומם של עלי המריחואנה, לכן רק בודדים יכלו לחשוב כי השימוש בסם זה מהווה סטייה.
בשנות ה-30, עיתונים בארה"ב טענו, שהמריחואנה גורמת להתנהגות אלימה ולהפקרות מינית. בתקופה זו ניתן לדבר על "פאניקה מוסרית", לפי הגדרתם של גוד ובן- יהודה. מדובר על תקופה של דאגה, עוינות, קונסנזוס סביב "איום המריחואנה" וחוסר פרופורציה ביחס לכמות המשתמשים במקרה זה.
   תפיסה זו המשיכה להתקיים במהלך שנות ה-40 וה-50. בשנות ה-60 גדל השימוש במריחואנה באופן דרמטי. בעקבות התרחבות השימוש, חדל השימוש בסם להיחשב כסטייה גמורה ומוחלטת, מה שהביא להתחזקות המגמה הסובלנית לסם בשנות ה-70. עם עליית רייגן לשלטון ב-1980, חלה החמרה בגישה אל הסם, והחזקתו והשימוש בו, הפכו שוב לסטייה. בשנות ה-90 דימויו הסוטה של השימוש במריחואנה נחלש שנית.
   בהמשך לדיון אודות הסם והדינאמיות בתפישתו, ברצוננו לנסות ולעמוד על פרופיל המשתמש בסמים קלים.
   עבור אנשים מסוימים, מצב המחשבה הנורמלי (normal pattern of thought) אינו מספק. לאורך ההיסטוריה ובתרבויות שונות, בא לידי ביטוי רצונו של האדם לשנות את מצב התודעה בשל חוסר הסיפוק שלו. בניית פרופיל מעשן המריחואנה היא בעייתית. כמעט ואין אפשרות להכליל באופן חד משמעי לגבי מיהו אותו "מעשן המריחואנה הטיפוסי" ונראה כי אנשים שונים, בעלי תעסוקות שונות, מעמד סוציו- אקונומי שונה, ותדירות שימוש שונה מתנסים בסם זה. לפיכך, קשה למתוח קו הפרדה בין "המשתמש" ל"לא משתמש". כלומר, משתמש המריחואנה "המצוי" למעשה אינו שונה מהאדם המצוי.
   לפי גוד, ניתן להצביע על מספר קריטריונים לבחינת המשתמש: גיל:
   משתמש המריחואנה יטה להיות צעיר מאשר מבוגר. סבירות גבוהה לכך שיהיה  בשנות העשרים המוקדמות לחייו.
מין:
   רוב הסיכויים שהמשתמש יהיה גבר ולא אישה (סבירות גבוהה יותר לכך שמשתמש או השתמש). שימוש קבוע במריחואנה הוא ללא ספק "פעילות גברית".
סביר להניח שגברים יטו להשתמש יותר בסמים קלים, להשתמש בהם לעיתים קרובות יותר, להתנסות ביותר סוגים ולקחת חלק במגוון רחב יותר של פעילויות הקשורות בסמים כגון קנייה ומכירה ושכנוע של אחרים להתנסות ולהשתמש. למעשה, גברים הם סוכנים פעילים יותר בתת-תרבות הסמים. עירוניות:
   מעשן המריחואנה ייטה להתגורר בסביבה עירונית, בעיקר בערים גדולות. ערים גדולות, היו ונותרו, מרכזי השימוש. ככל שהמקום מרוחק יותר ממרכז העיר, או שקהילתו קטנה יותר, כך קטנה הסבירות לשימוש. יחד עם זאת, גוד מציב בפנינו סייג הרלוונטי לעבודתנו: "הניתוח הנ"ל תקף אלא אם כן קיימת במקום אוניברסיטה…". עיר הולדתו של הסטודנט גם היא ברת השלכה על נושא השימוש במריחואנה: ככל שהעיר ממנה הגיע היא קטנה יותר ו"קהילתית" יותר, כך הסבירות לשימוש פוחתת.
מעמד חברתי:
   נמצא קשר חיובי בין השניים: ככל שההכנסה המשפחתית גבוהה יותר, השכלת אחד ההורים (לפחות) גבוהה יותר, והיוקרה של תעסוקת אחד ההורים (לפחות) גבוהה יותר, כך גדלה הסבירות לשימוש במריחואנה. הסבירות לשימוש במריחואנה עולה גם כאשר הפרט עוזב את ביתו ומתחיל לעבוד. הבדלים בין סטודנטים לבין לא- סטודנטים:
   לסטודנטים יש סיכוי גבוה להשתמש בסם המריחואנה. ממצאים מצביעים על כך שרבע מהתלמידים באוניברסיטאות יתנסו בשימוש במריחואנה, ויותר מכך יתנסו עד סיום התואר.
סמים פס על הלימודים:
   "אחוז השימוש בסמים גבוה לא רק בישראל.
עוד נראה כי אחוז השימוש בקנאביס בקרב סטודנטים בישראל דומה לאחוז השימוש בקרב סטודנטים בארה"ב, וכי נתונים ממספר מדינות באירופה מצביעים על אחוזי שימוש בקנאביס בקרב סטודנטים גבוהים הרבה יותר".
   השימוש בחשיש (חשיש ומריחואנה, "עשב") הוא הנפוץ ביותר מבין הסמים: למעלה מ-27% מדווחים על שימוש בשנת
2 003, כאשר למעלה מ-8% מדווחים על שימוש לעיתים תכופות וכ-18% על שימוש מידי פעם.
שיעור המדווחים על שימוש ב"עשב" ("גראס") דומה לשיעור המדווחים על שימוש בחשיש או מריחואנה.
   ממצא שחוזר על עצמו בסקרים שנערכו בקרב סטודנטים הוא שסטודנטים רבים אינם מתייחסים לחשיש ומריחואנה כאל סם. בעוד ש-32% מהסטודנטים ענו בחיוב על השאלה "האם הנך משתמש או השתמשת בעבר בסמים", דיווחו 37.6% על שימוש בחשיש או מריחואנה. כלומר 5.6% מהסטודנטים אינם מתייחסים לשימוש בחשיש או מריחואנה כאל סם.    בהתאמה להנחתו של גוד בדבר שימוש יתר בקרב סטודנטים, 42%  מהסטודנטים שנדגמו מדווחים על שימוש לא חוקי בסמים, שימוש בסם כל שהוא, בסם אחד או יותר. 30% מהסטודנטים מדווחים על שימוש לא חוקי בשנה האחרונה.
23% משתמשים מידי פעם, 9% לעיתים תכופות.    במדגם של בר- המבורגר, שיעורי השימוש במוסדות להשכלה גבוהה שנבדקו, סה"כ 12 במספר, שונה ממוסד למוסד. שיעורי השימוש הגבוהים ביותר בשנת 2003 דווחו באוניברסיטת בן גוריון בנגב, במכללת בית ברל ובמכללת עמק יזרעאל (40%). למעלה משלושים אחוזים מדווחים סטודנטים מאוניברסיטת תל אביב (37%) והמרכז הבין תחומי בהרצליה (35%). למעלה מעשרים אחוזים מדווחים באוניברסיטה העברית, אוניברסיטת חיפה, סמינר הקיבוצים, הטכניון. שיעורי השימוש הנמוכים מבין המוסדות להשכלה גבוהה, שיעורי שימוש מתחת לעשרים אחוזים, מדווחים במכללת לוינסקי, שרובה הגדול מאוכלס בנשים (14%) באוניברסיטת בר אילן (16%) ומכללת אריאל (18%), שבהם אוכלוסיית הסטודנטים ברובה דתית שומרת מצוות.    גורמים הקשורים לשימוש בסמים הם: מצב משפחתי (יותר רווקים משתמשים מנשואים), מין (יותר סטודנטים מסטודנטיות), מוצא, ארץ לידה, הן של הנבדק והן של הוריו (ממוצא אירופאי- אמריקאי משתמשים יותר בחשיש ומריחואנה מאשר ממוצא אסיאתי-אפריקאי. ההיפך הוא נכון לגבי הסמים האחרים, "הקשים"), השכלת ההורים (סטודנטים שהוריהם בעלי השכלה אקדמית יותר משתמשים יותר בחשיש-מריחואנה ותחליפי סם מסטודנטים שהוריהם חסרי השכלה). ממצאים אלו הם ממצאים שלא נחקרו בעבודתנו, אך משלימים את התמונה באשר לפרופיל אפשרי של הסטודנט מעשן המריחואנה.