מבוא לתקשורת המונים סמסטר 2014 א

סוג העבודה
מספר ממ"ן 14
מקצוע
מילות מפתח , , , ,
שנת הגשה 2014
מספר מילים 1724
מספר מקורות 1

תקציר העבודה

קורס: 10408 מבוא
לתקשורת המונים ממ"ן 14 תאריך הגשה: 19.01.2014 שאלה 1
סעיף א' בשלב א' של חקר השפעות התקשורת אופיין הקהל כ"המון" אשר נתון באופן טוטאלי ואחיד להשפעת התקשורת. ההמון הינו בעצם ציבור, לא מאורגן, המורכב באופן הטרוגני מאוסף של אנשים נטול מבנה וסדר המהווים את הנמען הפסיבי אשר סופג את התכנים בשקיקה אך חסרים לו הכלים והאפשרות על מנת להגיב או לתת פרשנות משלו, משמע, אין לו שליטה על הנעשה, ניתן לומר כי הקהל בשלב זה נתפס כחומר בידי היוצר, תפקידו לקבל המסר ולפעול בהתאם.
למוענים לעומת זאת הכוח לעצב דעת קהל ולהכתיב נורמות חברתיות, הם שולטים באופי המסר ובעלי הכוח לכפות אותו על הנמענים, מדובר במערכת יחסים לא מאוזנת שתוצאתה היא השפעה ישירה ומוחלטת על הנמענים. לא נשאלת על המוענים… רק על הקהל! 1- תפיסה זו של תקשורת ההמונים ראינו גם במודל של לאסוול, הנמען על פי לאסוול הינו הציבור אליו מכוון המסר, הוא  סביל ותפקידו לקלוט את המידע, המוען לעומת זאת הוא השולט, הוא מעביר את המסר מבלי לתת לנמען מקום לפרשנות אישית או תגובה. ההשפעה הינה התוצאה של המפגש של ההמון או הפרט עם המסר.
גישה נוספת המצטרפת לתפיסה זו הינה אסכולת פרנקפורט, גישה זו אמנם מתמקדת יותר בתכנים ובאשליה הקולקטיבית שהם מייצרים, אולם גם בה מיוחס הכוח למוען, המוען הוא זה שמפיק את המסר בהתאם לשיקוליו ואילו תפקיד הנמען הינו להתעצב בהתאם, ושוב, המוען אינו מצפה כלל למענה, התקשורת היא חד סטרית.
התיאוריה הביקורתית של כלכלה פוליטית מושפעת ברובה מהתיאוריה המרקסיסטית, שתיהן מייצגות גם את דימוי הקהל בשלב א' ובוחרות להתמקד בשיתוף הפעולה שבין הון לשלטון, גם הן מציגות את המוען כשולט, הוא זה שמכתיב את המסר, מעביר אותו, ושוב, לא מצפה לתגובה ואף נמנע מפתיחת דלתות העשויות ליצור פתח לבמה לנמענים. יפה ונכון, וחשבי גם על הדטרמיניזם הטכנולוגי למשל.
סעיף ב' בשלב ב' של חקר ההשפעות ניתן לראות כי יחסי הכוחות משתנים מעט, הנמען, הקהל, שכבר אינו הומוגני אינו מושפע באופן אחיד וטוטאלי, לא ניתן להתייחס אליו יותר כגוף אחד הדובר כולו את אותה השפה.
בניגוד לשלב א' בשלב ב' התקשורת אינה יותר כל יכולה, העברת המסר אינה עירבון להטמעתו והשגת ההשפעה הרצויה, בנוסף, בשלב זה נכנס גורם חדש המשפיע על עיבוד המסר אצל הנמענים, המסר אינו יורד בהכרח מן המוען ישירות אל הנמען אלא ישנם "מכשולים" בדרך אשר עשויים לשנות אותו ולגרום לכך שלאו דווקא יתקבל אצל הנמען "כפי שהתכוון המשורר".
לתפיסה זו יש מן המשותף עם מודל הקליטה, שם, הנמענים מקבלים איזשהו כוח לידיהם.
המוען עדיין מכתיב את המסר, המסר מועבר לנמענים, אך שם מתחיל השינוי בתפיסה, הנמענים נתפסים כאינדיבידואלים, הקהל שוב אינו הומוגני, וכל אחד מהם עשוי לפענח את המסר באופן שונה מהאחר, זאת בהתאם למאפיינים שונים.
גם אסכולת ברמינגהם מצטרפת לתפיסה זו, כוח המוען מסתכם בהפצת המסר, הוא אינו כל יכול מאחר ושוב אין לו שליטה על אופן הפענוח. מרגע שהופץ המסר הכוח בידי הנמען, לנמען היכולת והכלים לפענח את המסר בהתאם לתפיסת העולם שלו, ייתכן כי יספוג את המסר כפי שהתכוון אליו המוען וייתכן  כי לאחר ניתוחו יחליט לנקוט בגישה ביקורתית ואף יתנגד לרעיון. גישה נוספת המתחברת לתפיסה זו הינה גישת השימושים והסיפוקים. גישה זו מתייחסת לקהל מלבד היותו שוב, לא אחיד או סביל,כבררן יותר, משמע, המוען חייב שבבחירת המסר שלו תהיה התייחסות לצרכי הקהל זאת בניגוד לשלב א' בו לנמען לא הייתה שום שליטה על המסר.
מודל ההעברה גם הוא משתלב בשלב ב', שכן גם שם נתפס הנמען כלא אחיד, פעיל, ומודע לצרכיו. המוען איבד מכוחו וכבר אינו כל יכול, הוא עדיין מכתיב את המסר אך מוכרח להתחשב בצרכי הנמענים וכמו כן, בעת הכתבת המסר עליו לפעול על פי האירועים המתרחשים בחברה אשר הם אלו אשר בסופו של דבר יכריעו מה יהיו המסרים. זה פחות מתאים. חשבי לעומת זאת על הדמוקרטיה הסמיוטית. 2-
3 7
שאלה 2
התיאוריה של קביעת סדר יום עוסקת בעיקרה בהיות התקשורת בעלת היכולת לבנות את סדר היום הציבורי ולדרג את חשיבות הנושאים בעינינו, כך, נושאים אשר מקבלים עדיפות באמצעי התקשורת יעסיקו אותנו יותר, זאת מאחר ונושא שזוכה לסיקור נרחב ובולט ימשוך את תשומת ליבנו יותר מנושא אשר נדחק אל שולי הכותרות, זאת באמצעות כותרות גדולות ומודגשות, זמן מסך ארוך, תמונות וקטעי וידאו, חזרה על סיקור הסיפור, וכו'.
התקשורת אמנם יכולה להשפיע על הנושאים המעסיקים אותנו אך אינה קובעת את העמדות שלנו בעניין, משמע, התעסקות התקשורת בנושא מסוים תשפיע על רמת ההתמקדות שלנו בו אך לא על איזו עמדה ננקוט בעניין. יפה! ישנם 3 סוגים של סדר יום: סדר יום ציבורי המורכב בעצם מהנושאים המדוברים בחברה במהלך היומיום, סדר יום תקשורתי המורכב מהנושאים אשר התקשורת מוצאת כראויים לסיקור גבוה יותר מאחרים וסדר יום פוליטי אשר מהווה את הנושאים אשר מוצאת הממשלה כנכונים להתעסק בהם.
קיימת מעין מערכת יחסים בין השלושה, כל אחד מהם משפיע ומושפע מהאחר, כך לדוגמא, סדר היום הציבורי מושפע מסדר היום התקשורתי מהסיבות שהזכרתי קודם, אך גם להיפך, סדר היום הציבורי משפיע גם הוא על התקשורתי, נושאים אשר "בוערים" בחברה יקבלו תשומת לב רבה יותר מהתקשורת, כך סדר היום הציבורי משפיע גם על סדר היום הפוליטי, הפוליטיקאים חייבים לפעול תוך כדי שימת לב קפדנית לצרכי הציבור, הנושאים המדוברים בחברה הם אלו שאמורים להוביל את הממשלה כשליחת הציבור המייצגת את העם.
בנוסף, אירועים שונים המתרחשים בחברה מעצבים את סדר היום הציבורי, תקשורתי ואף הפוליטי, נושאים אלו אינם קשורים בהכרח לסדר היום הציבורי אך לא ניתן להתעלם מהם (התפרצות הר געש, רעידת אדמה וכו'). זה קצת פירוט יתר…
הפוסט של אריאנה מלמד בפייסבוק בנוגע להתבטאות השופט ישעיה מציג לנו פלטפורמה נוספת, ערוץ חדש, הפייסבוק, אחד מאמצעי המדיה החדשים, הינו זירה חברתית בעיקר אך כיום גם הרבה מעבר לכך, הפייסבוק הינו במה לקבוצות מגובשות בעלי דעה משותפת אשר רוצים להגביר מודעות לנושאים מסוימים אשר מוגדרים כווטו בחברה, לחולל שינוי או לסחוף אחרים אחריהם.
אריאנה מלמד נתקלה בהתבטאות איומה מצד איש ציבור, בעניין רגיש מאין כמותו ובחרה להשתמש בקיר הפייסבוק שלה כבמה ויש שיגידו מוקד אליו העלתה את השופט.
העברת הנושא מדפי העיתון וכותרות המהדורות לתוך רשת הפייסבוק עזרה לנשים רבות לאזור אומץ, להתאחד, לקחת חלק ולהשמיע קולן מבלי שיצטרכו להיחשף בפומבי, הדבר העלה את הפרשה לסדר היום הציבורי, הנושא הפך מדובר,הציבור התעניין ושאל, מספר הטוקבקים גדל מרגע לרגע מה שהוביל לעיסוק של התקשורת בעניין שבעקבותיו הוזמנה מלמד לאין ספור ראיונות ואף התבקשה לקחת חלק בוועדה לקידום מעמד האישה, מלמד לקחה חלק בדיון העוסק בצורך להכשיר שופטים לדון במקרי עבירות מין, תפקיד מלמד בפרשה חצה את הגבולות הווירטואליים, הדיון הציבורי בעניין, ההתרעמות והעיסוק בזכויות האישה הביאו לשינוי של ממש בהתייחסות החברה, התקשורת והשלטונות כלפי קורבנות תקיפה מינית, מלמד לא נתנה לפרשה להישכח והמשיכה לשמור על אש הסיפור בוערת באמצעות הטור שלה בynet, בסופו של דבר הודח השופט, מלמד, באמצעות הפייסבוק הצליחה להפוך סיפור אישי של קורבן לאירוע מייצג שתוצאותיו היוו תקדים, היא חצתה גם את גבולות הדיון הציבורי באמצעות שמירה  על הסיפור כ"חם" באמצעי התקשורת והצליחה אף לגרום לבעלי הכוח בזירה המשפטית להטיל ספק בתקינות שיטת העבודה ובכך הניחה את הנושא על שולחן סדר היום הפוליטי, כל זאת מאחר ולא ניתן היה להתעלם עוד מהסיפור.
ניתן לומר שהעלאת הפרשה לסדר היום הציבורי שמרה עליו על שולחן סדר היום התקשורתי והביאה אותו אף לסדר היום הפוליטי, פוסט בפייסבוק שהפך לדיון ציבורי והוביל אולי אף לשינוי בתפיסה המשפטית של כיצד יש לנהוג בסוגיות רגישות אלו. ניתוח מעולה!!! נהדר!!
2 0 שאלה 3
מערכת העיתון "ישראל היום" נקטה עמדה, השליכה הצידה את האובייקטיביות ונתנה לנו תמונה של צד אחד בלבד של המטבע זאת בניגוד מוחלט למצופה מעיתון, המערכת בחרה להציג באופן חיובי את בנימין נתניהו ובעצם ביצעה מעין תעמולת בחירות בשבילו, העיתון נתן במה בכותרות הראשיות לדיווחים חיוביים הנוגעים לנתניהו ומנגד דחק הצידה, לעמוד 37 לצורך העניין את הביקורת השלילית.
דחיקת הכתבה של מרגלית דינה כסתימת פיות, השאיפה היא שהקוראים לא ייחשפו לכתבה זו מאחר והיא אינה עומדת בקנה אחד עם השם הטוב אותו מנסה "ישראל היום" לבנות לנתניהו.
מערכת העיתון מנסה להסתיר מידע מהקוראים בגבולות המותר, להעביר מסר חיובי שקרי ולבנות אצל קוראיו אהדה לנתניהו, מדובר בניסיון לגרום לקוראים לפתח עמדה מבלי שיהיו בידיהם כל הפרטים שכן כל האזכורים בהם הם נתקלים בנוגע לנתניהו הינם חיוביים, באמצעות הזרמה של מסרים חיוביים בלבד או בעיקר ניתן לשלוט או לכוון את הדעה הרווחת וב"ישראל היום" אימצו גישה זו, הקוראים ניזונים מתמונה חלקית ולא הוגנת של המצב שכן זהו מקור המידע שלהם.
יש שיטענו כי "ישראל היום" הינו בעצם כלי בתוך תעמולת הבחירות שכן הוא בבעלותו של אחד מתומכיו הגדולים של נתניהו, שלדון אדלסון, ועלו ההשערות בעבר כי למערכת העיתון נטייה קבועה להציג את נתניהו באור מסוים ולא לתת דיווחים מלאים העלולים להתפרש כנגד נתניהו.
נשאלת השאלה, האם מידע נוסף מושלך הצידה? כתבות הנוגעות ליריבי נתניהו? כותרות העשויות להאדיר את מתנגדיו? הסבר יפה ומרתק – ובעיקר משכנע! J
2 0 שאלה 4
על פי תיאוריית ספירלת השתיקה בני אדם מסוימים נמנעים מלהביע דעה או לחילופין מאמצים לחיקם את הדעה הרווחת וזאת בעקבות הפחד מבידוד חברתי, על פי נקודת המבט של אותם אנשים, בעלי דעות שאינן יושבות בקנה אחד עם החברה עלולים למצוא עצמם מוגדרים כשונים ונתפסים באופן שלילי, החברה עשויה להתעלם מהם או לפלוט אותם, אותם יחידים יימנעו מלשוחח על הנושאים שלגביהם הם חשים שונים  מהכלל ויעשו את שאפשר על מנת להסתיר מהחברה את אי ההסכמה המקננת בהם וליישר קו מולה. ההשתקה העצמית הזו מדכאת גם אחרים המחזיקים באותה דעה, שכן, אם קבוצת אנשים מחזיקה בדעה מסוימת אך איש מהם אינו חושב שיש מספיק נוספים כמותו ופוחד לפצות פיו, הרי שביחד הם משתיקים את העמדה האחרת והופכים אותה לשונה וחריגה עוד יותר, מה שמגביר ומאדיר בסופו של דבר את קול הדעות הבולטות והלגיטימיות כבר גם כך.
בשלב קיצוני יותר נמצאים אלו אשר יגדילו לבדוק באופן תמידי איפה הם נמצאים ביחס ל"אקלים הדעות" ויתיישרו בהתאם, כלומר לא רק ישתיקו את קולם אלא אף יקבלו לחיקם את דעת הרוב, הם מוצאים באמצעי התקשורת את הדעה הרווחת, זו המסוקרת ביותר באופן חיובי, בולט, זו הסוחפת אחריה את מירב הקולות, שאינה קיצונית לאף כיוון ומקובלת על רוב האוכלוסייה ומאמצים אותה, להיות חלק מאותה קבוצת דעה ולחלוק זאת עם האחרים עשוי ליצור תחושת שייכות והזדהות,  שזו תחושה מבוקשת ורצויה.
לעיתים רבות התקשורת מציגה רק נקודת מבט אחת, רצופה, זו הקלה יותר לעיכול, שאינה גוררת דיונים קשים אלא הסכמה כמעט כללית ודוחקת לשוליים את הדעות הקיצוניות שאינן מתאימות להלך הרוח הכללי מבחינת דעת הקהל ומייצגות רק קבוצות מיעוט לצורך העניין.
לאנשים חשוב להרגיש חלק ממשהו, לעיתים גם במחיר של הפניית הגב לאמונות שלהם עצמם.
בסופו של תהליך, אותם אנשים שאימצו לעצמם את דעת הכלל רק בגלל שהיא אכן דעת הכלל, סופם להאמין בשקר של עצמם, ולהכיר בדעה שאימצו כנכונה, ושוב, הדבר יוצר השתקה קולקטיבית של דעות שאינן מתאימות לנורמות החברתיות רק בגלל הפחד הבסיסי מחרם חברתי. תשובה מצוינת!
2 0 העבודה שלך מעולה! כתבת נפלא ויישמת בצורה ראויה לציון – יישר כוחך! ראי כמה הערות קטנטנות שכתבתי לך לעיל.
במישור האישי – המשיכי לעשות חיל גם בנכר הקר…
בהצלחה רבה בהמשך דרכך האקדמית – ובכלל!! ציון: 97.