יחידה 1 – מבוא לקורס
1 . פתיחה  (עמוד 17-27) א.
בין אינטרפרטציה פנים ספרותית להקשרים חיצוניים:  התייחסות להקשרים החיצוניים שמתוכם נבראו היצירות הנלמדות בקורס, ההקשרים שעליהם הן עשויות להגיב ושאותם הן משקפות.
ההקשר הספרותי הביוגרפי: דמותו של הסופר ו"חומר מציאות" ממהלך חייו, שעובדו ושוקעו בסיפור, מקומו של הסיפור ברצף יצירתו של הסופר והקשרים אל יצירות אחרות פרי עטו.
ההקשר הספרותי הכללי: מעמד הסיפור ביחס ליצירות ספרותיות אחרות, זיקתו למוסכמות הספרותיות או לאסכולות פואטיות הרווחות בזמנו.
ההקשר ההיסטורי: הקשר בין הסיפור לבין סיטואציה היסטורית, מציאות חברתית ו או תרבותית.
ההקשר הפסיכולוגי: הקשר לתאוריות פסיכולוגיות שונות (פרויד, יונג) לבין מבנה המציאות הסיפורית ודרכי עיצובן של הדמויות. ב.
סקירה ראשונית: שבעה מכנים משותפים:  על סף המאה העשרים התחוללה מהפכה בספרות העברית בה לאחר תקופת שפל ממושכת הופיעו במקביל, בכמה שנים ספורות, קבוצה מרשימה של כותבים במגוון הסוגות שהעלו את הסיפורת העברית בשני העשורים הראשונים של המאה ה20 לרמה גבוהה של מורכבות ועידון אסתטיים ומחשבתיים. בשירה (ביאליק, טשרניחובסקי, שניאור, פיכמן וכצנלסון), בסיפורת ( ברדיצ'בסקי, ברנר), הגות (אחד העם, גורדון) וכו'. פעולתם של אישים הנ"ל למעשה הניחה את יסודותיה של התרבות העברית המודרנית, הנחת היסוד האסתטיות, הדגמים הספרותיים, עקרונות השימוש בלשון ודרכי עיצוב המציאות שנקבעו באותה תקופה משפיעים על דמותה של הספרות העברית עד ימנו. עיקר ההישג הספרותי הוא בתחום הרחבת אפשריות השימוש בלשון העברית כבלשון ספרות בתחום השירה, הסיפורת והכיתה העיונית. אם נבחן את הסיפורים הנלמדים בקורס ונשווה ביניהם נגלה  שורה ארוכה של מכנים משותפים גם בתוכנים וגם בביוגרפיות של מחבריהם.
1 .      שבעה מתוך תשעה סופרים נולדו העשור שבין סוף שנות השבעים לסוף שנות השמונים של המאה התשע-עשרה והם נחשבים לדור ספרותי אחד (גנסין, שופמן, ברנר, ברקוביץ, עגנון, שטייברג, בארון)
2 .      שמונה מתוך תשעה סופרים נולדו בערים ובעיירות שבתוך המושב היהודי באוקראינה ורוסיה הלבנה (עגנון נולד בגליציה המזרחית). כולם נולדו למשפחות יראות שמיים, קיבלו חינוך יהודי מסורתי בחדר ובישיבה.
3.      כל הסופרים החלו לכתוב ולפרסם את סיפוריהם על סף העשור הראשון של המאה העשרים ובמהלכו.
4.      מרבית הסיפורים הנלמדים בקורס פורסמו בנוסח הראשון בגבולות שני העשורים הראשונים של המאה העשרים.
5.      כל תשעת הסופרים הם אמנים מובהקים של הסיפור הקצר והנובלה
6 .      כל תשעת הסופרים הם סופרים דו-לשוניים שבצד פעילותם הספרותית תרמו גם במלאכת תרגום של ספרות היידיש 7.      בין הסיפורים קיימים הקשרים רבים במישור התוכני והרעיוני מכיוון שכמו שנאמר כל הנ"ל נכתבו בסמיכות זמן הניכרת בקווי הדמיון כלליים, אווירה ורקע ( לדוגמא – כול העלילות מתרחשות בעיירות יהודיות מזרח אירופאיות או בכרכי המערב). ניתן לזהות מלבד האווירה את רשת הנושאים, מוטיבים ודמיות החוזרות ומופיעות בסיפורים בגרסאות שונות. לדוגמא:
פער הדורות בין הורים לבנים, הווית המשבר בחיים היהודיים המסורתיים (מחניים, בת הרב), היסחפות אחר יצר המין המניע את הגיבור ומביע לחורבנו (מחניים, מאחורי הגדר, מאריאשקה, בת הרב, הניה, עובדיה בעל מום), קשר אסור בין יהודי לגויה (בת הרב, בינו לבינו, מחניים), התאבדות ( בת הרב, בינו לבינו, מחניים), דמות התלוש (מחניים, בינו לבינו). ג1.
רקע היסטורי – מ"סופות בנגב" עד מלחמת העולם הראשונה: הקשר חשוב להבנת המלכים הספרותיים בסיפורים הנלמדים הוא הקשר ההיסטורי. כל הסופרים הנלמדים צמחו בתקופה מהפכות מרחיקות לכת במצבם של העם היהודי, תמורות אלה חדרו והשפיעו על יצרתם. 1881 נחשבת לשנת המפנה בהיסטוריה היהודית המודרנית, בשנה זו נרצח הצאר אלכסנדר השני והאשמה על הרצח הוטלה על האזרחים היהודים. בכמאתיים ערים ועיירות פרצו פרעות "סופות בנגב" כתגובה לרצח, הפרעות נמשכו והתפשטו עד לשנת 1884 בעידוד סמוי וגלוי של השלטונות. הפרעות הביאו את ההשכלה לפיכחון כי האנטישמיות מושרשת באופן עמוק בחברה הרוסית והחלום להשתלבות הרמונית בחברה הרוסית בא לסיומו. המשבר הוליד  שלוש אפשריות מרכזיות ליהודי רוסיה:
א.
הגירה ממזרח אירופה ומרכזה אל יבשת אמריקה: בין השנים 1881-19מנהל עסקים עזבו את אירופה כ
3 מיליון יהודים רובם לארצות הברית, קנדה, ארגנטינה ארצות נוספות באמריקה הלטינית.
מעטים מאד חיפשו את מזלם בדרום אפריקה, אוסטרליה וישראל. תנועת הגירה זו שינתה את פני הפזורה היהודית לחלוטין ויצרה מרכזים גיאוגרפים ותרבותיים חדשים, הסופרים בהם אנו דנים נולדו למציאות של עקירה ונדודים. ב.
הכיוון הלאומי: ב1881 בעקבות הפרעות נוסדו עשרות אגודות של חובבי ציון במזרח אירופה שדגלו בעלייה לארץ ישראל כצעד ראשון להקמת בית לאומי לעם היהודי. וכבר ב
1 882 נוסדו המושבות הראשונות (ראשון לציון, זיכרון יעקב) בתמיכת הברון רוטשילד.
פינסקר מחבר המאמר "אוטואמנציפציה" כינס ב1884 את הוועידה הראשונה של חובבי ציון ובשנת 1889, אחד העם הקים את אגודת בני משה. כול הפעילות הנ"ל לא חרגה מעבר לאלפים בודדים ולא הצליחה לסחוף המונים לכדי עלייה ממשית לארץ ישראל. עם כניסתו של הרצל לזירה הפוליטית וכינוס הקונגרס הציוני הראשון בשנת 1987 החלה התנועה הציונית לתפוס תאוצה והתקיימו קונגרסים כמעט בכל שנה. בקונגרסים נחשפה הקשת הרחבה של הגישות השונות לציונית שהקשו על קבלת החלטות משותפות. משכשל הרצל בהשגת הצ'רטר להתיישבות יהודית בארץ ישראל מהקיסרות התורכית ובעקבות תחושת הדחק והאימה לאחר פרעות קישינב החל לגבש תכנית התיישבות – הצעת אוגנדה. התוכנית נדחתה בקונגרס השביעי וגרמה לסערה גדולה ופיצול בתנועה הציונית.
ג.
הצטרפות לתנועה הסוציאליסטית הבינלאומית: יהודים לא מעטים הגיעו לעמדות מנהיגות והשפעה במפלגות הסוציאליסטיות על אף האנטישמיות שרווחה בהן. במקביל קמו תנועות ומפלגות סוציאליסטיות של יהודים בעיקר ברחבי רוסיה אשר האמינו כי הסוציאליזם הוא הפתרון הטוב ביותר לשאלה היהודית.
ג2.
רקע היסטורי – התפתחויות היסטוריות בראשית המאה: השנים הראשונות של המאה העשרים, בהן הופיעו ביכורי יצירותיהם של רוב הסופרים נחשבות לשנים של תסיסה אנטי צארית ברחבי רוסיה, אחת התוצאות לתסיסה זו היא ההסתה שהמכוונת של השלטונות כלפי היהודים, הסתה שהולידה גל פוגרומים שהראשון מבניהם התרחש בשנת
1 984 בקישינב. המהפכה הראשונה ברוסיה בשנת 1905 נולדה גם על רקע רציחת שר הפנים ותבוסתה של רוסיה במלחמת רוסיה – יפן והטבח של אלפי פועלים מפגנים מול הארמון.
המהפכה התבטאה בשרשרת שביתות המוניות ששיבתה את החיים ברוסיה, התקוממויות עם חיילים והופעתן בפומבי של מפלגות סוציאליסטיות. הצאר הצליח לדכא את המרד על ידי כינוס אסיפה מחוקקת של נציגי המפלגות והבטחת זכיות אזרח שונות. אותן שנים היו קשות מאד לציבור היהודי שחייהם התרבותיים הושתקו כמעט לגמרי, גלי הרג, סגירת עיתונים וכו'. המציאות הנ"ל הביאה לתאוצה של תנועת העלייה השנייה שעד פרוץ מלחמת העולם הראשונה הצליחה לעלות 40 אלף צעירים, יחידים, השותפים בעולמם הערכי בחזונם להתיישבות ציונית, חקלאית וחילונית על דרך שלילת הגולה. בתקופת העלייה השנייה הונחו היסודות להקמתו של מרכז ספרותי תרבותי עברי בארץ ישראל שצמח במקביל להידלדלותם של המרכזים בזרח אירופה וארצות הברית. מלחמת העולם הראשונה קטעה את התהליכים ובעקבותיה התחוללה מהפכת אוקטובר ברוסיה בשנת 1917 ונפתחה מלחמת אזרחים עקובה מדם שהביאה להרס וחורבן של אלפי קהילות יהודיות. הצהרת בלפור שניתנה באותן שנים נראתה כפתיחה ראשונה של סיכוי ממשי לעצמאות לאומית יהודית. בשנות המלחמה והמהפכה הרוסית עוצבה תודעתו של דור חדש בספרות העברית, דור העלייה השלישית, שחווית היסוד שלו עמדו בסימן המתח בין התמוטטות העולם הישן – המערבי והיהודי כאחד לראשית בניינו של עולם חלוצי חדש. מתח בין התלהבות מהישגי הקדמה המדעית להכרה בעוצמת ההרס האפשר, בין השורשים העמוקים במסורת ישראל לבין רוחות המודרניזם האירופאי באמנות, המרקסיזם והפסיכואנליזה של פרויד.    
2 . נקודות המוצא (עמוד 28-56) שנות השמונים והתשעים של המאה התשע-עשרה היו תקופת מעבר בהיסטוריה היהודית גם מבחינת הספרות העברית. אותן שנים ציינו את סיומן של 100 שנות של תקופת ההשכלה והמעבר למה שהלקין מכנה "תקופת התחיה והתהייה" שמקובל לסמן את שנת 1881 (שנת הפוגרומים בדרום רוסיה) כתחילה של מהפכה ספרותית זו. שני עשורים אלו היו שנות ילדותם והתבגרותם של סופרי הקורס ובהן גובשה תודעתם כיוצרים. להלן סקירה בת חמש סעיפים על המגמות בסיפורת העברית באותן שנים, אותן מגמות היוו קרקע עבור סופרי הקורס שהיו צריכים להכריע מה מתוכם לאמץ ומה להוקיע בתהליך גיבוש זהותם הספרותית. א1.
מוסכמותיה של ספרות ההשכלה:  עבור סופרי ההשכלה העבריים שהטיפו במשך שנים ארוכות להשתלבות בחברה הלא יהודית וקראו להכנסת ערכי התרבות האירופאית אל החברה היהודית היו הפרעות שהחלו ב1881 הוכחה מרה לכישלון דרכם. י.ל גורדון כתב בתגובה בשירו "אחותי רוחמה"  בקשה לבני דורו לנטוש את אירופה ולחפש את עתידם באמריקה. ליליינבלום שהיה סמל המאבק של ההשכלה נגד שלטון הרבנים תיאר ביומנו את ימי המבוכה, המשבר וההתפכחות של התנועה. אומנם נעלה התנועה בשנות השמונים של אותה מאה אך השפעתם של הדגמים הספרותיים שהולידה חלחלה לבני הדור הצעיר.
הגדרה ספרות ההשכלה: עיקר מטרתה של סיפורת זו הוא לשמש כלי נשק במאבק אידיאולוגי ולא ניסיון לשקף באופן אובייקטיבי מציאות חיצונית או פנימיתנפשית כלשהי. מערכת המוסכמות המעצבת את ספרות ההשכלה היא בלתי רציונאלית וכל מרכיבי היצירה מגויסים להמחשת כוונותיו הדידקטיות והיסטוריות של המחבר. דגם העלילה האופייני לספרות זו הוא מאבק בין שני מחנות: משכלים מול חרדים, שהם גם הבנים מול הוריהם, המוצגים כבני האור מול בני החושך. דב סדן הציג מאבק זה כהתכתשות האב שהיה כתכלית כל הרוע מול הבן שהיה כתכלית כל הטוב, מתח המציג את האב כקריקטורה של מציאות והבן כבדיה של איזושהי תכנית. א2.
מאפייניה של סיפורת ההשכלה: ספרות זו משקפת ראיית עולם רציונליסטית אופטימית הסבורה כי יש בכוחם של החינוך, אידיאולוגיות וערכים אסתטיים לשנות את פני המציאות היהודית ע"י ביטול חומת הזרות והאיבה שבין העם היהודי לעמים בתוכם הוא יושב. העלילה:
הרעיוניות משולבת באינטריגת אהבים מלודרמטית, מאבקם של צעירים על מימוש אהבתם הוא חלק בלתי נפרד ממאבקם המשכילי על תיקון ההלכה, התאמה לחיים, הכנסת אורחות חיים מערביים אל עולמם של אבותיהם החרדים.
הדמיות:
מעוצבות בשחור-לבן כנציגים של שני המחנות במאבק הרעיוני ובלא סימני אפיון אישיים.
הלשון:
מבוססת על נוסחאות מיליציות ועל שיבוצים מן המקורות מבלי לנסות לחכות לשון דיבור אותנטית.
דמות המספר: בסיפורת ההשכלה מורגשת נוכחותו של המספר המרבה לקטוע את רצף העלילה בסטיות מסאיות-דידקטיות, נוקט עמדה לטובת המשכילים, מוקיע את מתנגדיהם, לעיתים מופיע כמשקיף אירוני המלגלג על צרות אופקיהם של בני החברה היהודית. עבור הבעת עמדתו משתמש המספר בסמלים פשוטים כמו מתן שמות בעלי מטען חיובי או שלילי לדמיות, מקומות וכו'. הקורא בן זמננו יתפוס את ספרות ההשכלה כפשטנית, סכמתית מבחינת מבנה ומליצית ומגושמת מבחינת לשון. אך יש להיות מודעים לסוגה הספרותית של סיפור הלקח הדידקטי שעיקרו הצגת תזה ולא חיקוי המציאות.
ב.
"המהלך החדש" – ניצני הריאליזם בסיפורת של שנות התשעים: בשנת
1 881 פרסם הסופר הידוע בכינויו "בן-אביגדור" את הסיפור "לאה מוכרת הדגים" המתאר את מאבק ההסתדרות של אישה אשר מעמדה הכלכלי התדרדר עד לכדי שהיא נאבקת על כל פרוטה ופרוטה לרקע הטרדות קבועות שהיא עוברת על ידי פקידים ושוטרים מושחתים. המבוא לסיפור הוקדש "אל חובבי שפת עבר וספרותה" והיה למעשה מאין מניפסט ספרותי הבא לעודד את הכנסת הריאליזם אל הספרות העברית. הסופר ביטא בקריאה זו שני מגמות: שאיפה לריאליזם חברתי ( הצגת סביבה אנושית רחבה) ושאיפה לריאליזם פסיכולוגי ( עיצוב מהימן של תודעת האדם). מושג הריאליזם על פי תפיסתו של בן אביגדור כלל ארבעה עקרונות:
בתחום התוכן: שיקוף מציאות חברתית אקטואלית תוך תשומת לב לחיי המעמדות הנמוכים בעם היהודי והבלטת ההיבטים המכוערים והדוחים שבהם.
בתחום המבנה: עלילה סיבתית, טבעית, מתקבלת על הדעת בניגוד לעלילות המסובכות של סופרי ההשכלה.
בתחום עיצוב הדמויות: בנייתן על-פי עקרונות פסיכולוגיים, נאמנות לתיאור נפש היחיד על סיבוכיה ונפתוליה. בתחום הלשון: השתחררות מהמליציות, לשון טבעית, חיקוי של לשון הדיבור.
בשנת
1 891 ייסד בן אביגדור את סדרת "ספרי אגורה" – ספרונים שנמכרו בפרוטות במטרה להגיע לקהל רחב של קוראים ועד שנות התשעים התקבצו סביבו כ 20 סופרים שלימים כונו קבוצת "המהלך החדש" והמשותף בין כולם היא החתירה לריאליזם. קשה לכנס את כל אותם סופרים תחת הגדרה אחת של זרם ספרותי מגובש ובתוך אותה קבוצה ניתן למנות התפלגות לתתי קבוצות שונים הנחלקות ביניהן לפי סוגי הריאליזם השונים. עם זאת, השותפות הגדולה בין חברי הקבוצה היא בבחינת התמטיות המתרגזת במציאות היהודים בהווה מתוך רגישות לעוולות ולמצוקות החברתיות ובהצגת מתחים בין עניים לעשרים תוך אהדה ברורה לעניים הנתפסים בעיניי חברי הקבוצה כמדוכאים ומנוצלים ע"י מעבדיהם. אפשר למצוא דומה בין תמתיקה זו לזו של ספרות ההשכלה שהרבתה במוטיב הניגודים אך לעומת ספרות ההשכלה, סופרי –